לאחר שחזרתי מהטיול עם זוג עיניים ורודות ושפתיים עדינות אבי הושיב אותי לשיחה בסלון הנמצא בחדרי, הספות בצבע לבן מעוטרות זהב ופנינים, הרצפה חלקה שאפשר לחשוב שהיא עשויה ממראה, ושוב שנדיליר בעיצוב שונה אבל עשוי זהב,
"לדעת מתי לרוץ גבריאל זה בהחלט חשוב אבל לא יותר מאשר מתי לעצור" הוא מתכוון לכך שהתלהמתי בפני המלך, אבל למה הוא ציפה? אפשר לקרוא למה שהמלך עושה שיעבוד, להכריח את העם שאתה נשבעת להגן עליו בדמך לעבוד אצלך ועוד בשמירה על האי, זה נוראי, זו בהחלט התנהגותו של רודן,
"אתה היית צריך לראות את העם מחוץ לארמון אבא, הם לא מתנדבים, הם מוכרחים לשמור, הם מוכרחים למות" דיברתי בפעם הראשונה מאז שהושיב אותי, בדרך כלל כשהוא עצבני על משהו שעשיתי, ואני בהחלט יכול להבין אותו, אני עדיין חושב שמו נסיך ויורש עצר, אני צריך להתחיל לחשוב שמו מלך, אז אני מחכה שיוציא שידבר יצעק ויגיד לי איפה טעיתי, רק ככה הוא מסוגל להירגע, אני מסוגל להבין את הטעות שלי ואז אני מסביר לו למה יצאתי מכליי, "ידעת שיש להם מלחמה עם הממלכה הנמצא מעבר לאוקיינוס-דרום? הם קבעו איזשהו הסכם שלום לפני שנים ובגלל שהמלך סינקלייר עשה משהו לא כשורה ההסכם לא רק שנשבר הוא נהרס, נקרע, נשבר, ומלחמה התחילה מצד דרום, אף אחד לא חזר בהתחלה, המלחמה עדיין נמשכת צורה יותר מטונה, אבל האנשים שיוצאים לשמירה,או שהם לא חוזרים או שהם חוזרים עם צלקות מעל ומתחת לפני השטח" סיימתי את דבריי ונתתי למידע שאמרתי לשקוע,
בפעם הראשונה מאז השיחה התחילה אמי אמרה "זה נורא, יש לאותם אנשים משפחות לבטח, ילדים"
"לא לבטח אמא, יש להם, אני ראיתי אותם בוכים אחד על השני, ואילו שעמדו לעלות לאותן ספינות של דרום, לא הפסיקו לבכות עם המשפחות שלהם, מילא שמישהו אחד יעלה מהמשפחה, הבעל, אבל כשהבן הופך לשמונה עשרה אוטומטית או מחוייב לשמירה, וככה ראיתי היום, משפחות שנפרדות גם מהאבא וגם מהבן, האח, משפחות שניפרדות מאחים שלמים אמא" אמרתי ואיבדתי לתוך עיניהם,
"אנחנו כאן כמה ימים, לא רשום על מה שסיפרת לי עכשיו בשום מקום ואני בספק אם הייתה עולה על זה ככה מהר" אבי אמר וניסה לבדוק את תגובתי לדבריו, החלטתי שעדיף לענות בכנות, לשקר אנשים שגידלו אותי ולימדו אותי לפעול זה יהיה מקרה אבוד,
"מישהי שפגשתי סיפרה לי"
"מישהי? מי זאת הנערה?"
"היא..." 'יפה, לוחמת, מוכשרת, ומצחיקה, גורמת לליבי לפעום רק ממחשבה על שפתיה וגורמת לי להתאהב ממבט אחד' "..מישהי שפגשתי"
"מתי הספקת להכיר אנשים מהממלכה?"
"ביום הראשון שלנו כאן, יצאתי לטיול מחוץ לשערי הארמון, שמה פגשתי אותה, יש לה ולמשפחתה עסק משפחתי של אפייה," עניתי בלית ברירה ונזכרתי בקאפקייס שקניתי ממנה אז, הסתכלתי על השולחן ושמה הם היו, לפני כשהורי נכנסו הנה החלטתי לקבל את פניהם באירוח פנים, חשבתי שאולי זה ירכך אותם מעט, "האמת היא שהקאפקייס הם מהמאפייה שלהם, אני לא אתפלא אם היא הכינה אותם בעצמה" אמרתי בכנות ולאחר מכן הרגשתי תחושת הקלה קטנה וגאווה על כך שאני מספר להוריי עליה, אבל כמובן שלא את הכל,
"המאפים עד כדי כך טובים שהם גורמים לך לחייך נסיך הקרח?" אמי שאלה עם גבה מורמת וחיוך על פני ולפע הבנתי שהיא לא היחידה שמחייכת, מחקתי את החיוך מפני וחזרתי להבעתי הסגורה, 'נסיך הקרח' המון זמן שלא שמעתי את השם הזה...
"הם באמת טובים" אבי לקח ביס משלו והניח אותי בצד, "אז על היום הראשון שלנו כאן אתה יצאת לטייל קנית קאפקייס, הכרת את המוכרת והיום שניכם המשכתם להכיר?" יותר טוב מלהכיר, אני עדיין שומע את צחוקה המתוק ומרגיש את טעם שפתיה על לשוני, "אנחנו כאן לשם איחוד שלום בני, חתונה, אם מישהו רק ידע על קשר שלך ושל פשוטת העם הזו, ועוד בממלכה שלא לנו...."
"היא לא פשוטת עם!" התפרצתי ורק לרגע הבנתי מה עשיתי,
"אז אם היא לא פשוטת עם בני מי היא? תגיד לי מי היא בישבילך?" לא ידעתי מה לענות, מה אני אמור להגיד לו? שהתאהבתי, שהיא גורמת לי לחייך ולצחוק, לשכוח מהכל, אבל מצד שני היא ואני בקושי מכירים, אהבה לא יכולה להיבנות, בימים ספורים, נכון?
"אני לא יודע" עניתי את התשובה היחידה שיכולתי למצוא,
"רוזלי, תוכלי בבקשה להשאיר אותי ואת גבריאל לבדנו?" שאל את אמי והיא קמה ישירות נשקה ללחיו והלכה,
"כן אבא?" קולי התחיל לרעוד, הוא מסוגל לקרוא אותי כספר פתוח,
"אני מבין אותך בני, גם אני התאהבתי באמך מעל ומעבר, היה לאבי תוכניות לגבי עתידי, הכוללות נישואים לאשה אחרת, אבל כשהוא גילה עליי ועל אימך זה היה מאוחר, זו הייתה או היא או הכתר, הייתי טיפש ובחרתי בכתר, פגעתי בה קשות בני, עד היום אני מפחד שהיא לא סולחת אבל זה הזוי אנחנו נשואים שנים ויש לנו בן יחדיו ובכל זאת העבר ממשיך להגיע" עצר בכדי לנשום והמשיך, "באותו יום של החתונה החלטתי שלא עוד, לקחתי את אמא שלך וברחנו, השארנו הכל מאחורה, לאחר כשנתיים מצאו אותנו והחזירו אותנו לבית, מסתבר שבזמן שנעדרנו אבי, סבא שלך נפטר, והעם החליט, קבע פה אחד בפעם הראשונה זה מאות שנים שאני אהיה המלך ואמא שלך המלכה" לעולם לא שמעתי על הסיפור הזה לפני כן, ידעתי שלהוריי היו קשיים להיות ביחד ושהבעיה המרכזית היה סבי אבל לא היה לי מושג על זה,
"לא היה לי מושג"
"אני יודע בן שלי, אבל אני אומר לך זאת בשביל שלא תעשה את אותן הטעויות כמוני, אל תחכה עד לחתונה עם זאת שאתה לא אוהב ואז תלך עם אחרת, כי אז זה יפגע בשניכם כפליים" הוא סיים את דבריו והתארגן לקום ללכת, לא יכולתי יותר וזה פשוט יצא ממני,
"דרום-מזרח, היא עולה לסיפון של דרום-מזרח" אבי הסתכל עליי כלא מבין ולאחר רגע נזכר בדבריי הקודמים והתרומם מהספה והתיישב לידי, הוא הניח יד על כתפי כאות ניחום,
"אני לא יודע מה אני מרגיש כלפיה, לעולם לא הרגשתי משהו כזה לפני" עניתי
"אני חושב שעבר יום ארוך על כולנו, תישן על זה ובבוקר יהיה יום טוב יותר ונוכל לחשוב איך לפעול בני, אבל אני צריך שתזכור דבר אחד, אתה לעולם לא לבד, הבוץ שלך הוא הבוץ שלנו, ביחד תמיד"
"ביחד תמיד..." חזרתי אחרי דבריו בלחישה, הוא נאנח בכבדות והתקדם אל עבר היציאה.
נשענתי על משענת הספה והסתכלתי על התקרה בעודי חושב,אני לא רוצה לעשות את הטעות של אבא שלי זה בטוח אבל האם היא האחת שלי? ויותר, האם אני שלה? אם יגידו לי לותר על הכל בשנייה אחת בשביל חייה הייתי עושה את זה, אבל האם היא הייתה עושה את זה בשבילי? עיניה הן טובות, הן מראות לי חום ואהבה גם לפני שזכתה להכיר אותי, שפתיה נחשקו אותי בתשוקה ועדינות שלעולם לא חוויתי לפני כן, אולי אני באמת אוהב אותה?
אולי אבא באמת צודק ואני בדרך לטעות חיי שתוביל אותי במדרון חלקלק? או שיש באפשרותי לבחור עכשיו את עתידי? ככה או ככה אני יודע שאסטריד לאפאייט לא תצא מחיי וממחשבותיי בכאזתי קלות.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
