רעש אבנים נופלות ומתגלגלות וצעקותיהם של אנשים, נשים וילדים שלא מבינים מה קורה, בפעם הראשונה בתולדות האי רעידת אדמה, ואחריה כל מה שנשאר זה שקט ששוב סיינה שוברת אותו, "מה זה היה?" היא שאלה בקול טיפה מפוחד בזמן שסיימון מחזיק אותה ומגן עליה מאבנים שנופלות מגב הארמון ומתגלגלות אלינו, לא יכלתי להגיב וכך גם לא גבריאל שרק מסתכל על ספינת הוריו ומחכה שישימו לב אליו אבל בעוד דקות ספורות לא יהיה ניתן לראות את הספינה,
"זוהי הייתה רעידה אדמה, ראשונה אי פעם באי" מיכאל אמר בזמן שבחן את סיינה בעיניו, מחפש פציעות ומיד אחר כך עיניו עברו אליי אבל עצרתי אותו מיד,
"אני בסדר, כולנו בסדר היה לנו מזל שהאבנים האלו היו קטנות ולא גדולות אחרת..." אמרתי ועצרתי לקחת נשימה עמוקה, "אבל מה שלא בסדר זה שהספינה יצאה לדרך, אנחנו צריכים לגרות לה להסתובב" סיימתי את דבריי והבטתי בגבריאל שניסה לזרוק אבנים על הספינה לשרוק לצעוק, הכל, ושום דבר לא יצא מזה,
"גבריאל אתה מעייף את עצמך לחינם" מיכאל אמר והתקרב אליו במטרה להניח עליו יד להרגיעו אבל גבריאל העיף את היד ממנו והסתובב אל עבר מיכאל עם מבט שאפשר להשוות לרצחני,
"לא יכלת לעצור אותם? ידעת טוב מאוד את התוכניות של אביך ולא יכולת להגיד להם כלום!?" הוא הרים את הקול עכשיו וצעק בעוד סיינה משתנקת מבהלה ואני רק חושבת איך הגענו למצב הזה,
"זוהי ממש לא אשמתי, הלכתי לקחת את סיינה כמו שקבענו ואתה את אסטריד, זו הייתה התוכנית שלנו! ואם הייתי רואה את הוריך הייתי מספר להם אבל לא ראיתי אותם!" מיכאל השיב לדבריו בכעס
"זה בטח ממש צירוף מקרים לא?" גבריאל שאל בגיחוך שממש לא הצחיק אף אחד,
"אני לא סיפרתי לו כלום, זה לא היה מתוכנן אם זה מה שאתה אומר" מיכאל נהם בסוף המשפט והמשיך מיד אחר כך, "זוהי לא אשמתי שיש לך בעיות אמון בגלל החטיפה של אחותך נסיך הקרח!" זוהי הייתה חציית גבול רצינית ולפני שהספקתי להגיד משהו גבריאל קפץ על מיכאל והעיף אותו על הדשא וזה קם במהירות והוציא את החרב שלו וכיוון לגבריאל, איך הגענו למצב הזה? גבריאל עשה תנועה מהירה וחלקה ולקח מהנדן את החרב השנייה של מיכאל והקרב התחיל, ניסינו להפריד ביניהם במשך דקות שלא היו לנו לבזבז אבל שניהם היו עמוק בתוך זה,
"את היא ממשיכת דורי אז תהיי מנהיגתם" שמעתי את הלחישה המוכרת של אסטרה ומיד לאחר מכן הרגשתי את כוחי הנוכח, המים, האוויר, הדשא והאדמה, אפילו השמש, אני בטבע, מוקפת בכוח,
"מספיק!" צעקתי והרמתי את ידיי לפני ובתנופה אחת גבריאל ומיכאל עפו מטר אחד מהשני ונחתו על האדמה מאחוריהם, "זה מספיק" אמרתי בקול יותר רגוע והורדתי את ידיי לחיקי, סיינה וסיימון הסתכלו עליי פעורי עיניים ופה ולאחר שניות אחדות גבריאל ומיכאל הפנו את מבטם אליי ופערו את פיותיהם גם, וגבריאל היה הראשון לדבר,
"אסטריד, מאחורייך" הוא אמר וקם ממקומו, מתקרב אליי לאט לאט, "אני יודע איך לסובב את הספינות חזרה" אמר עם חיוך והושיט לי את ידו, אחזתי בה והוא סובב אותי שפניי יפנו לאוקיינוס ולספינות ובהחלט לא ציפיתי לזה, גל ענק של מים נמצא עכשיו בגובה שתי מטר לפחות מעליי, הוא כמו חומה ששומרת ומגינה ומשרה ביטחון, "אם הצלחת לגרום למים לעשות את זה אז זה אומר...."
"שאת תוכלי להורות למים לסובב את הספינות ולחזור הנה" מיכאל קטע את גבריאל ואמר מאחורינו בזמן שסיימון עזר לו לקום ממקומו,
"תתנצלו" אמרתי לשניהם והבטתי עליהם, הם התקרבו אחד לשני הנהנו ולחצו ידיים,
"אני מצטער שקפצתי ונלחמתי מולך, הנה החרב" גבריאל אמר והושיט את החרב חזרה למיכאל,
"זה בסדר, אני מצטער על מה שאמרתי לגבי החטיפה של אחותך ונסיך הקרח וזה, אני מבין שזה מדאיג, ותשמור את החרב, יש לי הרגשה שתזדקק לה" הוא אמר ומיד ואחר מכם שניהם פסעו אחורה וגבריאל חזר לידי והחזיק בידיי והביט לתוך עיניי,
"קדימה, תעשי את זה" אמר,
"אני לא חושבת שאני יודעת איך, זה היה בלי כוונה" אמרתי וחייכתי חיוך מובך ומסמיק,
"אם עשית את זה פעם אחת את תצליחי לעשות את זה שוב, אני כאן לידך, אני אעזור לך בכל" אמר ושיחרר את אחת מידיו אל עבר הלחי שלי ונישק את שפתיי בעדינות משכרות שהשאירה טעם לעוד,
"אני יכולה לעשות את זה" אמרתי בחיוך והסתובבתי לאוקיינוס, הספינות כבר נראות כמו נמלים באופק, התקרבתי אל דק העץ שהיה מעל המים ומקום החנייה של הספינות והתכופפתי על ברכיי מכניסה ידיים אל המים הקרים ומיד לאחר מכן קמה ועוצמת את עיניי, נותנת להרגשת המים הקרים לעטוף את ידיי ומרגישה את הקור, עד עכשיו הרגשתי את האדמה שהייתי עליה, היצורים החיים שחיים עליה ובתוכה, עכשיו הגיעה הזמן שאני אתחבר גם לטבע השני שקיים בעולם, טבע האוקיינוס, נשמתי אוויר עמוק לריאותיי ובמקום ריח הדשא הרטוב הרחתי ריח מתוק שמגיע מהמים שמתחת לדק שאני עליו, במקום לשמוע את הרוח שורקת באוזניי או את כולם מאחוריי שמעתי גלים שנבנים ונשברים, שמעתי בועות מתפוצות ויוצאות מפיותיהם של דגים קטנים וגדולים כאחד, זה היה קסום, ואז שמעתי את זה, גלים מתנפצים על ספינה גדולה שנמצאת כבר מאות מטרים מאיתנו ונראית כמו נמלה בים הגדול הזה, הרגשתי את הגלים שמתנפצים עליה ואת הרוח שנוגעת במפרשים ונותנת כוח לספינה להמשיך, שיניתי את זה, קראתי לגלים ולרוח אליי, הרגשתי את שיערי מתפזר מסביבי ברוח והרגשתי שצל ענק מכסה אותי מכל כיוון אבל לא העזתי לפתוח את עיניי, הרגשתי את רגליי נרטבות מהדק ושמעתי קולות רועשים מהסביבה אבל לא הספקתי ולאחר כמה דקות פקחתי את עיניי בעודי בטוחה בכוחי הרב ויכולתי להשאיר אותו גם כאשר עיניי פקוחות ומה שראיתי מולי היה מדהים, שלושה ספינות המלוכה של גבריאל הסתובבו כשבראשם ספינתם של הוריו ושומריהם, השמיים כוסו בעניי סערה רבים וכמה טיפות בודדות נפלו והפסיקו, אני עשיתי את כל זה? אני עשיתי את כל זה! כולם מאחוריי התחילו לנופף את ידיהם בזמן שגבריאל החזיק את ידי ופתח אותה מהכיווץ הרב ורק אז שמתי לב, הספינה של הוריו מזמן התקרבה יותר והיה אפשר לראות מי נמצא בה ומשמה היה אפשר לראות אותנו, הם עכשיו התקרבו אלינו מעצמם ויכולתי להרפות מכוחי ושחררתי את ידיי והרפתי את גופי בזמן שגבריאל בחן את כף ידי בדאגה רבה,
"מה קרה?" שאלתי והוא מיד הראה לי, מהכיווץ הרב הציפורניים שלי חתכו את עורי קצת וגרמו לדימום קטן, "אני בסדר" אמרתי לבסוף,
"את לא מפסיקה להדהים אותי, אמרתי לך את זה כבר?"
"לכל דבר יש פעם ראשונה" התגריתי בו והוא אחז במותניי וקירב את פניי לנשיקה בדיוק כשסיינה רצה אלינו וחיבקה אותי חזק תוך כדי שמפרידה בינינו ועוצרת את הנשיקה והחיבוק שגבריאל עמד לתת לי, סיימון הצטרף לחיבוק ומיכאל וגבריאל הסתכלו עלינו בחיוך בזמן ששלושתנו מסתכלים עליהם ואז מיד מצרפים אותם גם כן ל....
"חיבוק קבוצתי" סיינה צעקה אבל משהו היה חסר לי במילותיה,
"זו לא נראית לי קבוצה" אמרתי וכולם הפנו את מבטיהם אליי, "זו נראית לי משפחה" אמרתי לבסוף וכולם חייכו וסיינה צעקה מחדש,
"חיבוק משפחתי!" והפעם כולנו הצטרפנו,
"אני מצטער על ההפרעה אבל האם זהו לא בני שברח" שמענו וכולנו התבוננו כאשר צל גדול של ספינה מצל עלינו, מי שדיבר היה אביו של גבריאל, שיערו היה חום כמוהו וגם גודל גופו ותוו פניו ומיותר לומר שגם עיניו הכחולות שהיו יותר כהות משל גבריאל בקצת, לידות עמדה אישה יפיפית מראה שרק מלהסתכל עליה הסתנוורתי, אימו של גבריאל, וגם לה שיער חום קצר מגיע עד הכתפיים והחלק, איך שעיניה נפלו על בנה דמעות עלו לעיניה שאביו של גבריאל, אלכסנדר מיד דאג למחוק, גבריאל סיפר לי פעם על אהבה שיש בין הוריו והוא סיפר לי שזה מה שדחף אותו למצוא אהבה כזאתי גם לעצמו, הוא סיפר לי איך אלכסנדר עזר לו להבין את הרגשות שיש לו כלפי והכיל את האהבה שלו, לעומת אימו של גבריאל, רוזלי, אביו הסתכל לתוך עיניי ובחן אותי כאילו לא מאמין שאני באמת כאן, אני מניחה שזה מפני היסטוריית משפחת שרק לפני שעה ספורה ראיתי במו עיניי,
"תראו תראו, כולם במקום אחד" כולנו הסתובבנו לקולו של מייקל עומד מולנו עם שומרים שבאו לעצור אותנו מלברוח אבל הוא רחוק מהאמת, אנחנו לא כאן בשביל לברוח, אנחנו כאן בשביל להציל את כל השאר, גבריאל, מיכאל, סיימון ואני התקדמנו קדימה בעוד סיינה נשארה מאחורינו נטועה במקומה,
"יש לך הזדמנות אחת להסתובב וללכת" אמרתי בקול רם וברור,
"לא נראה לי, אחרי הכל לא בכל יוצא לי להרוג נסיכה" צחק צחוק שממש לא הצחיק אותנו,
"רק תנסה!" גבריאל נהם ואילולא ידי הוא היה מתחיל קרב ראש בראש איתו,
"סיינה, החגורה שלך" אמרתי והושטתי את ידי אליה מקווה שתבין את כוונתי הברורה אבל עם ההלם שאופף אותה חשיבה הופכת למשימה קשה מנשוא אבל היא תפקדה כראוי והניחה בידי את חגורתה עם ארבעה נדני פגיונות ארוכים וחדים וכמה פגיונות קטנים יותר לזריקה על מטרות, קשרתי את החגורה חזק אל מותניי בזמן שכל השומרים דאגו לעקוף את המעגן ואני אמרתי,
"סיימון, מיכאל, סיינה, לכו ותעלו לספינה, יש כמה הסברים שאנחנו חייבים לתת להוד מעלתם" אמרתי וכולם הבינו את כוונתי, נפילת הממלכה לאוקיינוס והצלת כל האנשים,
"אתם בטוחה?" שניהם הסתכלו עליי ועל גבריאל בזמן ששנינו הנהנו בתזמון מושלם וידינו ספק נוגעות וספק לא, גבריאל חיזק את אחיזתו בחרב שמיכאל נתן לו בזמן שכל שאר החברה עולים לספינה לדבר עם הוד מעלתם, רעמים נישמעו מעלנו וכך גם ברקים ומיד לאחר מכן שקט ואז הסתערנו ביחד מתואמים בתנועות, הפלנו כל שומר ושומר שרק יכולנו ואני השתמשתי בכוחי לטובתינו, הדפתי חיילים עם הרוח וגרמתי להם לעוף ולפגוע בקיר החומה שהייתה מאחוריהם, עוד רעם ועוד ברק גדול שפגע בדיוק מאחוריי ואני וגבריאל הסתובבנו, עמד שמה עץ לא גדול שנחצה לשניים, הסתכלתי עליו וראיתי שגבריאל חושב בדיוק כמוני, הסערה הגיעה ואיתה גם נפילת הממלכה.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
