היי הערת כותבת:אני ממש מאמינה בדימיון של הקורא וזוהי הסיבה שלא שמתי שום תמונות במהלך הסיפור, לא של מקומות, אנשים, בגדים, אבל יש שמלה ממש יפה, שמלת הכלה של אסטריד שרציתי לשים לכם בתמונה למעלה, זוהי השמלה שאני מדמיינת שהיא לובשת, כמובן שלכם מותר ורצוי לשמיין מה שאתם רוצים אבל רציתי לשתף אתכם במה שניקרא שמלת החלומות...
אבא, אמא וילדה קטנה, משפחה קטנה של שלושה נפשות, אפילו בן דודה היחידי עבד בארמון יחד עם הוריו ונשאר שמה גם אחרי פטירתם, חלומה ורצונה היה משפחה גדולה שתגדל, שלילדים שלה יהיו אחים שיוכלו להישען עליהם כמו שלה היה אחים בשביל להישען, אומנם לא אחים בדם אבל אסטריד למדה בדרך הקשה שדם זהו לא הכל ומה שחשוב בסופו של דבר זה המשפחה שנימצאת עמוק בלב, וכך קרה כשהכירה את גבריאל, הוא נכנס לליבה מהשנייה הראשונה שעיניהם ניפגשו, אהבה ממבט ראשון של ממש.
מאז שהיה קטן רצונו למלוך רק גבר ובזביל זה הוא עשה כל מה שיכל ולמד כמה שיותר, ישב כל יום מהבוקר ועד הערב עם אביו והמורים שהקצאו לו ובלילה הלך לישון, תמיד דאג לאחותו הקטנה ולאחר חטיפת כל השתקפות הממלכה שלו, כל השתקפו. העולם שלו השתנתה לגמרי, 'נסיך הקרח' הם אמרו ולכן אותו הם קיבלו, תפקיד מלך מבחינתו היה לשים את הממלכה במקום הראשון אבל לאחר שהכיר אותה הבין שלעולם לא יוכל לעשות זאת, עיניה כישפו אותו וגרמו לו לחשוב עליה כשקם בבוקר לרצות להיות קרוב אליה כשהיה רחוק וחלם עליה בלילות, אהבה ממבט ראשון של ממש.
לאחר שהגיעו לנוורדור התמקמו בארמון ודאגו למקם את כל אנשי הממלכה שנפלה בבתים משלהם ובמקומות עבודה, שנה שלמה עברה והשקט שרר ולאחר חודש נוסף גבריאל החליט לכרוע ברך אחת אל מול אסטריד ולהוציא טבעת יהלום השייכת אך ורק למלכה,
"למלכה אמיתי מגיעה טבעת המסמלת אהבה ממבט ראשון" אימו של גבריאל אמרה והורידה את הטבעת מידה והניחה ביד שלה, על הטבעת הזו יש אגדה שלמה, אומרים שהמלך הראשון של הממלכה מצא את היהלום והחליט שאותו הוא ייתן לראשונה שתגרום לליבו לפעולם ולאחר שזה קרה הוא הפך את היהלום לטבעת ומשמה האגדה נוצרה, אסטריד אמרה כן מיד ובמשך חצי שנה נוספת אגדה חדשה נוצרה, האגדה של אסטריד וגבריאל, המנהיגה והמלך,
The Legend Of Royal Blood
"איך אני ניראת?" אסטריד שאלה את אימה ויצאה מאחוריי וילון חדר ההלבשה, יום החתונה הגיעה ובעוד דקות ספורות יהיה על אסטריד לצאת לקראת החתונה, שמה גבריאל יחכה לה ויחזיק את ידה מעכשיו ועד לנצח, ונצח זה המון זמן,
"את ניראת כמו מלאך אמיתית" אמה ענתה לה והתחילה להזיל דמעות בעוד בעלה, אביה של אסטריד מחזיק אותה בידיים חזקות ומסתכל לאסטריד עמוק בעיניים, כאילו אומר הכל ובו זמנית גם לא אומר דבר כלל,
"את מוכנה לזה ילדה יפה שלי?" שאל לבסוף והושיט את ידו אלי ואסטריד אחזה בה בחוזקה,
"אני מוכנה לזה" והתקדמה לחבק את הוריה לפני שימסרו אותה לארוסה,
"טוק טוק... אחותנו נימצאת?" שמעו מהדלת והתנתקו מחיבוקם, שמה עמדו סיינה ולוסי, לוסי אחותו הקטנה של גבריאל, בשנה וחצי ויותר שנימצאו בארמון יצא לאסטריד לאהוב את לוסי ולהכיר אותה מקרוב, כמו אחות קטנה שמעולם לא הייתה לה ובבת אחת היא קיבלה שלושה, סיינה מיכאל ולוסי בהחלט יכלו להיות כמו אחים קטנים לפעמים אבל לאחר הצעת הנישואים של גבריאל לאסטריד מיכאל הפך להיות כמו אח גדול ומגונן מאוד ולמרות שעיצבן אותה לפעמים היא שמחה על כך והייתה רגילה לזה מפני איתן, ג'ורג', סיימון ותומאס שלא עשו לו חיים קלים כלל,
"אני כאן" אסטריד אמרה ועברה לחבק את שתיהן,
"אסטריד!"סיינה הניחה יד על פיה ולקחה צעד אחורה, בוחנת את שמלתה מכל כיוון ולבסוף מחליטה, "את מושלמת" ונישק את לחיה,
"היינו עכשיו אצל גבריאל" לוסי אמרה כבדרך אגב וגררה מאסטריד מבט ישיר, מסתבר בנוורדור אסור למאורסים להיפגש שבוע שלם עד חתונתם ככב שיצא שכבר שבוע וחצי יום שהם חיים בנפרד, בתחילת השבוע היו ימים ולילות שניסו להתחמק מאגפם בארמון בשביל להיפגש אבל בכל פעם תפסו אותם מחדש עד שלבסוף החליטו שסיינה ולוסי יעברו לישון בחדרה של אסטריד ויעצרו אותה מללכת ושאיתן ומיכאל יהיו בחדרו של גבריאל וימנעו ממנו מללכת אליה, ביום הראשון לתוכנית הזאת הם נילחמו אבל אחרי תקרית קטנה שכללה את סיינה ואיתן במרפאה של הארמון הם הבינו שכדאי לא להילחם או שעוד יפגעו,
"החתונה מתחילה"סיינה אמרה פתאום בזמן שהסתכלה על השאון מעץ שהיה תלוי על הקיר,
"מוכנה?" שאלו כולם את המנהיגה פעם אחרונה,
"מוכנה" אמרה ויישרה את השמלה עם ידיה, שמה את שתי ידיה בידיהם של הוריה וביחד יצאו מהחדר את עבר החתונה האגדית.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
