אחרי מה שאבי ואמי סיפרו לי על ספינת הדרום-מזרח, שהיא חוזרת מוקדם מהצפוי לא הצלחתי להירדם והחלטתי לצאת להליכה לילית, בדרך חזרה עברתי ליד המשרד של המלך ושמעתי שיחה שכנראה לא הייתי צריך,
"אין לך למה לדאוג הוד מלכותך, אין בן אדם שלא באת בעקבותיו ושרד" שמעתי כל לא מוכר אומר, למי הוא מתכוון? יש סיכוי שהמלך משלם על רצח בזה הרגע?
"המטרה עולה לספינה של דרום-מזרח בעוד כפחות מיומיים, דאגתי להחזיר אותה לפני הזמן, כמה שיותר לפני הנשף יותר טוב" זה היה קולו של המלך, החלטתי שעכשיו אני בכלל לא הירדם אחרי מה ששמעתי ונצמדתי לדלת יותר ויותר, שומר על שקט מופתי ומחכה שימשיכו, אסטריד על הספינה הזו, יש סיכוי שהיא מעורבת או משהו? אלף שאלות עברו בראשי כאשר שמעתי את הקול הלא מוכר ממשיך ועונה למלך,
"המטרה תחוסל איך שהספינה תצא מהמעגן" הקול הבטיח,
לפתע כאב ראש חזק חטף אותי וכתפי התחילה לדמם מבלי שום סיבה, או שיש סיבה? נפלתי על הרצפה ושמעתי קול מוכר קורא, "גבריאל! גבריאל! תתעורר כבר" אבל לא יכולתי לקום, במקום זה התמונה פשוט התחלפה,
אני עומד ליד ההגה של הסיפון כשאני רואה אותה יוצאת מהדלת של הסיפון ומסתכלת סביבה עד שעינינו נפגשות, הטייץ השחור שלה צמוד לגופה והוא מנוגד לחלוטין מחולצת האוברסייז הגדולה שלה שחושפת את כתפה, החולצה נצמדת למותניה בעזרת חגורה שבתוכה יש שתי נדנים עם שתי פגיונות תואמות, והחץ וקשת שלה רק מוסיף, היא יפיפה אמיתית, הייתי אומר שהיא נראית כמו מלכה או נסיכה אבל היא הרבה יותר מזה, היא אלה, כמו אלות המלחמה שלמדתי עליהן בבית ספר, היא מדברת עם שומר ולאחר מכן הוא יורד אל מתחת לסיפון, "אסטריד!" אני קורא לה, היא מסתובבת ומתקרבת אליי,
"כן הוד מעלתו, או שעליי לקרוא לך עכשיו קפטן?" היא שאלה אותי עם חיוך והתחילה לצחוק, ניסיתי להשתחרר אבל לא הצלחתי, והיא שמה לב לזה,
"למה את לא ישנה?" שאלתי בקול קשה שהתחרטתי עליו מיד,
"התעוררתי אז החלטתי להתחיל מוקדם" אמרה
"או.קיי" אמרתי, "לכי להמשיך לישון, יש כאן מספיק שומרים"
"אני הולכת למשמר" אמרה והסתובבה ללכת לא לפני שהיא הוסיפה, "אני לא יודעת מה השתנה אבל גבריאל של לפני יומיים היה יותר נחמד, אהבתי אותו יותר" סיימה את דבריה ובאה להמשיך ללכת, נשמתי עמוק ותפסתי את ידה בכדי לסובב אותה והחלטתי להיפתח בפניה יותר,
"אחותי נחטפה כשהייתה בת 4, הייתי אז בן 11, לא יכולתי לעשות דבר בעיניין ופשוט נכשלתי בהגנה עליה, אבל היא חזרה אלינו ולא בזכותי, לא יכולתי להגן עליה כמו שצריך למרות שאהבתי אליה גדולה כמו האוקיינוס" אמרתי, והפסקתי בכדי לקחת אוויר והסתכלתי עליה, חיוכה היה מבין וידה הקטנה החזיקה חזק בידי הגדולה בכד להראות לי שהיא מקשיבה, אז המשכתי "מאז אותו יום הבטחתי שאני הגן על כל מי שחשוב לי, על כל מי שאני אוהב, מאז אותו יום למדתי להסתיר רגשות, למדתי לא להרגיש אסטריד, כשאני בסביבה מלאה באנשים, ובעיקר בסביבה שיכולה להיות מותקפת בכל רגע אני חייב להיות מוכן להגן עלייך"
"אתה אוהב אותי?" היא שאלה אותי,
"מכל מה שאמרתי וזה מה ששמעת" אני חצי שאלתי וחצי קבעתי,
"אני יודעת להגן על עצמי, אבל תודה" אמרה
"אני יודע, ראיתי את הפגיונות" אמרתי והחותי בידי על חגורת הנשקים שלה, הנחתי את ידי על המותן שלה והתקרבתי יותר ויותר עד שיכולתי לנשום את ריחה, ויכולתי להרגיש את נשימותיה המואצות על חזי, "כן" אמרתי וקיבלתי ממנה מבט מבולבל,, "אני אוהב אותך" אמרתי והרכנתי את ראשי לנשיקה, אבל בשנייה האחרונה הרגשתי שמישהו מתגנב מאחורינו והוצאתי את חרבי מהנדן והסתובבתי, כיוונתי לבן אדם שעמד מאחוריי,
"באתי הנה בשביל אסטריד לאפאייט אני צריך אותה לגבי המפה" הבן אדם שקולו היה נשמע מוכר לי אמר, זה לא יכול להיות נכון?, הרגשתי את ידה של אסטריד מתהדקת על זרועי כאומרת לי להוריד את החרב אבל הרעד שחלף בגופה אמר לי שהיא לא סומכת עליו כמוני,
"איך קוראים לך?" שאלתי,
"מייקל" הוא ענה,
"אני לא זוכר שהיה אמור להיות מייקל על הסיפון" אמרתי לו בעודו מוציא פיסת נייר הנראית חדשה לחלוטין ומביא לי אותה, אני לא יודע מי הוא אבל שומר הוא לא, וקולו המוכר גרם לי לחשוד בו הרבה יותר מעתה והלאה,
"גבריאל קום! אני ממשיך לשמוע את אותן צעקות ואני מנסה לפקוח את עיניי אבל לא מצליח, והתמונה מתחלפת שוב,
אני, אסטריד, איתן, וג'ורג' מתאמנים על הסיפון ואסטריד מציעה שנתחלף בזוגות האימון וכולנו מסכימים, אז עכשיו היא ואני ביחד מתאמנים, היא מסתכלת על החרב שלי ובוחנת אותה אז אני מחליט לנצל את זה ומתקרב למתקפה אבל בדקה התשעים היא הודפת אותי עם הפגיון שלה ואנחנו נכנסים לקרב שיש לי הרגשה שהוא חוצה את גבולות האימון, אני מנסה לקורא לה אבל היא לא עונה לי, זה כאילו היא נמצאת בתוך בועה משלה ואני לא יודע מה לעשות, אבל אם אני אעצור היא תמשיך, רגע אחד של חוסר תשומת לב ואני מרגיש את כתפי נחתכת וצעקה יוצאת מגרוני, מה קורה כאן? אני לוקח את דבריי ומסתובב ללכת בזמן שאסטריד לוחשת את שמי, אני מרגיש אותה מתקרב אליי אז אני מסתובב ורואה אותה ממש מולי, "אני מצטערת, לא התכוונתי" היא התכוונה ללטף את הלחי שלי אבל נרתעתי ממנה, אני לא מבין מה קורה פה, "גבריאל.."
"אני הולך לחבוש את זה ואז נדבר" אמרתי, וירדתי במדרגות למטה כשלפתע הרגשתי משהו מוצמד בחוזקה לאפי ומישהו שמוביל אותי אל חדר השירות, וזהו, איבדתי הכרה,
גבריאל! קום! זו אסטריד! היא בסכנה" אני שומע את אותו הקול אומר ואז שטף מים נשפך על פניי ושטף אדרנלין גורם לי לפקוח את עיניי ולקום במהרה, איתן וג'ורג' יושבים לידי ומסתכלים עליי,
"מה קרה?" איתן שאל, ואני נזכרתי בכל מה שקרה, מאז שהייתי בארמון ועד עכשיו ואז זה מכה בי, אסטריד היא המטרה ומייקל הוא הטורף, אני קם ממקומי ומספר להם איך הגעתי לארון השירות ולמה מייקל אחראי לזה,
"אז אתה אומר ששמעת שיחה של המלך עם מישהו לגבי חיסול מטרה ולמייקל יש את אותו הקול של הבן אדם מהשיחה, ולעולם לא ראית איך הוא נראה, רק קול!?" ג'ורג' שואל וצועק אבל איתן היה נראה באמת חושב על זה,
"גם אם זה נכון, מה המלך רוצה מאסטריד?" איתן שאל,
"אני לא יודע, אבל מה שזה ל...." לפני שהספקתי לסיים את המשפט שמענו בום המגיעה מרחוק וצעקה, צעקה נשית,
"אסטריד!" כולנו צעקנו ביחד ויצאנו מהחדר שירות אל עבר הרעש, שמענו עוד כמה בומים שהגיעו מיד אחריו ואז, שקט,
"שקט זה לעולם לא טוב!" ג'ורג' צעק בעודנו מגבירים את מהירותינו ושולפים את החרבות, הגענו אל חדר הנשקים, מקור הרעש האפשרי והיחידי,
"הדלת נעולה" איתן אמר והתחיל לדפוק על הדלת ולקרוא לאסטריד אבל כל מה שהיה זה שקט, אולי היא לא שמה? הלכנו אחורה כמה צעדים מנסים לחשוב אם היא שם או שעברנו את המקום,
"גבריאל!" שמעתי את הצעקה שלעומת האחרות הייתה מהולה בכאה ופחד יחדיו, 'הוא מכאיב לה!' כל הכבלים שהחזיקו אותי מאחורה נשברו ובעטתי בדלת הכי חזק שיכולתי ונכנסתי פנימה, מחכה לראות מי האידיוט שפתח מול 'נסיך הקרח' חזית.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
