"עיניים הן לא רק יופי גבריאל, הן אלו שמאפשרות לך לראות את כל היופי שטמון בעולם הזה, תהיה טוב אליהן והן יחזירו לך כפליים" אמי תמיד נוהגת להזכיר לי את זה כשאני נראה לה קצת אבוד במחשבותיי,
כמו עכשיו נגיד, כשאנחנו צועדים אל עבר האולם הגדול לא.הבוקר במטרה להפגיש אותי עם ארוסתי לעתיד, אבל רק אם היא ידע שבמחשבות שלי יש מישהו אחרת לגמרי, בעלת עיניים ורודות גדולות ומנצנצות, או שאני כן צריך לספר לה את זה? היא בטוח תדע איך לייעץ לי ולהגיד לי מה לעשות אבל מצד שני מה אפשר כבר לעשות, הסכם השלום אמור להיחתם בעזרת נישואים, אם ניסוג עכשיו כבודם היפגע וכך גם כבודה של הנסיכה, הם יכולים לפתוח במלחמה וכל היחסים הטובים שהיו לפני כל זה יהרסו כלא היו,
"גבריאל, יקירי, אתה שקוע במחשבות שלך כל הבוקר, תירצה לשתף אותי במשהו?" אמי שואלת בעודנו עוצרים מול דלתות העולם,
"את צודקת אמא, יש לי יותר מדי מחשבות אבל אין לי ברירה בנוגע למחשבות" אמרתי בכנות מלאה,
"בני, תמיד יש ברירה, אם תירצה לשתף אותי במחשבות אללו אני כאן, מוכנה למצוא ביחד איתך את הברירה" אמרה בעוד הדלתות נפתחות בפנינו, נכנסנו לתוך האולם הגדול וגם כאן היה שאנדליר ענק העשוי מזהב, לא שהוא הכרחימפני שכל הקירות מלאות במנורות, אני מתחיל לחשוב שהם פשוט אוהבים את חיי היוקרה והמלכות האלו יותר מידי, וזה אף פעם לא דבר טוב.
היה באמצע החדר שולחן גדול וארוך ועליו היו מונחים מאפים, ירקות, פירות, שוקולדים, ומיצים, הכל מהכל, רק מלהסתכל על המאפים האלו שכנרא רק יצאו מהתנור זוג עיניים מיוחדות עולות למחשבותיי,
"תודה רבה על שהצטרפתם אלינו לא. הבוקר, איך החדרים? לטעמכם?" שאלה המלכה אמנדה סינקלייר, שלעומת בעלה עיני הסערה שלה היו מחושבות, היא לא הייתה לכודה בתוך הסערה היא יצרה אותה בעוד שבעלה, המלך, נהנה מלראות את הברקים מתפוצצים ואת פחד האנשים מרעשי הרעמים,
"כן הוד מלכותך, מאוד לטעמנו, ותודה רבה על האירוח" אבי אמר בחיוך והניח את ידו על גב אמי והוביל אותי אל הכיסא,
"בבקשה כל זמנכם כאן קראו לי אמנדה, ולבעלי כמובן אתם מוזמנים לקרוא מיכאל, נכון יקירי?" היא שאלה והסתכלה על המלך,
"כמובן, כולנו כאן עומדים להפוך למשפחה אחת גדולה, מן המקובל שנהיה נינוחים ונכיר יותר לעומק, וזה מתחיל בשמות פרטיים כמובן" אמר וחייך,
"הנסיך והנסיכה עומדים להצטרף אלינו בקרוב?" שאלתי ובזאת שברתי את השתיקה שאני עדיין מנסה לפרש אם היא הייתה מביכה או נעימה,
"ממש כמה דקות, לסיינה היה כאב ראש נוראי הבוקר, אח שלה עכשיו עוזר לה להגיע" המלכה אמרה והסתכלה לתוך עיניי, כאילו מנסה לקרוא אותי ואת מחשבותיי, את הידע שלי, אבל את הידע על מה?
"יהיו אנשים שגם הם, בדיוק כמוך ידעו על סודות העיניים גבריאל, אנשים שינסו לקרוא אותך ולדעת מה עובר לך בתוך הראש, אל תתן להם להיכנס" וככה עשיתי חייכתי חיוך, הבטתי לתוך עיניה ולא שידרתי דבר אחד שיכול להעיד על ערעור או פחד,
"הנה אתם, חיכינו לכם להתחלת הארוחה, בפעם הבאה תנסו להיות כאן ראשונים ולא לתת לאורחינו לחכות" לפתע המלך קרא ועצר את קרב המבטים ביני לבין המלכה, הרגשתי את ידה של אימי לוחצת לי חזק הסתכלתי לתוך עיניה והיא הנהנה קלות כאומרת 'הכל טוב, זה עבר, עמדת בזה בגבורה'
הרמתי את ראשי ממנה וסובבתי אותו אל עבר הדלת, שמה עמדו נער ונערה, לא יותר מ18 שיער בלונדי על סף הזהוב ועיניים כחולות בהירות, הנער, ששיערתי שהוא מיכאל סינקלייר העשירי, עיניו שידרו סערה אבל הוא לא נהנה ממנה הוא שולט בה כמו הוריו, הוא זועם, אבל על מה? ידו הייתה מונחת על גב אחותו, הוא יהיה מוכן לעשות הכל בישבלה, את זה אני מכבד, והנערה, ששיערתי שהיא סיינה סינקלייר, ארוסתי, ואשתי לעתיד, הייתה נראתה עדינה למראה, שרק פוו והיא עלולה להתפרק לרסיסים, גופה שידר ביטחון ושהכל בסדר, אבל עיניה לא שידרו זאת כלל, ממה היא מפחדת כל כך? אולי מהחתונה? ממני? אני לעולם לא אפגע בה, היא אפילו לא מכירה אותי,
"בואו הצטרפו אלינו בשולחן" המלך פקד והם עשו,
"יקירתי, מה דעתך לספר לגבריאל על תכנון החתונה שלכם? תוכלי לקבל את חוות דעתו בנושא וגם של המלכה" אמנדה סינקלייר, המלכה ואמה אמרה.
לפי מה שאני זוכר התכנונים אמורים להתחיל רק השבוע, ביחד, מה המהירות הזו?" שאלתי את סיינה בתקווה שתביט בעיניי ותתן לי לקרוא את פחדיה,
"אווו יקירי סיינה מתרגשת, היא הייתה מוצפת ברעיונות שהיא הייתה חייבת לעשות עם זה משהו" המלכה אמרה
"עם כל הכבוד שאלתי את סיינה, אבל תודה על ההסבר הוד מלכותך, סיינה תירצי לספר לי?" שאלתי, כל העיניים עברו ביני לבין המלכה ולבין סיינה, כמעט כל העיניים, עיניו של הנסיך היו נטועות עליי, 'הוא בודק אותי' חשבתי לעצמי בעוד סיינה התחילה להסביר על סידור השולחנות והפרחים, על הקייטרינג והעוגות, ועל סידור המנורות ולאיפה ולאן הן יהיו מכוונות, בדיבורה ומעשיה היא הייתה נשמעת כלכך שמחה מהחתונה ולאט לאט גם עיניה הראו זאת, את אותה שימחה, אולי זה היה בגלל כאב הראש שהיה לה לפני כן? או שהיא פשוט שחקנית ממש טובה, ככה או ככה הם מסתירים משהו ואני מוכרח לגלןת זו לפני החתונה
"זה נשמע נפלא אבל את בטוחה לגבי צבע הפרחים? ורדים צהובים אולי לא יתאימו לחתונה, אדומים מביעים על אהבה ותשוקה צהובים על חברות ותו לא" אמי שאלה את סיינה במבט חוקר, המלכה הסתכלה גם היא במבט מזהיר וכך גם המלך, הנסיך הניח את ידו על משענת כיסאה של סיינה ואבי הסתכל ישירות בעיניו של המלך, כולם רק מחכים למשמע מילותיה של הנסיכה,
"אבל אנחנו לא אוהבים, אין בקשר הזה תשוקה ולא אהבה, הוא למטרות שלום בלבד, אבל זה לא אומר שאני והוד מעלתו לא יכולים להיות חברים טובים, אז כן בחרתי בצהוב, המסמל על חברות" והיא לא טועה כמובן אבל לא חשבתי שהיא תגיד זו, לא מולי ומול הוריי ובטח ובטח לא מול הוריה שנראו על סף פוצץ,
"סיינה סינקלייר, תתנצלי תיכף ומיד בפני הנסיך!" אז ככה כולם רואים אותי, 'הנסיך ', אני כבר יותר מרק נסיך והגיע הזמן שיתייחסו אליי בהתאם,
"סיינה לא צריכה להתנצל בפני, היא צודקת, אלו נישואי תועלת ולא יותר, אבל אולי לאחר שנכיר יותר טוב נוכל להיחשב כחברים טובים, לזה אני אשמח" הוספתי לדבריי וקמתי ממקומי, "למה הוילונות סגורים? אתמול הם היו פתוחים, הנוף יפה" הלכתי לעבר הוילונות והצצתי החוצה
"זה מפני שכל הממלכה נמצאת היום ביום 'ההחלפה'," אמר המלך, "כולם נמצאים בחוץ באירגונים, זה רועש יותר מדי אז עדיף לסגור את הוילונות והחלונות ביום הזה" כל הרחוב היה מלא באנשים לבושים לבן יש כאלו שסוחבים תיקים שלמים עליהם ויש כאלו שסוחבים מתנות,
"מה זה יום ההחלפה?" שמעתי את אמי שואלת את השאלה שעברה ל בראש,
"מכיוון שאנחנו שרשרת איים, ארכיפלג, אז יש לנו שמונה ספינות שמירה המקיפות את כל הארכיפלג, פעם בשבוע הם חוזרים לכאן ומתחלפים, זה לפי התורות של האנשים, הם מתנדבים נרשמים ומקבלים את התאריכים המדויקים שבהם יעלו לסיפון להגן על הממלכה" אני לא מבין, יש להם מספיק כוח וכסף בישביל להניח שמירה על הארמון אבל אין להם מספיק בישביל להגן על כל הממלכה ועל האנשים החיים בה, הם מציבים אנשים חפים מפשע בסכנה שכזו,
"אבל יש ביכולתכם להגן על כל הממלכה, יש ביכולתכם להשכיר צבא שלהם אז למה שתשימו אנשים חפים מפשע, בעלי עסקים ובעלי משפחות במצב שכזה, בסכנה שכזו? וגם אם בכל זאת הם מגינים אז למה אתם יושבים כאן במקום לצאת ולאחל להם בהצלחה בשמירה?" שאלתי והרגשתי את דמי רותח, המלך אמור להיות ראשון בקו האש לא אנשי הממלכה,
"אנחנו לא יוצאים מפני שזה מסוכן במחינתנו, ותיקרא לזה מיסים נערי, במקום לשלם על מחייה הם משלמי ב...."
"גופם, נפשם, בריאותם? כן הבנתי את זה, ואני לא נערך!" עצרתי את דבריו של המלך וצעקתי,
"גבריאל, תתנצל תכף ומיד ותצא לנשום אוויר, עכשיו!" אבי אמר לי ועשיתי כדבריו, יש טונים שאסור להתעסק איתם.
יצאתי משערי הארמון והבנתי למה המלך כיסה דווקא היום את החלונות בווילונות ולמה הוא סגר אותם, הפגנה, אנשים מפגינים כנגד יום ההחלפה, אנשים מפגינים כנגד רעיונות השמירות, אבל אם הם מתנדבים לזה כמו שהמלך אמר אז מה הבעיה?
אדום בהיר, אדום כהה, אדום בינוני, אדום כהה, אדום בהיר, אדם בינוני, וזה חוזר על עצמו שוב ושוב, אדום, אדום, אדום, אדום, ורוד, אדום, אדום, רגע, ורוד, החזרתי את ראשי חזרה לאותו מקום ואז ראיתי אותה, שיערה התנופף ברוח ונראה שזור כוכבים ועינייה נצצו יותר מתמיד, בשתי ידיה היו סלסילות פיקניק והיא התהלכה אל עבר קן החוף, מחכה לאנשים שיחזרו ונפרדת מחבריה שמתכוננים לעלות,
"ורנון זה אמור להספיק לשבוע שלם על הסיפון," היא אמרה לבן אדם שעמד מולה בקול מתוק
"תודה לך ילדתי, את ממש מלאך" הגבר ענה לקח את שתי הסלסילות והלך,
"שמרת לי את השלוש עשרה שקל, לאפאייט?" שאלתי אותה והיא הסתובבה, היא לבשה שמלה לבנה עם תחרה מסביב ונצנצים עליה, לא הייתי צריך שתגיד לי בישביל לדעת שזהו לא הסגנון שלה, הציפורניים השחורות, האיינליינר והמגפיי צבא השחורות שלה אמרו לי לבדן,
"גבריאל מייסון, שמרתי לך את העודף, הוא מחכה לך"
"אז למה שלא נלך להביא?" שאלתי מקווה למשוך כמה שיותר זמן איתה,
"אני אשמח, אבל זה יצטרך לחכות לקצת יותר מאוחר אם אין לך בעיה?" ספק שאלה ספק קבעה,
"אין לי בעיה, תוכלי אולי לספר לי קצת על יום ההחלפה הזה, אני חדש זוכרת?" אמרתי והוצאתי ממנה קצת צחוק פעמונים, אני המלך לעתיד של ממלכתי, כל חיי אבי לימד אותי להיות קר מחושב ונעים כשצריך, אז למה איתה אני מוציא צדדים שלא הוצאתי לעולם, למה איתה אני נוטה לחייך ולצחוק יותר פעמים מאשר עם אמא שלי אפילו,
"בכיף, מה אתה לא יודע על היום?"
"למה את לבושה בלבן, למה כולם לבושים בלבן?" שאלתי לאחר מבט זריז לצדדים,
"לאחר שהשומרים שלנו חוזרים והבאים בתור עולים לספינות החלטנו לעשות מזה יום משמח, החלטנו להפסיק לבכות ולהתעצבן על זה, אז אנחנו לובשים בגדי חג לבנים ובאים עם מתנות לאלו שחזרו ומביאים ציוד לאלו שעוזבים, לפעמים זה לוקח שבוע ולפעמים חודשיים, זה תלוי לפי המצב של הבטיחו שלנו, שלא תבין לא נכון אני די עצבנית ששבוע הבא אני הולכת, היו לי כמה תכנונים לעשות אבל...." עצרתי את דבריה נדהם,
"את הולכת, מה זאת אומרת את הולכת?" שאלתי
"זה לפי תורות, כל מי שהופך לבן שמונה עשרה אוטומטית ברשימה של השומרים, נשים זה מי שמתנדבת אז היא נכנסת לרשימה, אנחנו לא מחוייבות, נשים יוצאות מהרשימה אם הן חולות או מתי שהם נכנסות להיריון ויולדות, אבל אז הן מחויבות לשלם מיסים כרגיל, גברים יוצאים מהרשימה אם הם חולים, התור שלי הוא מתי שהם חוזרים, ולפי המצב הבטחוני זה שבוע הבא" היא סיימה את דבריה,
"אז את התנדבת?"
"כמובן, אני לא אתן לאף אחד להגן עליי ועל הבית שלי אם לי יש אפשרות לעשות זאת בעצמי"
הייתי יותר מדי נדהם בישביל לענות לה עכשיו, המלך שיקר לי, הם לא מתנדבים, הם שומרים על הממלכה בכפייה, וזה גורם לי לחשוב עוד איזה שקרים הם אמרו לי ולהוריי, מה עוד הם מסתירים מתחת לכל הזהב הזה,
לא משנה מה זה יהיה, זה הולך להיות מפלתם. הסופית
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
