עננים התאספו מחדש בשמיים והרוח הייתה חזקה יותר מתמיד, סיינה, מיכאל וסיימון רצו אל עבר הספינה של גבריאל בזמן שאני והוא הרווחנו להם זמן, החיילים של הארמון היו מיומנים וחזקים כמו מייקל עצמו אבל לי היה את יתרון הכוח והמהירות שלי, בנוסף למיומניות שרכשתי עם השנים וגבריאל שליצידי, היינו בלתי מנוצחים אבל עם נקודת תורפה אחד לכל אחד מאיתנו, אחד והשנייה, לא יכולתי לעשות צעד מבלי לשים לב לגבריאל ולראות שהוכ עומד על הרגליים או שידו על העליונה ושלפחות ביד אחת נמצאת החרב וכך גם הוא עשה איתי, מייקל היה חכם וככל שנילחמנו הוא של לב לכל מפגש עיניים קטן שקרה בינינו, עיניו של גבריאל בערו מזעם בכל פעם שהחרב שלו פגע והפילה חייל הוא שעיניו פגשו במייקל שעד עכשיו החליט לא להצטרף ללחימה ופשוט ישב על אחת הסלעים הגבוהות וצפה בנו מתעייפים ונפצעים, חייל אחד בא מימיני ואחד משמאלי ולא היה לי דבר לעשות אלא ללכת אחורה ולקבל כוחות מחודשים מהטבע כי כל מה שהיה לי התחיל לאזול, שלחתי גלי רוח חלשים למי שמולי וככה גם קרן שמש קטנה שנעלמה באותה מהירות שהגיעה אבל לפחות היא הספיקה להרוויח לי כמה שניות שבמלחמה שניות יכולות להיות ההבדל המוחלט שבין מוות לחיים והפסד לניצחון, התנגשתי בגבי בגוף חזק ולפני שהספקתי להסתובב ולהרים את חרבי שמעתי את אותו הקול שגורם לליבי לרוץ קילומטרים ולבטני להתמלאות בפרפרים,
"שמח להרגיש אותך שוב..." לחש בשקט גבריאל וקולו היה נשמע מעט מתנשם,
"גם אני שמחה להרגיש אותך שוב..." לחשתי חזרה וקולי היה עייף לא פחות משלו, "מה נעשה עכשיו?" שאלתי כשכל החיילים התחילו להקיף אותנו והפעם כולל מייקל,
"אני חושב שעכשיו הרווחנו להם מספיק זמן להתכונן" אמר ויכולתי לשמוע את חיוכו מתרחב והסתכלתי למקום שידו הצביע, שורות של חיילים ממלכתו של גבריאל ירדו מהספינות עם מגינים ושריונים והגיעו אלינו, הם התחילו להקיף אותנו כמגן שלם ונלחמו שנגד החיילים בזמן שאני וגבריאל היינו מוגנים לגמרי, לאחר ככמה דקות של לחימה נוספת כולם נפלו ורק אנחנו נשארנו עומדים, תמיד אמרתי להורים שלי ולאיתן וג'ורג' שאין מספיק שומרים לארמון, אנחנו, האזרחים שומרים על הממלכה אבל לארמון יש חיילים משלו וממש לא מספיק מפני שאם השמירה על הארמון הייתה תלויה באזרחים היינו נותנים לו ליפול בשנייה אחת לעומת השמירות שהיו כמו תשלום, כמו חובה,
"נסיך הכתר גבריאל, נפצעת?" פנה אלינו מישהו שהיה נראה בן 30 לפחות, עיניו אדומות כמו של שאר השומרים או המשרתים,
"הכל בסדר פרדריק" גבריאל ענה והנחתי שפרדריק הוא שמו של השומר, זה נגמר? הלימה הפסיקה אבל הסערה ממשיכה, כמה זמן יש עד אובדן הממלכה? צריך להציל את כולם אבל איך נצליח? שאלות ומחשבות רבות התרוצצו במוחי בזמן שהרגשתי יד אוחזת בידיי ומרימה אותה עד שהרגשתי זוג שפתיי מוכר מנשק אותי, "תפסיקי, המחשבות האלה עוד יהרגו אותך יום אחד" הוא אמר בקול חזק והניח יד שנייה על כתפי וקירב אותי אליו, "הקרב הסתיים, נאסוף כוחות מחודשים ונלך לקחת את כולם מהממלכה, או.קיי?" הוא שאל אבל זאתי ממש לא הייתה שאלה וכאילו כמו תזמון מושלם הרגשתי שרגליי קורסות תחתיי כמו בכל פעם ששחררתי אנרגיה עצומה, בעיקר כזו, ידיו של גבריאל הקיפו אתי כמו תמיד ונשאו אותי לספינה,
"גבריאל..." שמעתי לחישה חלשה של אימו אבל במקום להסתובב אליה ואל אביו הוא נשא אותי אל מתחת לסיפון והניח אותי על מיטה בחדר שהיה נראה כמו מרפאה, הוא יצא מהחדר ואני בינתיים סרקתי את החדר, כמה שידות ומדפים שמלאות קיר אחד ושתי מיטות צמודות זו לזו שרק שידה אחת מפרידה בניהם וכיסא שנמצא מולם, לאחר כמה דקות חזר עם מגש אוכל עליו וכוס מים, הוא הניח את המגש על המיטה והתחיל למרוח ממרח עגבניות וירקות על לחם טרי והביא לי את כוס המים ומיד לאחר ששתיתי לקח אותה ומזג לי כוס חדשה בזמן שהניח לי בצלחת את הכריך וסימן לי בעיניו לאכול הכל, מהרגע שנכנסנו לחדר ועד שסיימנו לאכול הכל היה שקט, אף אחד מאיתנו לא דיבר, היינו עייפים מדי לזה, רעבים ופצועים מדי בשביל לפתוח את פינו ולהוציא ממש מילים עד שהשקט הופר על ידי לא אחר מאשר המלך של ממלכת נוורדור, אלכסנדר, אביו של גבריאל,
"מה שלומכם?" שנינו הסתכלנו עליו ואז אחד על השני והוא רק נאנח בכבדות ולקח את הכיסא והתקדם לעבר גבריאל והתיישב על הכיסא לידו, הוא הניח את ידו על כתפו ונשק לראשו, "דאגתי לך" אמר לבסוף והתיישב, לאחר כמה שניות שבדק אם בנו בסדר הוא העביר את מבטו אליי והסתכל ישירות לעיניי, "כבוד גדול להכיר אותך אסטריד" אמר ואני לא יכולתי להגיד כלום חוץ מלצחוק, זהו כבוד גדול למלך לפגוש אותי?
"אתה... אומר... שזה כבוד גדול... לך?" גמגמתי והמשכתי לצחוק עד שלבסוף הייתי צריכה לעצור את עצמי מתוך כבוד ובעיקר נימוס, רק כשעצרתי והבטתי על גבריאל ועליו יכולתי לראות את עיניי שניהם עליי ואת חיוכו הגדול והמאושר של גבריאל, הם אמרו משהו שלא שמעתי הוא שהוא מחייך בגללי?
"הכל טוב?" שאלתי והסתכלתי על גבריאל, מחכה לתשובה,
"התגעגעתי לצחוק שלך" ענה וגבותיו של אלכסנדר עלו במהירות, כאילו מופתע לשמוע ולראות את בנו ככה,
"בני..." שמענו לחישה עצורה מהדלת וכולנו הסתכלנו לשמה, אמו של גבריאל עמדה שם עם דמעות בעיניה וחיוך רחב, היא היא נכנסה לחדר במהירות והתקדמה אליו, עוטפת את ידיה סביבו ומניחה נשיקה על לחיו, "הם אמרו לנו שברחת" היא אמרה,
"לעולם לא" הוא ענה לה ונישק את ידה כמחווה של כבוד, למשפחה הזאת יש אהבה ענקית אחד לשני, הם יעשו הכל אחד לשני וזה מדהים, אפילו באש ובמים,
"את בטח אסטריד" המלכה פנתה אליי, "נעים מאוד להכיר אותך" היא אמרה ועקפה את מיטתו של גבריאל בשביל להגיע אליי ולאחר מכן החזיקה את ידי והניחה יד על לחי בזמן שגבריאל נדרך עקב כך וחיוכו של המלך נשאר אותו הדבר, "עיניים כלכך יפות ומיוחדות, גבריאל צדק את באמת משהו לא מהעולם הזה" סיימה את דבריה ושיחררה ממני, גבריאל צדק? הפרפרים בביטני התחזקו עקב מילותיה וחיוכי גדל והביט לעיניו,
"אמא..." קולו היה מזהיר אבל אני עצרתי אותו באמצע,
"גם לי היה נעים להכיר אותך הוד מעלתך" אמרתי,
"בבקשה תיקראי לי רוזלי" ענתה ועיניי ניפתחו בחוזקה,
"אני מצטער להרוס את הרגע יקירתי אבל אני חושב שצריך לדבר לגבי משהו חשוב לא פחות" אמר והביט בגבריאל במבט חמור סבר,
"אני מניח שמיכאל וסיינה סיפרו לך שאסטריד היא אחותם?" ספק שאל חצי ענה גבריאל,
"כן, הם סיפרו לנו הכל" אלכסנדר אמר ואני הבטתי על גבריאל שהסתכל עליי בתזמון מוצלח,
"לא את הכל, היה משהו שלא יכולתי לספר להם אז עקב כמה דברים" ענה,
"מה זה?" רוזלי שאלה,
"אבא, סיפרתי לך שיש לי חלומות על המנהיגה לפעמים נכון?" שאל ואביו הנהן והוא המשיך במילותיו, "אז לי ולאסטריד היה חלום משותף, הסערה הזאתי היא לא סתם סערה, הממלכה כולה עומדת ליפול, כל האי לפני שקיעה" אמר חד וחלק לאביו שקם מיד מכיסאו והסתכל על גבריאל כלא מאמין, "אנחנו צריכים לדאוג להוציא את כל האנשים מהממלכה אבא, לפני מה שיקרה"
"אין לנו מספיק ספינות לכולם" אמר לאחר כמה דקות שבהן חשב,
"אז מה נעשה? לא נאכל להשאיר אותם מאחורה" רוזלי אמרה,
"האמת היא שכן יש מספיק ספינות לכולם" אמרתי וכולם הפנו את מבטיהם אליי, "אנחנו יכולים לקרוא לספינו השמירה חהגיע הנה ולעלות את כולם עליהן, הן כבר מצויידות עם אוכל, מיטות, שמיכות, נגיד לכולם לאסוף רק כמה בגדים וכסף וזהו, נלך" אמרתי,
רעיון טוב, אבל איך נדע כמה זמן יש לנו לפני שהאי יתחיל לשקוע?" אלכסנדר שאל ומיד עניתי את התשובה שהרגשתי מחיבורי עם האי,
"עשרים וארבע שעות, יום בדיוק לאסוף את כולם ולקרוא לספינות לחזור, זה מספיק לא? אם נעבוד מספיק מהר" שאלתי בתקווה,
"זה בחלט יכול לעבוד" ענה לי ומייד הוסיף כשמביט בגבריאל, "אנחנו נצא עכשיו לדבר עם שאר האנשים שלנו ושאר הקפטנים של הספינות, בינתיים תנוחות לפחות שעתיים, לא פחות" ענה ולפני שאני או גבריאל הספקנו להתווכח הוא ורוזלי יצאו מהחדר והשאירו אותנו לבד ועם דלת סגורה, נשכבתי אחורה והתחלתי לעצום את עיניי כששמעתי רעשים מהמיטה של גבריאל ואז את המיטה שלי שוקעת תחת משקל חדש ופקחתי אותן מחדש, מסתכלת לתוך העיניים הכחולות שגורמות לכל שאר העולם לקפוא,
"לבד, סוף סוף אני יכול לעשות את זה" אמר ובשנייה נישכב מעליי וכלא אותי בין שתי ידיו בזן ששפתיו מטיילות על עור צווארי, נוגעות, מנשקות ומרפרפות באותה נשימה, הנחתי את ידיי על גבו וקירבתי את גופו יותר אליי, מחפשת ממנו הגנה מפני כל העולם ושום דבר בו זמנית, "התגעגעתי להרגשתך תחתיי" אמר בקול עייף ואני עצמתי את עיניי בזמן שהוא נישכב לצידי והשכיב אותי חצי עליו וחצי על המיטה בזמן שיד אחת שלו מתחתיי מחבקת ומלטפת את גבי וידו השני מלטפת את שערי,
"ההורים שלך נחמדים" אמרתי תוך כדי שהשינה השתלטה עליי,
"הם אוהבים אותך" ענה לי, "מי לא אוהב" מיד הוסיף וגרם לפניי להאדים יותר, "לכי לישון, נצטרך את כל הכוחות שלנו בכדי להתמודד עם מה שעומד לבוא" אמר ועיניו נעצמו וידו המשיכה ללטף אותי,
"תלך לישון גם אתה" החזרתי לו ונתתי לשינה לתפוס את מקומה והרגשתי את גופי חמים ונעים ממגעו הישיר.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
