"בוא הנה בן שלי" אבא שלי קרא לי ללכת אחריו אל עבר עליית הגג של הארמון,
"כן אבא?" שאלתי,
"אתה כיום בן שמונה-עשרה, אתה כבר לא ילד או נסיך, אתה יורש עצר ונסיך הכתר" הוא עצר במטרה לתת לי לעכל את דבריו, "בגילך אבי סיפר לי על האגדה העובר במשפחתנו שנים רבות" הוא המשיך והתקרב לקיר שבסוף עליית הגג שעליו היו תלויות שתי תמונות המכוסות בסדין אפור וגדול, "ועכשיו זהו תורך להיות שומר האגדה הזו, מעתה והלאה אתה בוא הבא שעתיד לעזור למנהיגה" הוא אמר והרים את ידו בכדי להוריד את הסדין מהתמונה הראשונה, זהו היה דיוקן יפיפה של המלך והמלכה, אבות אבותיי מלפניי מאות שנים, יכלו לראות בעיניהם את הטוב לב, וזה אומר המון, "תכיר את סבך אלכסנדר הראשון והגדול מכולם, וסבתך לוסינדה הראשונה" עכשיו אני מבין מאיפה השם לוסי הגיעה, "ויש דבר שרק מעטים יודעים עליה, היא לא יכלה להביא ילדים, היא הייתה עקרה"
"זה בלתי אפשרי" אמרתי מיד, סותר את דבריו,
"אני יודע, ואני הגבתי כמוך כשגיליתי, לעולם לא חשבת למה רק בני המלוכה זוכים בעיניים כחולות וכל השאר עיניים אדומות, למה אין אמצע?" שאל ולפתע הבנתי שבאמת לא חשבתי על זה, לעולם לא התעניינתי מעבר ללימודי המלך שלי,
"לא, לא חשבתי" עניתי בכנות,
"אז תן לי לספר לך, יש אמצע, והם בעלי העיניים..." הוא אמר תוך כדי שמושיט את ידו לדיוקן השני שמכוסה וחשף אותו, "הורודות" היא הייתה יפיפה, שיערה היה שחור כמו הלילה ועינייה, עינייה היו ורודות, אפילו דרך הציור יכולתי לראות אותן זוהרות ומנצנצות באפלה של החדר, לגופה היא לבשה שמלה לבנה ועל חזה נח לו שריון כסוף ולצד המותן שלה הייתה חרבה הלבנה שאפשר לראות את אור השמש משתקף בה, אבל זה לא היה הדבר היחידי בדיוקן שמשך את עיניי, ידייה היו מונחות לצידי פתוחות לרווחה ומתוכן היו נראים ניצוצות ורודים ואור הילה שעוטף אותן, התקרבתי לציור ונגעתי בידיה, יכולתי להרגיש כוח רב שהזדחל אל תוך ידי,
"מי היא?" אמרתי, עדיין נדהם מהאישה המצוירת בדיוקן,
"זוהי המנהיגה, ויום יבוא ואתה תצטרך להגן, לעזור לה, ולתת לה מחסה" אבי ענה והתקרב לעמוד לצידי, "בזכותה אנחנו עומדים פה עכשיו"
"איך אני אמור לעזור לה? הדיוקן הזה צויר לפני מאות שנים, היא בטח לא בן החיים עכשיו"
"אתה תעזור לצאצאית שלה, אתה תעזור למנהיגה החדשה"
"ספר לי אבא, ספר לי עליה" הסתובבתי להסתכל עליו, והוא הסתכל עליי, ישירות אל עיניי, בודק סימן לחרטה, פחד, או ספק, "אל תבדוק אותי, אם אני אומר לך שאני מוכן אני מוכן, אני הוא יורש הכתר שלך, איין מוכן ממני" עניתי בכנות אמיתי וחזית של מלך,
"אם ככה אני מניח שכדאי לנו להתחיל ממהתחלה..." אמר לי
ומאותו רגע לא הפסקתי לחפש או לחשוב עליה, אבל מצד שני מה הסיכוי שהמנהיגה החדשה תיוולד בדור שלי, כנראה שהסיכוי היה גדול כי עכשיו היא יושבת לידי על מיטת החולה, מסתכלת עליי בעיניה הגדולות ומנסה לעכל את כל מה שסיפרתי לה על השיחה בארמון ושמייקל עילף אותי והכניס אותי לחדר השירות ועד שאני איתן וג'ורג' הגענו לחדר הנשקים אחרי הבומים שהיו,
"למה המלך רוצה להרוג אותי?" שאלה אסטריד את השאלה שעומדת באוויר המון זמן,
"אני לא יודע" עניתי, אולי יש לה את הזכות המלאה לדעת מי היא אבל כרגע כמה שפחות תדע יותר טוב,
"תורך" ג'ורג' אמר לאסטריד בכדי שתספר לנו איך הצליחה להשיב מלחמה, למרות שיש לי כבר ניחוש,
"אתם לא בדיוק תאמינו לי אם אני אספר לכם" אמרה
"פשוט תספרי אסטריד" איתן אמר לה והיא נראתה חסרת מנוח לרגע, טרודה במחשבותיה, אז החלטתי לעכל עליה לפני שהיא הספיקה לפתוח את פיה בכדי לדבר,
"לכי לנוח" פקדתי וכל החדר התמלא בשקט וכולם הסתכלו עליי,
"ההסכם" היא לחשה,
"את עייפה, הרגע נלחמת כנגד רוצח שכיר ואחד המיומנים, הדבר האחרון שאת צריכה לעשות עכשיו הוא להסביר לנו איך שרדת את הסיוט הזה" היא לא הפסיקה להסתכל לתוך עיניי בכדי לראות אם אני באמת מתכוון לזה והיא יכולה להסתכל עד מחר אבל אני כנה לחלוטין,
"הוא צודק ילדונת" איתן אמר וקם ממקומו
"אנחנו נעלה לסיפון, תישני, עוד מעט נגיע לבית" ג'ורג' אמר וקם גם הוא ושניהם יצאו ביחד מהחדר, משאירים אותי ואת אסטריד לבדינו,
"תודה" היא אמרה וחייכה אליי חיוך ממיס לבבות והושיטה את ידה בשבילי, החזקתי בידה הקטנה לעומת ידי הגדולה ולא רציתי לשחרר, הרמתי את ידה לשפתיי ונישקתי לה רכות, הרגשת את עורה מצטמרר ושמעתי את נשימותיה נעשות מהירות יותר ויותר,
"גבריאל..." היא לחשה לי וגרמה לי להרים את ראשי מידה ולהסתכל עליה,
"כן?" שאלתי,
"חשבתי שאתה לא תבוא היום" אמרה לי בשקט וראיתי עצב משתקף במבטה, "קראתי ולא באת, חשבתי שלא שמעת אותי" סיימה את המשפט ולקחה נשימה עמוקה שמיד אחריה יצאו הדמעות שהיא ניסתה להחזיק בפנים,
"את רוצה לספר לי מה קרה שמה? אולי תוציאי את זה ממך" אמרתי והרמתי את רגליה שהיו מחוץ למיטה והנחתי עליי, ליטפתי אותן ואחריי כמה זמן היא נרגעה ונשענה אחורה על משענה המיטה שהייתה מורמת אז יכולתי עדיין לראות את הפנים שלה מול שלי, "את לא חייבת אם..." ולפני שהספקתי לסיים את המשפט היא התחילה לדבר,
"אור גבריאל, יצא לי אור מהידיים, אור ורוד" אמרה כלא מבינה, אבל אני הבנתי, זה קורה, התעוררות כוחותיה של המנהיגה מתחילים ואני האחראי לאמן אותה,
"תתחילי מההתחלה, או.קיי?" היא נראתה מופתע לרגע מכך שלא צחקתי או אמרתי לה שהיא חולמת ואז החליטה לעשות כדבריי,
"ביו הולדתי השמונה-עשרה חלמתי חלום על מישהי, היא הייתה בעלת אותן עיניים כמוני, אותי שיער והיא הייתה נראית גם לוחמת, הייתה לה חרב לבנה מבריקה, שנראתה עשויה מזהב לבן והיא הייתה פשוט יפיפה" אמרה ועיניה ברקו והתיאור של האישה גרם לי להבין שהמנהיגה מדברת אליה כבר זמן מה, "מאז היא נתנה לי הזהרות מפני החרב השחורה, האמת היא שזוהי הסיבה ש...."
"היית תוקפנית באימון? כי יש לי חרב שחורה" שאלתי מופתע,
"לא ידעתי, סליחה, מסתבר שהמשרים שלה הם מאוד מסתוריים ורבי משמעות מאשר אחת" אמרה והביעה חרטה עמוקה על כך,
"זה בסדר, תמשיכי" היא הרימה את עיניה אליי וחייכה חיוך כובש והמשיכה בסיפורה,
"אז בזמן האימון כשראיתי את החרב השחורה הרגשתי בתוך מעין בועה כזו, לא שמעתי אף אחד והדבר היחידי שהיה אלו המחשבות שלי, ואז פצעתי אותך"
"זה קורה לך המון לא? הבועות האלו?"
"כן, די הרבה, אז אחרי שהלכת אל מתחת לסיפון ומייקל אמר לי ללכת לחדר נשקים ואז הוא עילף אותי" עצרה בכדי לנשום וניסתה להרגיע את ידיה הרועדות אז לקחתי אותן בידי והיא המשיכה, "והיא הייתה שמה, בחלום שלי, היא אמרה לי להתעורר וכשאמרתי שאני לא יכולה היא אמרה לשאוב כוחות מהשמש החמה מריח האוויר ומהים הרועש, שהם ייתנו לי כוחות, ואז היא עזרה לי להתעורר, בהתחלה לא הבנתי למה היא דיברה אבל אחרי שמייקל דחק אותי לפינה.." עצרה באמצע משפט,
"תמשיכי אסטריד, לא משנה מה תגידי אני אאמין לך" אמרתי
"ואז, האור יצא מהיידיים שלי, הוא היה כלכך זוהר וחמים, ולאחר מכן הוא עטף את כולי, כמו בועה גבריאל, מייקל ניסה להניף את החרב שלו ולא הצליח, הבועה התפוצצה והעיפה אותו אל הקיר" היא סיימה לדבר ונראתה עוד יותר טרודה חושבת ועייפה מאשר מתחילת השיחה,
"נראה לי שכדאי שתלכי לנוח עכשיו באמת, אני על הסיפון אם את תצטרכי אותי. או.קיי?" אמרתי וקמתי אבל היא החזיקה את ידי חזק ולא שיחררה,
"תישאר איתי, בבקשה"
לחשה בשקט, היא לא הייתה צריכה להגיד יותר ואני כבר עליתי על המיטה לידה, הכנסתי יד אחת מתחת למותן שלה וקירבתי אותה יותר, ועם היד השנייה עטפתי אותה וליטפתי את גבה, וככה שכבנו במשך דקות ארוכות עד שנשמותיה נעשו יציבות ומבטה נהיה שליו והיא נרדמה,
"לילה טוב לוחמת יפה שלי, אני כאן שומר עלייך" לחשתי לקודקוד ראשה ונישקתי אותה שמה בעודה מתחפרת יותר ויותר עמוק בין זרועותיי.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
