שעה, שישים דקות, שלוש אלף ושש מאות, זהו משך הזמן שלקח לכל אנשי הממלכה לארוז את דיבריהם ולהתרגן על הספינות, כולם ניכנסו לחדרים מתחת לסיפון בכדי להסתתר מהסערה שפקדה את השמיים ומפני הים הכועס, הסתכלתי מסביבי על המקום שפעם קראתי לו ביתי אבל היום הוא כלכך מנוכר ולא מוכר לי, התקדמתי אל עבר הספסל שנמצא באמצע הרחוב שמיועד לאנשים שפשוט התעייפו מההליכה או שסתם רצו לשבת ולנוח, אני איתן ג'ורג' ותומאס תמיד היינו יושבים שמה בהפסקות האוכל של העבודה, הספסל נמצא בדיוק באמצע המאפייה לירקן ולמכולת, בדיוק בשבילינו, עכשיו הספסל היה ריק ורק מי הגשם מילאו בו מקום, עד לפני יום הרחוב היה גועש אנשים ושמח, כולם היו רצים ממקום למקום מכירים את כולם ומתחבקים ושרים בלי שום סיבה פשוט כי שמחים ומאושרים שזו האמת היא הסיבה היחידה, הסיבה שבאמת חשובה, עכשיו את הרחוב מילאו קולות הגשם והרעמים, מראות הברקים שיתנפצו בקול חזק על הגגות של הבתים או צמרות העצים וחתכו אותם לשניים, בקצב הזה ותוך פחות משעה כל האי ישקע וגבריאל ומיכאל לא יראו שום סימן מאז הפיצול, הסימן היחידי שראינו מהם היו כמה חיילים ומשרתי ומשרתות שהגיעו עם תיקים ארוזים ואמרו ששלחו אותם לכאן בשביל לצאת מהאי בזמן, הם אמרו שנישארו עוד קבוצה קטנה של חיילים בפנמם אבל שהם נימצא בצד שגבריאל ומיכאל עדיין לא הגיעו אליו אבל הזמן עבר מאז שאותו עובדי הארמון הגיעו ועדיין לא הגיע אף אחד נוסף,
"אנ יודעת על מה את חושבת" סיינה אמרה מאחוריי ואני הסתובבתי אליה במבט שואל, "גם אני דואגת להם, אבל הם יודעים להגן על עצמם" אמרה והתקדמה לעברי עד שעמדה ממש מולי וקירבה אותי לחיבוק חם שנגד את קור הגשם, "הורייך סיפרו לי עלייך" לחשה לי כשהתנתקנו,
"הם לא הוריי" קבעתי,
"הם אוהבים אותך ומצטערים על הכל אסטריד, הם רוצים לדבר איתך, תגידי מה שאת רוצה אבל אם הייתי יכולה לקבל הורים כמוהם הייתי עושה הכל, ניצלת אחותי" סיינה אמרה וראיתי טיפת גשם יורדת במורד לחייה הרטובות, אן שזו הייתה דמעה?
"סיינה את...?" ניגבתי את לחיה ושפתה התחילה לרעוד מעצב,
"לא היה כיף לגדול בארמון אסטריד.." לחשה בכאב והמשיכה, "לחייך כל הזמן להתלבש מפואר ואסור לצחוק, אל תיכעסי על הזוג לאפאייט תקשיבי להם, תתני להם הזדמנות" באתי למחות כשאמרה, "בשבילי"
"בישבלך" חיוכה התרחב, "אבל אדבר איתם אחרי שנסיים פה" סיימתי את דבריי והסתובבתי בחזרה לעבר הספסל, מרימה את ראשי ומביטה על הארמון שעניים עיטרו אותו מכל צעד, יש לי תחושת בטן שמשהו קורה שמה, שגבריאל צריך את עזרתי אבל מה עליי לעשות? לעזוב את עמדת ההגנה מהספינות או ללכת אל עבר הארמון?...
"אני מוכנה ליציאה" אמרתי לגבו של גבריאל בזמן שסידר את חרבו בחגורה, "אתה בטוח שזה חכם להתפצל?" שאלתי פעם נוספת מודעת לתשובה אבל בהל זאת מנסה לשנות אותה,
"יש בארמון חפים מפשע וגם המלך והמלכה, לא נוכל להשאיר אותם כאן" אמר לי ועיניו אמרו יותר, הוא לקח נשימה נוספת, התקרב אליי והוסיף, "תעודת הלידה שלך אסטריד, התעודה שאומרת שאת היא היורשת החוקית לכתר נמצאת שמה יחד עם יומנו של המלך הראשון שמלך בממלכה הזו ואותו אחד שהרג את אסטרה, אני צריך למצוא אותם מחדש ואז נוכל ללכת מפה, ישר הביתה, אני רק צריך שתסמכי עליי" אמר ונשק לשפתיי,
"ישר הביתה" חזרתי אחרי דבריו,
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
