עברו כבר יומיים שלמים מאותו היום שהכרנו את מייקל, השומר והאזרח החדש בממלכתנו, אין לו משפחה, הוא הגיע לבדו בספינה לפני כחמישה ימים, באותו היום שבו אני וגבריאל יצאנו לדייט הראשון שלנו ובינתיים היחידי, הוא בן עשרים וחמש ועובד בתור חייל, שומר, או מאבטח, זוהי הסיבה שהוא עלה לספינה איתנו,
"הוא לא מפסיק להסתכל עלייך" גבריאל ציין בעודנו יושבים על רצפת הסיפון מאחורי ההגה של הספינה ואוכלים עם איתן וג'ורג' ארוחת בוקר או כמו שאני וג'ורג' קוראים לזה ארוחת טרום בוקר כי השמש תזרח רק בעוד כשעה,
"השמש אפילו לא הספיקה לזרוח גבריאל ואין צרות באופק, תנוח" אמרתי לו ולעסתי מהסנדוויץ',
"חוץ מזה אני חושב שכדאי לתת לו להנות מהספק שאנחנו מקבלים אותו או סומכים עליו, נכון איתן?" ג'ורג' אמר ושאל לדעתו של איתן, בזמן שלנו על הסיפון איתן התחיל לחבב את גבריאל, בייחוד אחרי שגילה שהוא עלה הנה רק בשביל להגן עליי, וגבריאל נראה מכבד את איתן ואת דעותיו, בייחוד דעותיו על משפחת המלוכה ומה הוא חושב שצריך לשנות,
"אני האמת היא מסכים עם גבריאל, גם אני לא אוהב את המבטים שהוא שולח אלייך" איתן אמר בעודו מסתכל על מייקל ומכווץ את גבותיו,
"בואו פשוט נניח לזה כרגע, אוקיי?" אמרתי בקול שלא משתמע לשתי פנים וכולם עשו כדבריי, לאחר כמה דקות הרגשתי צמרמורת שעוברת לי במורד עמוד השידרה אבל לעומד הצמרמורות שגבריאל גורם לי להרגיש זאתי הייתה שונה ולא נעימה בכלל, אחת שמסמלת על סכנה,
"אסטריד לאפאייט, אני מצטער שאני מפריע לך לאכול ארוחת בוקר אבל אני זקוק לעזרתך בחדר החימוש" מייקל דיבר מאחוריי גבי והצמרמורת שלי התחזקה, אולי גבריאל ואיתן צודקים? אולי הוא באמת לא טוב או אפילו רע? ראיתי את גבריאל ואיתן מחליפים מבטים ומדברים בעזרתם ואם להיות כנה לא הבנתי מילה,
"אני אבוא איתך, אסטריד עדיין אוכלת ואני סיימתי ממזמן" איתן אמר בשקר ברור מפני שהצלחת שלו הייתה מלאה, באתי לקום ולהגיד שישב לאכול בדיוק שגבריאל הניח יד על מותני ומשך אותי להתיישב חצי עליו וחצי על הרצפה במקומי הקודם, מייקל היה נראה לא מרוצה בזמן שהוא ואיתן הסתובבו ללכת לחדר החימוש אבל זה לא הטריד את איתן או גבריאל, סובבתי את ראשי מכיוונם שזה עתה ירדו אל מתחת לסיפון והסתכלתי על ג'ורג' שהיה נראה על סף פיצוץ בזמן שהוא חייך,
"אני חושב שאני אלך אל חדר החימוש גם, אראה אם הם צריכים עזרה" אמר קם והלך,
"מה קרה לו?" שאלתי את גבריאל וסובבתי את ראשי אליו בזמן שראיתי אותו מסתכל עליי ולא מזיז את עיניו מפניי,
"אני חושב שיש לי ניחוש למה קרה לו" לחש ועם אותה לחישה הוא החזיר את הצמרמורת הנעימה אליי,
"אתה רוצה לחלוק עם שאר הכיתה אולי?" התגריתי בו אבל קולי היה נשמע רועד מדי בשביל זה,
"הוא לא רצה להפריע לי לעשות את זה" אמר ומשך את ראשי לנשיקה, בהתחלה אלו היו רק השפתיים אבל לאחר רגע הרגשתי את לשונו מבקשת אישור כניסה ובכך הנשיקה הפכה להיות יותר סוחפת, הרגשתי את ידו של גבריאל מלטפת את יריכי ועולה למעלה אל מרכז רגליי, "אני" הוא אמר בין נשיקה לנשיקה, "רוצה" נישק את הלחי שלי והתחיל לרדת, "ללכת" הוא הגיע לצווארי והתחיל לנשק אותו, "לחדר." סיים את דבריו וחזר לשפתיי בזמן שיד אחת שלו נכנסת אל מתחת לחולצה שלי ולטפת לי את הגב וידו השנייה נכנסת מתחת לחולצה ומלטפת לי את הבטן והיא עולה יותר ויותר למעלה,
"אהח אהח" שמענו ככוך גרון לידינו ויצאנו מיד מהבועה שנכנסנו אליה, איתן עמד מעלינו ואני מתפלאת שהוא עוד לא קפץ על גבריאל, "אסטריד, רוצה להתאמן?" שאל אבל עיניו היו נעוצות בגבריאל, עכשיו זה בטוח, כל אחד אחר היה מת,
"בטח" אני אומרת וקמה ממקומי, הלכנו אל עבר המרכז של הסיפון איפה שהאימונים,
"ומה אני אעשה בינתיים?" גבריאל שאל וגרם לי לחייך,
"חכה לתורך" אמרתי התרוממתי על קצות אצבעותיי וחיכיתי שיוריד קצת את ראשי בשביל הנשיקה, לאחר רגע הרגשתי יד מושכת אותי ואת איתן מסתכל במבט של מוות על גבריאל,
"אני מחבב אותך גבריאל, אתה יכול להיות טוב בשבילה" אני לא מאמינה שהוא אמר את זה, פניי האדימו, "אז בבקשה אל תכריח אותי להרוג אותך, כי אני אעשה" סיים את דבריו והוציא את חרבו הארוכה ואני הוצאתי את שתי הפגיונות שלי ונכנסתי לעמידת קרב והתחלנו.
עברה שעה מאז שהאימונים שלנו התחילו ובזמן הזה גם גבריאל וג'ורג' התחילו להתאמן יחדיו, וגבריאל ניצח בכל סיבוב, כמו, שלצערי, איתן ניצח אותי,
"רגל ימין שלך לא מיוצבת טוב, הוא רואה את זה כהזדמנות לתקוף" שמעתי את גבריאל אומר מאחוריי והסתובבתי,
"אתה לא אמור להתאמן איתו" אמרתי והצבעתי על ג'ורג' שהיה נראה על סף גסיסה,
"הוא רצה הפסקה" גבריאל הסביר
"אההה, או.קיי" אפשר להבין אותו,
"בואי אני אראה לך" אמר וסובב אותי כך שגבי היה צמוד לחזהו והוא החזיק בשתי ידיי, וסידר את רגליי לעמידת מוצא, "עכשיו תנסה לעמוד ככה" אמר וסידר לי את הרגליים מחדש,
"אבל זוהי לא עמידת קרב טיפוסית" אמרתי, ככה אבא שלי אמר לי שכל עמידת קרב מתחילה ככה,
"אני יודע, אבל את נמוכה יותר וקלה יותר מכל לוחם.."
"כי אני לוחמת" אמרתי מהר וקטעתי אותו,
"זה בדיוק מה שאני אומר, אז את צריכה עמידת מוצא שלא תסתמך על החוזק שלך אלה שתסתמך על המיומנות, החוכמה, והתוכנית" אמר לי ולא הבנתי למה הוא מתכוון,
"הנה, תנסו" הוא שיחרר אותי וסימן לאיתן שאפשר לחזור לאימון, הוא הלך אל עבר ג'ורג' והסתכל עלינו ובזמן שאיתן התקרב הבנתי למה הוא התכוון, מהעמידה הזו יכולתי לראות הרבה יותר מהסביבה של הקרב ולהיות יותר מוכנה, לתכנן יותר, וככה העברנו עוד שעה של אימונים, ולעומת השעה הראשונה באמת ניצחתי בזכות גבריאל,
"בואו נעשה החלפות, גבריאל אתה איתי ואיתן עם ג'ורג' אמרתי בזמן הפסקת המים שלנו, כולם הסכימו איתי חוץ מג'ורג' שמחה מפני שאיתן כמו גבריאל, גדול קשוח ולא מוכן לתת לו להנות מהספק של הניצחון לעומתי שאני שווה לו בכוח פחות או יותר,
התמקמנו וגבריאל הוציא את חרבו ופעם ראשונה שראיתי אותה באור יום, היא הייתה ארוכה ועם עיטורים של זהב, אבל מה שבעיקר תפס את עיניי היה צבעה, היא הייתה שחורה, מה? זה לא יכול להיות, נכון? ראשי היה מלא במחשבות ולרגע שכחתי שאנחנו באימון כשגבריאל התקרב אליי והניף בחרבו ובדקה התשעים הדפתי אותה, הפגיון שלי עם החרב שלו השמיעו צליל לחימה אבל באוזניי שמעתי צליל, או יותר נכון לחישה אחרת, 'החרב השחורה, היא חופשייה בפעם הראשונה מזה שנים, היזהרי...' אותו קול, אותה אישה, אותה אלה,
"הכל טוב? את נראת טרודה במשהו" גבריאל אמר לי בזמן שהחרבות המשיכו להשמיע את אותן הצליל שוב ושוב,
"מאיפה החרב?" שאלתי, מתעלמת בבוטות ברורה מדבריו,
"היא עוברת במשפחה במשך דורות, הייתה שייכת לאבי ולאבא שלו ולאבא שלו" ענה והמשכנו להילחם, הקווים בין לחימה למטרות אימון ובין למטרות כאוס כבר נעלמו מעיניי וכל מה שראיתי וחשבתי זה בוגד, אבל אולי לא?
"אההה.." שמעתי את גבריאל צועק ויצאתי מהבועה שלי וראיתי את פיגיוני עם דם עליו ואת גבריאל מחזיק בכתפו המדממת,
"גבריאל" לחשתי והתקרבתי אליו אבל הוא הסתובב והלך לקחת עזרה ראשונה, הוא יצטרך תפרים, מה עשיתי? למה ההייתי חייבת להרוס את זה? איתן וג'ורג' דיברו איתי אבל לא שמעתי, לקחתי את דבריי והלכתי אל גבריאל,
"אני מצטערת, לא התכוונתי" באתי ללטף את הלחי שלו אבל הוא נרתע ממני, "גבריאל.."
"אני הולך לחבוש את זה ואז נדבר" אמר, אבל אני לא מסוגלת לחכות, נכנסתי אל מתחת לסיפון ולא ראיתי אותו בשום מקום, הוא הרגע נכנס לכאן מתי הוא הספיק להעלם?
וחיפשתי אותו בחדרי השינה אבל הוא לא נמצא אז התקדמתי ליציאה כשנתקלתי לפתע במייקל,
"הכל טוב?" שאל אותי,
"הכל מושלם, מחפשת את גבריאל, ראית אותו" כן הוא בחדר הנשקים למטה, חובש את כתפו" אמר לי ולא חיכית שיוסיף ופתחתי בריצה אליו,
"גבריאל אני מצטערת כלכך, אני לא יודע מה נכנס בי..." אמרתי כשנכנסתי לחדר ולא ראיתי אותו, אפילו לא הייתה בחדר טיפת דם אחת שמעידה שמישהו בה הנה פצוע ולפתע נזכרתי, אין בחדר הזה עזרה ראשנה, אפילו לא תחבושת למה שיבוא הנה,
"כלכך המון זמן שחיכיתי להיות איתך לבד" שמעתי מאחוריי מישהו והסתובבתי, אני לא יודעת אם יותר הופתעתי או לא הופתעתי שזה היה מייקל, לפני שהספקתי להגיב ברגשתי חבטה חזה בראשי ונפלתי אחורה, התקשיתי להשאיר את עיניי פקוחות ולפני שנפלתי לחשיכה הנצחית שמעתי את הלחישה,
'החרב השחורה ילדתי, השאירי את עינייך פקוחות שמה היא תיקח את דמנו' וזהו, התמסרתי אל החשיכה.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
