פרק כפול!, קריאה מהנה ול"ג בעומר שמח
"אסטרה, היא אמרה לי שאני יכולה לקרוא לה אסטרה" אסטריד סיפרה לי בעודנו עומדים ממש מול האבן שעליה היא והמנהיגה ניהלו את השיחה, האבן שבה היא הכירה לראשונה את המנהיגה שהיא עתידה להפוך להיות, המנהיגה שמסתבר קוראים לה אסטרה, לפי המיתולוגיות הקדמוניות זהו היה שמה של אלת הכוכבים, ועכשיו פירוש שמה של אסטריד נראה לי יותר מובן, חוזק אלוהי,
"וואוו, זה חתיכת סיפור" אמרתי לה,
"תודה" לחשה והסתובבה אליי ואז התחילה ללכת לאותה חלקת דשא המכוסה בשמיכה שהבאנו,
"אז, איך נראה לך האימונים צריכים להתחיל?" שאלתי את השאלה הנשאלת מכל אבל שאסטריד לא העיזה להגיד בפה פתוח,
"אני חושבת לעשות את מה שאסטרה אמרה, אני אלך בעקבות הטבע" סיימה לומר, ניקתה את ידיה מהאוכל וקמה אל עבר האגם בידיים פתוחות ועמידת מוצא וזה קרה.....
התעוררתי והחלטתי להמשיך לעצום את עיניי ולהמשיך להתבונן בזיכרונות שהפכו להיות לחלומותיי, המשכתי בדיוק מהנקודה שהפסקתי בה, שידייה התחילו לזהור ולזרוח באור נעים, חמים ובוהק שגרם לי להסיט את מבטי ולא להסתכל, שלושה ימים עברו מאז פגישתנו האחרונה, שלושה ימים עברו מאז ששמה של המנהיגה לא מפסיק להסתובב בראשי ושלושה ימים מאז שקבענו לעוד שלושה ימים, להיום,
"בוקר טוב הוד מעלתך" שמעתי מלידי ופקחתי את עיניי מיד, מתעורר מהזיכרון שתקף אותי, "תגיד לאבא שלי שאני מתארגן ואז יורד" אמרתי מבלי להעיף מבט על המשרת המסכן שנפל על יום פחות טוב שלי,
"מה דעתך להגיד לו את זה בעצמך נסיך חוצפן" מה הוא אמר הרגע? הסתובבתי בשנייה מתכונן לקפוץ עליו ואז נעצרתי במקומי, זהו היה פרדריק, המשרת שלי מהבית וחברי הטוב ביותר והיחידי שמסוגל לדבר אליי ככה מבלי שההרוג אותו במקומו,
"פרדריק!" לקח לי רגע להתעורר מההלם וקפצתי עליו לחיבוק, לא פעם ולא פעם חשבתי על מה שהוא היה יכול לייעץ לי אילו היה כאן איתי, והנה הוא כאן,
"שמעתי שהנשף אירוסים עומד להתרחש בעוד ארבעה ימים, מתרגש?" שאל אותי,
"לא כלכך, אבל אני כן מתרגש ממשהו אחר שעומד להתרחש באותו הזמן" עניתי בכנות, מתכוון לזמן שבו יהיה לי ללכת ולחקור במשרדו של המלך את קשרו לאסטריד והסיבה שהוא מעוניין להרוג אותי,
"מה זאת אומרת משהו אחר?" הוא הסתכל עליי מבולבל לגמריי, "גבריאל, מה עשית?" הוא שאל אותי והרים גבה,
"בוא נלך לשבת בספה לשתות קפה ואני אספר לך על כל מה שפיספסת, או.קיי?" אמרתי בזמן שהתקדמתי אל הסלון שכבר הייתה מונחת עליו ארוחת בוקר ושתייה,
"או.קיי..." הוא מילמל ובא אחריי לספות והתיישב מולי, והתחלתי לספר לו, מהיום הראשון שלי כאן והטיול למאפיה ועד היציאה לספינה וניסיון ההתנקשות באסטריד ועד עכשיו, הפרטים על כוחותיה ועיניה הורודות הושמטו מהסיפור ולא כי אני לא סומך על פרדריק, אני סומך עליו עם חיי אבל עם חייה של אסטריד? לא, אני לא סומך על אף אחד עם חייה,
"אז מה שאתה אומר בעצם זה שהנסיכה סיינה מאוהבת במישהו ואתה נכנסת להם לחדר בזמן שהם....?" הוא שאל וחיכה שאשלים את שאלתו בראשי עקב בכבוד שהוא שומר למשפחת המלוכה,
"כן" עניתי קצרות,
"ואתה הכרת מישהי מחוץ חומות הארמון?"
"כן"
"עלית בשבילה על ספינה שהסיכויים לחזור משמה קלושים?"
"כן"
"מישהו ניסה להתנקש בחייה?"
"כן"
"אתה ועוד שתי חברים הצלתם אותה?"
"כן, סיפרתי לך הכל, למה אתה צריך לעבור על זה שוב?" הפעם זה היה תורי לשאול,
"כי אני משאיר אותך שבוע וחצי לבד ותיראה מה קרה" הוא אמר ואני התחלתי לצחוק בקול רם והוא רק הסתכל עליי כלא מאמין, כמות הפעמים שהוא ראה אותי צוחק שווה לשתיים והפעם הזאת היא אחת מהן, אם הוא רק היה יודע שהוא לא היה יכול למנוע ממני להיפגש איתה, זהו תפקידו בתור השומר והמגן שלה, היא הסיבה שאני עדיין ממשיך עם האירוסים, בשנייה הראשונה שתהיה אני וסיינה נבטל אותם ואסטריד תחזור איתי לביתי ותהיה לי למלכה,
"אני עדיין לא מבין למה הנשף קיים? אם אתה והנסיכה סיינה מעוניינים בבחירת ליבכם אז למה האירוסים לא מתבטלים?" הוא שאל את השאלה הראשונה שהובילה אותנו להתיישב כאן ושגרמה לי לגולל בפניו את הסיפור כולו,
"יום אחד שעברתי ליד משרדו של המלך שמעתי שיחה שלו ושל עוד מישהו, רק לאחר מכן הבנתי את משמעותה, המלך סינקלייר הוא זה שהזמין את ההתנקשות בחייה של אסטריד" עצרתי רגע נותן לו לעכל את מילותיי ולאחר מכן המשכתי, "לכן בזמן שכולם יהיו עסוקים בנשף אני יכול למצוא זמן מתאים ללכת למשרדו ולחפש הוכחות וסיבות ללמה הוא מעוניין בה, אחרי הכל אם היא בסך הכל פשוטת עם מה יכול להיות מעניין בה?" אמרתי ויכולתי לראות את מוחו חושב ומחשב ודואג ממה שעלול לקרות,
"אתה מבין את הסיכון, נכון הוד מעלתך?" הפעמים היחידות ששמעתי את פרדריק קורא לי בשם של כבוד היו פעמים רציניות במיוחד או פעמים שרף הסיכון שניתקל בו היה גבוה, ככה או ככה ידעתי שהוא מבין את כובד דבריי ולכן הוא לא יספר דבר מכך,
"כן פרדריק, אני מבין" אמרתי, מנסה להרגיע אותו אבל שום דבר לא יכול להרגיע אותו עכשיו, אחרי מה שסיפרתי לו, תפקידו הוא להגן עליי כמו שתפקידי הוא להגן עליה, המשכנו לשתות את הקפה ולאכול מהמאפים שהיו מונחים על השולחן כשנשמעה דפיקה בדלת, ניקיתי את ידיי מפירורים בזמן שפרדריק קם והלך לפתוח את הדלת,
"שלום הוד מלכותך" שמעתי אותו אומר והרמתי את מבטי לפתח הדלת ששמה עמד אבי,
"פרדריק נחמד לראות שהגעת סוף סוף" אבי אמר ולחץ את ידו, "תוכל בבקשה להשאיר אותי ואת בני לדבר ביחידות?" הוא שאל אבל זה לא היה יותר או פחות מפקודה, אפילו לא בקשה,
"כמובן" הוא ענה והנהן בקצרות לאבי ואליי ויצא מהדלת,
"מה שלומך בן?" שאל אותי בעודו מתיישב בכורסא מולי,
"בסדר גמור אבא, ואתה?" עניתי, מחכה שיגיע לעיקר,
"גם, בסדר, כמעתי מסיינה שהנשף יתקיים" והעיקר הגיע, "חשבתי שאמרנו שלא תעשה את הטעויות שלי?" אמר,
"אני לא, אני פשוט ממלא את תפקידי" עניתי בכנות,
"גבריאל, אין דרך חזרה מנישואים, אם אתה אוהב מישהי, אם סיינה אוהבת מישהו אז בשביל מה כל ההצגה הזו?" הוא שאל ויכולתי לראות את הדאגה בעיניו,
"אבא זה בדיוק מה שזה, הצגה" אמרתי בשקט והסתכלתי לתוך עיניו, שיראו אותי כמו שהוא תמיד עושה, "אני לא יכול לספר לך הכל עכשיו אבל אני מבטיח לך שכשזה הסתיים אז אתה ואמא תהיו הראשונים לדעת מה התרחש, זהו תפקידי זוכר?" אמרתי וסיימתי את דברי בשאלת השאלות העיקרית,
"אני יודע שתפקידך הוא להיות המלך העתידי גבריאל, אבל חת...."
"אבא!" קטעתי את דבריו בזמן שהסתכלתי על שעון הקיר, בשביל להספיק לפגישה עם אסטריד אני אצטרך להתחיל להתארגן עכשיו, בזבזתי מספיק זמן עם פרדריק, "זהו תפקידי כשומר והמגן של המנהיגה" עכשיו כבר לחשתי,
"מצאת אותה?"
"כן" עניתי בקצרה, יכלתי לראות את גלגליי מוחו של אבי עובדים ומחשבים מי זו יכולה להיות,
"הבחורה, זו שהפלגת בשבילה, זו היא?"
"כן"
"גבריאל...."
"אבא אני באמת לא יכול לספר לך יותר מזה עכשיו ולכן אני אבקש ממך לסמוך עליי ולהיות שמה למקרה שאצטרך, כי אני אצטרך" ביקשתי,
"תמיד בן שלי, תמיד"
"יופי, אז אני אספר לך כשהכל הסתיים, אני אפגיש ביניכם אבל עכשיו אני צריך ללכת לפגוש אותה אחרי הצהוריים ויש לי כמה דברים להספיק לעשות לפני כן עם סיינה, או.קיי?"
"או.קיי" הוא אמר וחייך חיוך גדול, "באמת עשית את זה, מצאת אותה, איך היא?" הוא אמר ושאל ולא יכולתי שלא לחייך למשמע שאלתו,
"היא מדהימה, אני יכול להבין למה דווקא היא המנהיגה החדשה, היא מסוגלת להנהיג צבא שלם לתוך מלחמה ולנצח" אמרתי והמשכתי, "התחלנו לאמן את כוחותיה, אלו כוחות יפים אבא, כלכך מוארים ו.."
"אני לא מאמין, חשבתי שהיום הזה לא יגיע לעולם" הוא הסתכל עליי כלא מאמין בזמן שקטע את דבריי,
"אני יודע, אבל זה קרה מצאתי אותה"
"לא זה בן שלי, הלב שלך, חשבתי שהוא יישאר כלוא בתוך הכלוב שבנית לו למשך כל חייך, אבל התאהבת, והיא הצליחה להגיע אליו" הוא סיים את דבריו וגרם לי לשתו כי מה כבר יכולתי להגיד על זה,
"סיינה מחכה, אני צריך ללכת אליה" אמרתי לבסוף והתרוממתי מהספה,
"אתה יכול לנסות להכחיש את זה גבריאל אבל רואים בעיניך את אהבה הזו בני"
"אתה לא צריך לדאוג אבא, אני לא מכחיש" אמרתי ויצאתי מהדלת אל עבר אולם הנשפים, ולא יכולתי שלא לחשוב על מה שאמר, נכון, כלאתי את ליבי שאף אחד לא יהיה רשאי להיכנס, אבל אסטריד לא הייתה צריכה אפילו לשבור אותו, כל מה שהיא עשתה היה להשפיל את מבטה בפעם הראשונה שנפגשנו, להרים את עיניה לשלי כשביקשתי וגרמה לי לרצות לטבוע בים הורוד של עיניה, וקולה המתוק גרם לכל גופי לצמרמורת, אני באמת התאהבתי,
"הנה אתה, סוף סוף" סיינה אמרה והחוותה בידיה אל עבר כל השולחנות המסודרות בחית לאורך הקיר ועליהם מפות לבנות עם עיטורי זהב, באמצע האולם הייתה במה ועליה כלי נגינה ללהקה שתנגן ולבסוף קישוטי הקירות המנצנצים,
"זה מאוד, מאוד" אמרתי לבסוף וגררתי ממנה צחוק מתמשך,
"זה לו חשוב בשבילנו גבריאל, תזכור, זוהי הסחת הדעת, מה שחשוב לנו אלו הזמנים" אמרה והושיטה לי את הדפים שהיא החזיקה ושמה הכל היה מסודר להפליא, כל המאכלים ועד ארגוני השעות, השעה שבה מקבלים את אורחינו, השעה שבה מציגים קודם את משפחת סינקלייר עם סיינה כמובן שמובלת בידי הוריה ואחרים הוריי שמובילים אותי, ואז הריקוד הראשון שלי ושל סיינה, ולאחר מכן הריקוד של כולם ואז סיינה עולה לישר ולנגן למשך חצי שעה שלמה, זה המון,
"חצי שעה זה די המון בשביל לשיר ולנגן את לא חושבת?" שאלתי,
"א. אני מיומנת בלשיר ולנגן למשך שעה ויותר אז לשאלתך לא, זה לא המון בשבילי וב. חצי שעה זה כל הזמן שאתה צריך בשביל לצאת מכאן להגיע עד למשרדו של אבי למצוא את מה שאתה צריך ולחזור הנה" סיימה את דבריה ונתנה לי לעכל את דבריה, היא חשבה על הכל, אפילו על הסחה שתמשוך ממני את כל תשומת הלב,
"את גאון" אמרתי לה ופרעתי את שיערה,
"רק עשיתי שיער"
"אני יודע, זה מכוון" אמרתי, "אני צריך ללכת אבל תמשיכי, את עושה עבודה טובה,
"תודה אחי, אני יכולה לקרוא לך אחי נכון? זאת אומרת טכנית אנחנו כמעט משפחה, אתה יוצא עם בת דודה של סיימון ואני יוצאת איתו ככה ש.."
"בטח, את יכולה אחותי" אמרתי והסתובבתי לדלת לא לפני שהוספתי, "אבל לא לפני כולם"
"ברור אחי" אמרה לגבי בזמן שהמשכתי לכיוון הדלת ויצאתי משמה אל אסטריד, אולי האירוסים האלו לא נכונים בשום צורה שהיא אבל שמחתי שיש בהם את סיינה שעוזרת לי, כל אחת אחרת הייתה הולכת להוריה מזמן ומאשימה אותי בבגידה וני בספק אם היו נותנים לי ולהוריי ללכת, אולי יש לנו את השמורים שלנו מהממלכה והארמון שלנו אבל מספרית אנחנו חלשים, ולא יכולתי שלא להפסיק לחשוב על דבריי אבי, אני יודע שהוא צודק ואני לא מכחיש את דבריו אז למה אני לא מסוגל להגיד את זה בקול, למה אני בקושי מסוגל להגיד את האמת לאסטריד וכל מה שיוצא מפי זוהי לחישה בזמן שהיא מסתכלת אל תוך עיניי ואומרת הכל, כל מה שעל ליבה,
אני אוהב אותך אסטריד לאפאייט, אני אוהב את כולך, מהעיניים ועד הצלקת, משיערך הרך והשחור ועד כל מה שאת אפילו לא אוהבת בעצמך, אני אוהב אותך בשם שנינו בינתיים, עד שאני אגרום לך לאהוב את עצמך באותה מידה שאני אוהב אותך, אני לא מפחד יותר להגיד את אהבה שאני מרגיש.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
