"אחת המטרות העיקריות של מלך היא להיות בלתי נשכח ולא משנה אם זה לטוב או לרע, אתה יכול להיות מלך רודן, שולט וקשה ששם את עצמך וכוחך במקום הראשון ושכל נתינך סובלים ולבסוף אתה תיפול אבל אתה תישאר בזיכרון הממלכה לנצח, אתה תהיה בלתי נישכח בישבילם, או, שאתה יכול להיות מלך טובמשמקשיב לנתינים שלו ושם את כל הממלכה במקום הראשון ואת עצמו במקום האחרון, אתה תהווה להם כדוגמא וכולם ירצו להיות כמוך, אתה תהיה בלתי נישכח",
אבי תמיד נהג להגיד לי את זה בזמן לימודינו אבל עכשיו אני מבן שיש עוד סוג אחד של נלך בלתי נישכח, אתה יכול להיות טוב וראוי להערצה כל חייך אבל בשנייה שתצא מגבול החוקים זה ימחק לך בשנייה ועד ששמך לא ינוקה הוא יהיה בלתי נישכח, אבל אף אחד לא רוצה להיות בלתי נישכח מהסיבה הזו,
"עוד כמה דקות מגיעים לאי המשפט, אתה מוכן גבריאל?" אמי שאלה אותי ברוגע מופתי ודאגה שניראתה רק בעיניה התכולות,
"כן אמא, אני מוכן" אמרתי ובכך הסתובבתי לעבר אסטריד שישבה על הספה במפקדה וקראה שוב פעם את קלף הזימון למשפט, "קראת את זה מספיק פעם את לא חושבת?" שאלתי בגיחוך ועיניה הורמו לעברי, לעולם לא ימאס לי מהעיניים האלו,
"את מי אתה לוקח כעדים?" שאלה,
"צריך עדי אופי לא משוחדים לכן אי אפשר את הוריי או מישהו מאנשיי לכן חשבתי את מיכאל ואיתן ואם ניצטרך עוד מישהו אז גם סיינה"
"למה דווקא אותם?"
"מפני שאם יראו שסיינה ומיכאל, הילדים של המלך והמלכה, מיכאל ואמנדה סינקלייר בצד שלי זה יכול להיות לטובתי הרבה" עניתי בכנות, "ואיתן הוא בתור עד שיעיד על המעשה, מה שעשיתי לכל הממלכה"
"אתה מתכוון שהצלת את כולם?!" היא שאלה בתדהמה וחוסר סבלנות הנראים לעין, התכופפתי על ברך אחת בכדי להסתכל לתוך מבטה שהושפל לרצפה עקב ההתפרצות הקלה שלה, ידעתי שהיא אוהבת להיות בשליטה, שהכל מתוכנן והולך לפי התוכנית וזה, זה היה מחוץ למקומו,
"אני פשוט אומרת שהצלת את כח האנשים באי, אתה לא אמור להיענש על זה..." לחשה בעצבות,
"אני לא היענש, תיסמכי עליי אסטריד" לחשתי לה,
"אני סומכת עליך" ענתה והניחה יד על לחי, היא לא ידעה מה שלושת המילים האלו עם הפעולה הקטנה הזו עשו לי, התקרבתי אליה ונשקתי לשפתיה בעדינות שגיליתי איתה ואמרתי תה בלי מילים שהכל יהיה בסדר,
"הוד מעלתכם הגענו" קפטן הספינה פתח את דלת המפקדה לחצי ואמר לתוך החדר,
"אתה בטוח שאתה מוכן?" אמי שאלה אותי בשנית אבל מוכן ממני לעולם לא יהיה,
"מוכן" השבתי והתרוממתי על רגליי, אסטריד נעמדה לידי ומחזיקה את ידי בחוזקה,
"גם אני מוכנה" אמרה,
"אסטריד..." לחשתי והסתובבתי אליה, "תישארי כאן בבקשה, אני אחזור מהר" אמרתי לה והיא נראתה ניפגעת,
"למה?"
"כי אני צריך לעשות את זה הכי מה שאני יכול, אם תבואי ישאלו גם אותך שאלות ואני לא אהיה מרוכז, תישארי כאן, בישבילי" ביקשתי ממנה,
"בישבילך" אמרה ונתנה לי נשיקה על הלחי, האבל בשנייה שמשהו קורה ואני מתפרצת פנימה" הצביעה אצבא מאיימת לכיווני,
"לא חשבתי אחרת צחקתי והתקדמתי לעבר היציאה מותיר אותה מאחורה,
"הנה אתה" מיכאל אמר לי בעודו עומד על הסיפון לצד הוריו, שגם הם יהיו במשפט בצד הנגדי,
"הנה אני" זקפתי את גבי לעמידה בטוחה והסתכלתי לתוך עיניו של המלך מיכאל, "אם תנסו משהו לבריחה אני לא אהסס לעצור אתכם בכל דרך שתיראה לי כנכונה" אמרתי וכולם כאן יודעים שייפיתי את דברי,
"עוגן להפיל!" שמענו את הקפטן צועק ומיד אחריו אנשי הסיפון התחילו לעבוד בחניית הספינה, הסתכלתי מסביב לכיוון האי שכולם מקווים שכף רגלם לא תדרוך בו לעולם,
כל האי היה מכוסה דשה ירוק ושיחי פרחים צבעוניים מסביב ובאמצע מבנה ענק ועגול, כולו לבן שמראה כוח ובדלתות שער הענקיות שבצבע זהב עומדים שומרים שלובשים שיריונים, על השער עומדים עורבים שצווחים ברעש וגורמים לכל מי שעומד להתקרב לשקשק מפחד,
"אז אני וסיינה עדי אופי ואיתן עד מעשה, נכון?" שאל מיכאל,
"נכון, אבל יש סיכוי שישאלו אותך ואת סיינה, אפילו אותך איתן" והסתכלתי עכשיו על שלושתם, "שאלות שלא קשורות לעדים שאתם, איתן יש סיכוי שישאלו אותך על אופי וסיינה ומיכאל יש סיכוי שישאלו אותכם על המעשה" הודעתי להם מראש ושלא יהיו מופתעים למקרה שהמשפט לא התנהל כרגיל, הירידה מהסיפון למעגן הייתה מוכנה ואני ירדתי ראשון, לאחר מכן ירדו סיינה, מיכאל, איתן, הוריי, ושני שומרים שבניהם מוחזקים המלך והמלכה סינקלייר, את החבל שעשוי מהוורד של אסטריד חתכנו מפני שזה לא יהיה נאה להופיע מול חמשת השופטים ככה, הלכנו לעבר השער שנפתח לרווחה עם כל צעד שעשינו והעורבים שלא הפסיקו להרעיש בקולי קולות, אחרי שלושה צעדים בלבד שמענו רעש חרבות כבד מאחורינו והסתובבנו במהרה, שומרי השער עמדו מול שני חיילינו בזמן שהם מצליבים מולם חרבות ומונעים מהם כניסה,
"מה קורה כאן?" שאלתי,
"מלך נוורדור גבריאל, המשפט מחכה לך בפנים אבל אין שום אישור לשומריך להיות כאן" אחד מהם ענה,
"חיזרו לספינה, זה בסדר" הוריתי להם, הם באו להסתובב וללכת כאשר השומר השני אמר,
"המלך מיכאל והמלכה אמנדה סינקלייר לכם יש רשות וחובה להיות במשפט" בזאת כולנו עצרנו והם הסתובבו עם חיוך זחוח,
"בכבוד" המלכה אמרה והמלך הוסיף מיד אחריה,
"כל דבר למען הצדק" ושניהם עקפו את השער ועקפו אותנו בדרך לדלתות המבנה העצום, המשפט הזה הולך להיות הרבה יותר קשה משחשבתי, הם הולכים לשקר והלכפיש ואני אצטרך לתפוס אותם על השקר, עתיד הממלכה שלי תלוי בזה,
"בואו נלך" אמרתי לכולם אחרי שראיתי שהם חיכו רק לי ולתגובה שלי, תגובה שלא תבוא, תגובה ששמורה עמוק בתוך ראשי ושרק מישהי מאוד מסויימת תשמע אותה ותכיל אותה בליבה ולצערי המישהי הזאת מחכה לי בספינה ולא נימצאת איתי כאן, הלכנו ישירות לעבר הדלתות הגדולות והלבנות איפה שמלך והמלכה חיכו לפתיחתן, נעצרנו לידם סנטימטרים ספורים ורק חיכיתי לרגע שבו גזר הדין ישמע והם יקבלו את המגיע להם רק על מה שעשו לאסטריד, מה שעשו לכל שער הנתינים יגיע אחרי זה,
"חיכינו לכם, ברוכים הבאים לאי המשפט" שמענו קול גדול קורא ובדיוק הדלתות ניפתחו ומתוכם מצאה אישה יפת מראה הלבושה בגלימה לבנה שעליה נראים חוטים מזהב וצבע עיניה היה, זהב, אז לא סתם קוראים לספר, ספר הזהב שכתבו חמשת השופטים,
"העיניים שלך הם...?" סיינה התחילה לשאול את מה שעבר לכולנו בראש והאישה רק הנהנה בראשה,
"שמי הוא אלואיז מור, השופטת השנייה" היא אמרה, אלואיז מור, מאיפה השם הזה מוכר לי?
"השם שלך היה על הזימון שקיבלתי" אמרתי יותר מששאלתי והיא הנהנה עוד הפעם עם ראשה וסימנה עם ראשה לבוא אחריה והתחילה לדבר,
"לכל שופט יש את העבודה שלו וביחד הצדק נעשה, אני אחראית על הזימונים, השופט ראשון אחראי על בחירת האנשים שמגיעים לזימונים, השופט השלישי על השומרים, המשרתים והחיילים שלנו, השופט הרביעי על הקצאת מקומות שינה ונוחות למקרה שצריך, אם המשפט מתארך והשופט החמישי על גידול העורבים" המשכנו ללכת אחריה יותר לתוך המבנה שהיה גדול יותר אפילו ענק יותר מבפנים, כולו היה לבן והיו מנורות מקריסטל גדולות ומעוצבות שתלויות מהתיקר, עלינו במדרגות והמעקה היה עשוי מזהב בעוד שהמדרגות היו עשויות מפנינה מבריקה שהיה אפשר לראות את השתקפותינו בה, עצרנו בגרם המדרגות השלישי ועצרנו מול דלתות העשויות מעץ עתיק מבריק עם ציורי קריסטל עליו,
"זהו אגף מספר20 מזרח3, אגף זה מוקצה לכם למטרות מנוחה מהמסע הכבד שלכם וככה תוכלו לנוח לפני הכניסה למשפט ולהגיע רעננים ביותר" היא אמרה ופתחה את שתי הדלתות והכניסה אותנו לתוך מבואה ענקית, היו שמה ארבעה שתי ספות שצורתן חצי עיגול הנימצאות אחת מול השנייה וככה יוצרות עיגול שלם וביניהן נימצא שולחן עגול גם כן שעליו מונחים כוסות, קנקן מים וקערות עם פירות לאכול,
"יש לכם משהו עם הצורה עיגול" אמרתי לאלואיז מור,
"עיגול מראה שלמות, עיגןל מראה יופי וכוח, עגול מהווה את כל הדברים שהכי רוצים להגיע אליהם אבל מעט מאןד מצליחים, אחרי הכל, לא כולם יכולה לגעת בכוכבים נכון?" אמרה עם חצי חיוך והרימה גבה, "מיכאל ואמנדה סינקלייר, אגף המנוחה שלכם נימצא במקום אחר, בואו אחריי" אמרה להם והתחילה ללכת יחד איתם אבל משהו עצר אותה וגרם לה להסתובב, "מיכאל הנער וסיינה סינקלייר אתם באים עם הוריכם?" שאלה וחיכתה לתשובתם,
"אנחנו כאן כעדי אופי של גבריאל" מיכאל אמר בשמם ואחותו הוסיפה,
"אנחנו יכולים להיות גם עדי אופי של הורינו אבל אין לנו משהו טוב לומר להם ולא נראה לנו שהם ירצו בזה" סיימה ושילבה את ידיה אחת בשנייה וחייכה,
"זה הולך להיות משפט מעניין נורא" אלואיז אמרה והסתובבה לעבר היציאה מהמבואה יחד עם המלך והמלכה, "בעוד שעה אחת יבואו לאסוף אתכם לחדר המשפט!" הודיעה בקול ובזאת הדלתות ניסגרו בטריקה שגרמה לכולנו להידרך ולחכות לבאות, בדבר אחד היה בטוח שהיא צודקת, המשפט הזה הולך תהיות מעניין נורא.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
