מאז שאני זוכרת את עצמי המאפייה תמיד הייתה באנשים מכל רחבי הממלכה, אפילו כאלו שבאו לביקור של יום או שבוע, אנשים חדשים וישנים, מבוגרים וילדים, כאלו שעיניי לא הזיזו להם וכאלו שאמרו שעיניי מטרידות אותם ואז לא ראיתי אותם יותר אבל שום דבר לא הכין אותי לביקור של גבריאל במאפייה, עם עיניו הכחולות שיכולתי לטבוע בהן ולפחד מהן בו זמנית, מגובהו הגבוה שהייתי צריכה להרים את ראשי בכדי להצליח להסתכל עליו, ומחליפתו המסודרת שישבה עליו כמו כפפה ליד, לא האמנתי שבן מלוכה נמצא במאפייה שלי ומדבר איתי ועוד יותר לא האמנתי שהוא דיבר איתי בגובה העיניים, היה בו משהו שלא יכולתי להבין לגמרי, אבל מאז שיצא מהדלת כל מה שאני רוצה זה שהוא יכנס ממנה יסתכל ישירות לעיני והתקרב אליי יותר ויותר ולבסוף יניח את ידו על לחיי ויקרב אותי לנשיקה סוחפת וטובעת כמו שהוא עשה יותר מפעם אחת,
"כמה זה עולה?" שמעתי מישהי שואלת אותי והפסקתי לבהות בחלל הריק והסתכלתי לכיוון הקול, ילדה קטנה בטח בת עשר, החזיקה חפיסת קרואסונים בידה וביד השנייה שלה שוקו, גובהה היה כגובה הדלפק ולכן עמדה על קצות אצבעותיה,
"עשרים שקל מתוקה" אמרתי והיא הוציאה מכיסה עשר שקל והמשיכה לחפש עשר נוסף, כנראה שאין לה מספיק כסף לזה,
"זה בסדר, אני אקח את העשר" אמרתי לה וגררתי ממנה מבט חושב,
"אבל חסר עוד עשר"
"לא, לא חסר" אמרתי וארזתי את דבריה בתוך שקית והוספתי לה חפיסת בורקסים מיני שיהיה לה גם משהו מלוח חוץ ממתוק, הבאתי לה את השקית ולחשתי,
"זה יהיה הסוד הקטן שלנו, או.קיי?" קרצתי לה והיא ציחקקה ולקחה את דבריה והלכה משאירה אותי לבד ונותנת לי לטבוע לתוך מחשבותיי שוב אבל לא לאורך זמן,
"אסטריד, בואי שנייה" שמעתי את אימי קוראת לי מהמטבח,
"אני בקופה אמא, אין לי אפשרות" צעקתי חזרה, שמעתי אנחה כבדה מכיוון המטבח ולאחר מכן צעדים שנשמעו בכל מקום במטבח ולבסוף התקרבו יותר ויותר לכיווני, ולבסוף נפסקים ממש לידי,
"בבקשה" אמי אמרה והניחה מילי צלחת מלאה במאפי מיני, מבורקסים מלאים בגבינה או כאלו שבבשר וכאלו שבירקות, וחלקם היו עם גם וגם, ועד מאפי שוקולדים, גם מיני, למה הכל מיני היום?
"למה זה מיני?" שאלתי מיד והכנסתי מאפה אחד לפי, טעמו היה פיקנטי ומיוחד, מלא ברוטב של שמנת לבנה, נראה לי בשמל עם בזיליקום, והגבינה המותכת הורגשה בבירור, מוצרלה טהורה,
"אני ואבא שלך מכינים קייטרינג לקראת נשף האירוסים ואנחנו הולכים היום לעבר הארמון בשביל לתת לנסיכה סיינה, הכלה, ולהוד מעלתה לטעם מהמנות שבין לבין"
"המנות שבין לבין?" מה זה אומר?
"כן, האורחים מגיעים לנשף, מסתובבים באולם ורוקדים אבל זהו נשף, לא ארוחה או סעודה, לכן, יהיו שולחנות עם מאכלים עליהם ושתייה שאפשר לקחת, לשבת ולאכול, לא יהיו מלצרים כמו במסעדות בשנף, יהיו מלצרים שיעברו עם מגשים של שתייה או כמה מהמאפים שלנו עליהם ויהיו גם...." הבנתי שהיא יכולה להמשיך לדבר על זה גם עד מחר אז החלטתי לעצור אותה אותה עכשיו מאשר בעוד שעה,
"אמא, זה נשמע ממש נחמד והמאפים מושלמים" אמרתי והכנסתי עוד מאפה לפי, עוד אחד בטעם גבינה אבל הפעם הוא היה עם רוטב הגבניות וזיתים, הייתה בו גבינה מלוחה שנמסה בפי וזה היה כמו חלום, גבריאל בטח יאהב אותם, שלושה ימים שלמים שהם חיכיתי להיפגש איתו שוב וללכת למקום שלנו, "נשאר עוד מהפאה של הרוטב עגבניות והגבינה המלוחה עם הזיתים?" שאלתי ולקחתי לפי מאפה שוקולד מדהים, "וגם מאפי שוקולד?" הוספתי לדברי,
"נשארו עוד מרכיבים ואני יכולה לבקש מאבא שלך להכין לך כמה" היא ענתה, נענעה את ראשה ולקחה את הצלחת והלכה אל עבר המטבח שמה שמעתי אותה מבקשת מאבא שלי להכין לי את המאפים ולבסוף מוסיפה, "ההורים שלה אחרים על הקייטרינג למשפחת המלוכה ומה שאכפת לה זה האוכל" ואבי צחק כתגובה,
"תעזבי אותה, היא כבר ילדה גדולה, כנראה שמשפחת המלוכה לא כזאת מעניינת אותה יותר" אבי אמר והמשיך לצחוק, הוא צודק, חוץ מגבריאל שום דבר במשפחת המלוכה לא מעניין אותי יותר, כשהייתי ילדה לא הייתי מפסיקה לשאול את הוריי שאלות לגבי מי שגר מאחורי שערי הארמון, הייתי שואלת על ילדיהם של המלך ומהלכה ואיך יכול להיות שנולדה לה שלישייה למרות הסיכון הגדול ואיך רק ילדה אחת מתה ולא יותר, הייתי שואלת על הנסיך והנסיכה ואיך הם ולבסוף המלך והמלכה והאם הוריי חושבים שהם טובים מספיק בשביל לכהן בתפקידם? על השאלה הזו לעולם לא קיבלתי תשובה או תגובה לעומת האחרות אלה רק מבט זריז ועצוב מהוריי ואז מיד חזרו לעיסוקם, עם הזמן הבנתי שיש סיבה שהם לא עונים לי, ואולי הם פשוט לא רוצים להגיד דברים רעים על המלך והמלכה ואז הם יכולים לכעוס אם הדבר יתגלה להם, ובממלכה קטנה כמו שלנו זה יתגלה יותר מהר מאשר צ'יטה שרצה בשדה פתוח ללא מכשולים,
"היי אסטריד, מה קורה?" ג'ורג' שאל אותי כשנכנס מהדלת והעיר אותי ממחשבותיי, אני באמת צריכה ללמוד לשלוט על זה יותר, מאז שגיליתי עם גבריאל על הכוחות האלו אני יותר ויותר נכנסת לתוך הבועה ולתוך המחשבות שלי,
"הכל טוב, מה איתך?" שאלתי בחזרה, ביקשתי ממנו להיות פה היום במקומי מאחר וקבעתי עם גבריאל וכמו כל אח גדול הוא שמח לעזור לי,
"נהדר, אז תגידי לי מה אני צריך לעשות ואז תלכי להתארגן" אמר,
"בגדול אתה יודע לתפעל את הקופה, חשבון פשוט, לכתוב חשבונית?"
"יודע"
"ואתה גם יודע שהמאפייה מחולקת לפי מחלקות, מתוקים ומלוחים, חלבי ובשרי ולחמים רגילים ופשוטים, עוגות, אז אם מישהו שואל אותך היכן נמצא דבר מסוים פשוט תלך לפי השלטים שעל המדפים" אמרתי והוא היה נראה מבולבל, "אל תדאג, רק אתמול סידרתי את המדפים כמו שצריך אז הכל במקום, או.קיי?"
"בטח, לכי להתארגן הכל בטיפול כאן" אמר לי וקפצתי עליו לחיבוק אחרון לפני שהלכתי אל המטבח של המאפייה וממנו עליתי במדרגות המובילות לביתי,
"לאן זה?" אבא שלי שאל אותי תוך כדי רידוד הבצק,
"השעה כבר אחת-עשרה, אמרתי לכם שבשעה הזו ג'ורג' יחליף אותי" אמרתי כמגננה מקווה שלא שינו את דעתם,
"אסטריד את בטוחה שאת יכולה לסמוך על הגבריאל הזה, א מכירה אותו בכלל" אמא שלי אמרה ואבי רק הסתכל עליי בכאב, מה?
"אני לא מבינה, פגשתם אותו, אתם מכירים אותו" אמרתי,
"נכון אבל הוא מהמלוכה, ואני לא חושבת שהוא טוב בשבילך"
"אז זה כל העיניין, כי הוא מהמלוכה, חשבתי שאתם פחדנים מדי בשביל להגיד על המלוכה כל רע!" אמרתי בשטף דברים סוער לא מבינה מאיפה זה מגיע פתאום,
"אסטריד זה לא זה, את פשוט לא מכירה אותו ואני לא סומכת עליו!"
"הוא הציל את חיי! את הבת שלכם! אני לא מתכוונת לעמוד פה ולשמוע אתכם מכפישים את שמו יותר"
"תנמיכי את קולך גברת צעירה כשאת מדברת אליי!"
"אני הולכת היום להיפגש איתו, אתם יכולים שלא לאהוב את זה אבל זו כבר בעיה שלכם בלבד" אמרתי והסתובבתי לכיוון המדרגות ועם גבי להוריי עליתי ישירות למקלחת, לא לפני ששמעתי את אימי קוראת לי לרדת חזרה למטה לסיים את השיחה בצורה יפה יותר מזו, אבל למה הם ציפו? הם יודעם מזה גבריאל, הם פגשו אותו והם ראו עד כמה אכפתי ודואג הוא איתי ועד כמה שמחה אני איתו, אז למה דווקא עכשיו? נכנסתי מתחת למים אחרי שהתפשטתי והרשיתי לעצמי להתפרק טיפה בבכי אחרי הריב, אנחנו לא נוהגים לריב המון אבל כשכן אלו ריבים על דברים שלעולם לא הבנתי ואיכשהו זה תמיד קשור למלוכה איכשהו.
סיימתי להתקלח והתעטפתי במגבת גדולה שהגיעה לי עד הברכיים ויצאתי מהר לחדר בכדי להספיק להתארגן לפני שגבריאל יגיע, הלכתי ישירות אל עבר הארון והוצאתי שמלה שחורה שנצמדת לגוף עם קיווצים בצדדים וחולצת בטן סגולה,
"נראה לי שכדאי שאני אלך לפני שתתלבשי" שמעתי מאחוריי וקפצתי במקומי והסתובבתי בו זמנית, גבריאל,
"גבריאל!" אמרתי מתנשפת מרוב פחד, "מה אתה עושה פה? הקדמת?" אמרתי מנסה להסדיר נשימה,
"כן, לא היה לי מה לעשות אז החלטתי להגיע" אמר,
"מי הכניס אותך?"
"אבא שלך" הוא ענה לי ואני רק גלגלתי עיניים,
"למה את מגלגלת עיניים, קרה משהו?" שאל בדאגה אמיתי וברורה,
"סתם, ריב עם ההורים, משהו טיפשי" אמרתי ולאחר שראיתי את מבטו חולף על גופי נזכרתי שרק מגפת דקה עוטפת את גופי,
"תתארגני ונצא" גבריאל אמר לאחר ששם לב למבטי עליו ולמובכות שהייתי בה,
"כן, רבע שעה" אמרתי והוא יצא סוגר את הדלת אחריו, לבשתי את השמלה עם החולצה ומרחתי קרם גוף ברח לבנדר, ענדתי את הצמיד חרוזים שלי ושרשרת, התאפרתי מאט עם מסקרה ואיילנר ואודם חום ולאחר מכן מעלתי את הנעלים שלי, לקחתי תיק עם הדברים שלי בתוכו או יותר נכון הפגיונות, החגורה שהם קשורים אליה ובקבוק מים, ויצאתי מהחדר והוא עדיין היה שמה, עומד ממש מחוץ לחדר מחכה רק לי,
"חיכית כאן כל הזמן הזה?" שאלתי,
"לא היה לי משהו אחר לעשות" ענה
"אתה ממש משועמם היום"
"ואת חדת הבחנה היום" ענה לי באותו מטבע והחלנו לצחוק,
"קדימה, בוא נלך לקחת את האוכל ואז נצא לדרך" אמרתי ,
"זה בסדר, לקחתי כבר את השקים עם האוכל מאבא שלך, הוא עלה לכאן בשביל להביא לך אותה אבל היית באמצע להתארגן אז הוא הביא אותה לי" אמר בזמן שיצאנו מהדלת ליציאה מהבית ולא לכניסה של המאפייה,
נהדר, אני חושבת שאני יודעת על מה אני רוצה שנתאמן היום" אמרתי בתקווה גדולה ותוכניות גדולים אפילו יותר,
"על מה?" שאל אותי,
"על לצאת מהבועה, יותר מפעם אחת שנמצאתי בה ויותר מפעם אחת שלא הייתי נוכחת במוחי ובמקומי באותו הזמן, אני רוצה ללמוד איך לשלוט בזה"
"אז למה אנחנו מחכים?" גבריאל שאל ולפני שהבנתי הוא התחיל לרוץ אל עבר היער בזמן שמחזיק בידי וככה העברנו את כל הדקות הבאות, בריצה ללא כיוון בתוך היער הגדול, קופצים מעל אבנים ורצים מעל שלוליות מים וצוחקים לשמיים עד שהבטן שלנו ההחלה לכאוב ושלא היה כבר אוויר לריצה, ואז הגענו אל האגם, מותשים אבל ביחד, מחויכים אבל ביחד, שנינו בנפרד אבל מחזיקים ידיים ביחד.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
