ירדתי מהסיפון אל עבר חדר המרפאה איפה שאסטריד נחה, לאחר השיחה עם הוריי הלכתי לדבר עם מיכאל, סיינה, סיימון, איתן, ג'ורג' ותומאס, אמרתי להם לחכות על סיפון הספינה בעוד פחות משעה ומבלי לתת להם יותר מדי הסברים התקדמתי אל עבר המרפאה, רציתי לסמוך עליהם ולהסביר להם על תוכניתי אבל יותר קל להגיד להם לשכוח מזה במקרה שהוריי לא יגיעו לסיפון ושטקס ההכתקה לא יקרה מאשר לספר להם הכל ושזוהי תהיה תקוותם ושבדיוק כמו אבי הם יביעו התנגדות ברורה וקשה,
"אתה יודע למה האותיות של המלך נמצאות בתוך הממלכה בני?" אבי שאל אותי בעודנו יושבים במרפסת חדרי, יום הולדת אחת-עשרה היום תיכננו לצאת לטיול מחוץ לחומות הממלכה אבל מכיוון שלאבי צצו עבודות המלך נצטרך לישאר בבית גם היום, הלכתי אל חדרי, כועס ועצבני כיאה לילד שלקחו לו את הסןכריה והוא בא אחריי הושיב אותי במרפסת וביקש שאקשיב לו,
"לא, למה?" שאלתי בחזרה מנסה להסיח את דעתי מהאכזבה הברורה,
"מכיוון שבלי אותיות המלך אי אפשר לקיים ממלכה בני, יום יבוא אתה תבין את זה, יום יבוא ואתה תבין שבתור מלך תצטרך לעשות החלטות שלא היית עושה אותן בתור אבא אוהב" אמר ויכולתי לראות את עיניו הכחולות נוצצות מדמעה בודדה, "יום יבוא בני, יום יבוא וכולם יכירו את גדולתך" הוא אמר וקם ממקומו, נשק לראשי ויצא בחזרה לעבודתו,
מלך הוא חלק מהממלכה,
מלך הוא חלק מהממלכה,
מלך הוא חלק מהממלכה,
"מלך הוא חלק מהממלכה" לחשתי בשקט נוכח הזיכרון שתקף אותי ופתחתי את דלת המרפאה, מוצא את אסטריד שוכבת במיטה, מכוסה בשמיכה עד צווארה וידיה בצידי ראשה, התקדמתי אליה והחלטתי שהגיעה הזמן להעירה, התיישבתי על המיטה ונישכבתי לידה מרפרף את שפתיי על שפתיה עד שהרגשתי את חיוכה מתרחב ואת ידה מלטפת את לחי, מקרבת אותי אליה ונושקת לשפתיי,
"בוקר טוב לוחמת שלי" אמרתי בשקט חלש חסר כוחות לדבר וידעתי שכאן, לידה זהו המקום הנכון להיות חלש,
"בוקר טוב מלך שלי" גיחכתי למשמע האירוניה במה שאמרה, עוד מעט ובאמת אהיה מלך, אם אבי יסכים לכך כמובן, קירבתי בין שפתינו פעם נוספת ועמוקה יותר ועליתי לשכב מעליה, נזהר שלא להישען עליה יותר מדי ובו זמנית זקוק להרגיש את הקרבה שלה, את הרוגע והשלווה שהקרבה אליה גורמת לי,
"מה קרה?" היא שאלה מיד לאחר שהתקנקנו, כמובן שהיא תשים לב,
"הכל טוב, אל תתייחסי לזה יותר מדי" אמרתי וליטפתי את שיערה בזמן שהסתכלתי לתוך עיניה הגדולות שרק התעוררו משינה,
"גבריאל, שמעתי צעקות מתוך שינה מהחדר ליד, אני מניחה שחדר המפקדה אז למה שפשוט לא תגיד לי במה מדובר?" אמרה, קבעה, ולבסוף שאלה,
"אסטריד, שום דבר לא קרה" אמרתי כשהבנתי שהרגע שלנו כבר לא יחזור וקמתי מהמיטה לעבר השולחן, מוזג לה כוס מים ומושיט לה בזמן שהיא התיישבה על קצה המיטה ושתתה בצמאה,
"גבריאל לא למדת שום דבר משקרים עדיין? לא למדת שום דבר למה שקרים גורמים?" היא בירור מתכוונת לאירוסים שלי ושל סיינה,
"לא התכוונתי לשקר לך אז" אמרתי בכנות מבין שעוד לא יצא לנו לדבר על הזמן ההוא, "מגיל שמונה-עשרה אבי העביר אליי את התפקיד לשמור ולהגן על המנהיגה החדשה שתיוולד, לעזור לה בעת צרה וללמד אותה שליטה בכוחותיה, אבל לעולם לא חשבתי שהמנהיגה תהיה האחת שאני אוהב" הרמתי את עיניי למשמע קול משיכה באף וראיתי את עיניה של אסטריד דומעות ושבילים רטובים במורד לחייה,
"תמשיך..." ביקשה בקול שקט,
"מאז גיל שנה אבי רק לימד אותי להיות המלך, כשהוא ואמי סיפרו לי על האירוסים הייתי מוכרח לחשוב בתור מלך, ואז פגשתי אותך, ראיתי שעינייך ורודות והבנתי לבד את המצב אבל משהו נוסף בעינייך גרם לי לרצות שהאירוסים האלה יהיו איתך ובתור מלך עתידי לא יכולתי לתת להסכם כזה להיארס בגללי, בעיקר שעוד לא הייתי מלך, אבל התחרטתי, נשף האירוסים הייתה הסחת דעת שבה אני וסיינה שיתפנו פעולה, לא ידעתי שתיהיי שמה אחרת הייתי משתף אותך גם" סיימתי את דבריי והנחתי יד על עורפה, מקרב את פניה ועיניה לשלי וניכנס בין רגליה שעטפו את מותני,
"עוד קצת וזה היה יום שלם..." לחשה ויכולתי לשמוע את כאבה העמוק, זה לא יכול להיות רק השקר הזה, בטוח יש עוד משהו,
"מה זאת אומרת יום שלם?"
"במהלך זמני שמה המלך הגיע לבקר אותי, לא ידעתי מי הוא אז בשבילי אבל הוא אמר שרק הייתי בובה בשבילך, לא יותר, שהאירוסים יקרו ושאני לא אפריע להם" באתי להגיב על דבריה אבל היא כבר המשיכה, "מסתבר שלא רק אתה שיקרת לי, גם הוריי המאמצים שיקרו לי כל חיי, הוריי הביולוגים בכלל לא רצו אותי, בשביל הוריי המאמצים הימתי בסך הכל ברירת מחדל" באמת שיקרו לה כל חייה, היא הייתה מישהי אחת בזמן ששיכנעו אותה שהיא מישהי אחרת אבל מקום גדילתה גם עיצב את אופיה ויכולתיה, את כישוריה וחוזקתה,
"אסטריד, תסתכלי עליי ותקשיבי לי טוב, טוב עכשיו, את לא ברירת מחדל בשביל אף אחד, הורייך המאמצים אוהבים אותך, אני ראיתי את אהבה שיש בעיניהם בעצמי, המלך והמלכה לא ראיים להיקרא הורים ואנחנו נפיל אותם ביחד, נדאג שכל העולם ידע מי הם ומה הם עשו, ביחד" אמרתי וחיוך התחיל להתרחב על שפתיה היפות,
"ביחד, אני אוהבת אותך גבריאל מייסון" אמרה ולפני שיכולתי להגיב שפתיה הוטחו על שלי בצורך עז ואני נעניתי לאותו צורך כאוב ושיניתי אותו לרגש אחד, מובן וברור, רגש אהבה.
כל אנשיי הספינה עמדו על הסיפון כאילו הרגישו את הבא לקרות, עמדתי ליד המעקה מביט למים הרועשים שפוגעים במעטפת הספינה ונשמתי את האוויר הצח,
"מה אנחנו עושים פה?" מיכאל שאל, הסתובבתי לעבור ולעיניי נגלו גם סיינה, סיימון, איתן, ג'ורג', ותומאס, אסטריד עמדה לידי, מלטפת את עורפי בעדינות, מרגישה כמה דרוך גופי ומנסה להרגיע אותי,
"מחכים להוריי" עניתי בפשטות אבל שום דבר פשוט לא היה כאן,
"אמרת את זה לפני חמש דקות, ולפני חמש הדקות האתה אמרת אותו הדבר" הוא ענה, חיכינו להוריי כבר קרוב לשלושים דקות, אמרתי להם שעה אבל ידעתי שהסיכוי שהם יסכימו לזה הוא קלוש אז השארתי אותו כרגע באפילה ונכון לעכשיו הם לא ניראו על הסיפוח בשום מקום,
"גבריאל, מה אנחנו עושים כאן? זמן יקר מתבזבז" איתן קבע עובדה שכבג ידעתי טוב מאוד,
"יש לי תוכנית, אני רק צריך שהוריי יגיעו הנה"
"אז למה שלא נלך לקרוא להם?" סיינה שאלה,
"כי אי אפשר" עניתי,
"למה?" תומאס שאל,
"כי התוכנית נמצאת בסימן שאלה ענק, זאת הסיבה שאנחנו מחכים כאן והם לא פה" מיכאל ענה, מגלה שהקלף האחרון שלי כרגע נשרף בלהבות,
"אנחנו מצטערים על האיחור, היו לנו הכנות להכין" שמענו את אבי קורא וכולנו סובבנו את ראשינו לכיוונו, הוא עמד שמה עם כתר המלך על ראשו ושרביט המלכות, פרדריק עמד לידו מחזיק את מגילת הטקס וכולם הצדיעו לו בהנפת יד וקידה קלה, "אז בני..." אמר בזמן שהתקרב אליי, "אנחנו באמת עושים את זה?"
"כן, אנחנו עושים את זה" ביטחון נשמע בקולי, זה הרגע שלו התכוננתי כל חיי ואסור לי לךשל ובעיקר לא מול אנשיי,
"טקס ההכתרה מתחיל, נא תפנו לנו את קדמה הסיפון!" פקד אבי,
שמעתי לחשושים מהקהל וראיתי את פניהם המופתעות של כולם, הם לא ציפו לזה ואם להיות כנה גם אני לא, כל האנשים הלכו לעמוד בצד האחורי של הסיפון בעוד אנחנו התקדמנו לקדמתו, נעמדתי מול אבי בזמן שפרדריק הניח כרית לבנה שניראת כמו מקטיפה על הרצפה,
"כרע ברך והרים את ידך החזקה בני" עשיתי כדבריו, בקושי שמעתי ממילותיו המדברות או משל פרדריק, רק הסתכלתי הצידה ויכולתי לראות את חיוכה המואר של אסטריד ולידה חיוכה הגאה של אמי, הרגשתי ידיים שמחזיקות את ראשי ואז מיד לאחר מכן משהו שהומח עליו, הכתר,
"אתה רשאי לקום עכשיו" ושוב עשיתי כדבריו, לאחר שנעמדתי הוא הושיט לי את שרביט המלך וביקש שאחזור אחריו,
"אני גבריאל אלכסנדר מייסון לוקח על עצמי את זכותי מלידה,
אני נשבע להגן, לשמור, ולהקשיב לממלכתי בכל עת ועת שהיא..." עצר ואני חזרתי אחריי דבריו,
"אני גבריאל אלכסנדר מייסון לוקח על עצמי את זכותי מלידה,
אני נשבע להגן, לשמור, ולהקשיב לממלכתי בכל עת ועת שהיא..."
"אני נשבע להיות הראשון שיכנס לתוך שדה הקרה, אפילו לפני חיילי..."
"אני נשבע להיות הראשון שיכנס לתוך שדה הקרה, אפילו לפני חיילי..."
"ואני נשבע להיות ממשיך דור המלך של הממלכה, מבין בכור לאחר" המשפט האחרון,
"ואני נשבע להיות ממשיך דור המלך של הממלכה, מבין בכור לאחר" סיימתי,
"הריעו והצדיעו אל מלככם הנוכחי, יחי המלך!"
"יחי המלך!"
"יחי המלך!"
"יחי המלך!"
"יחי המלך!"
"יחי המלך!"
אני הוא המלך, ועכשיו שום דבר לא יוכל לעצור אותי.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
