"עלמתי?" שאלתי את המוכרת שנימצאה מאחוריי הדלפק עם הפנים לכיוון הרצפה
"אני מצטערת, זה יעלה לך 7 דולר" אמרה בחיוך, "תירצה שאארוז לך אותם?" הוסיפה וחייכה חיוך ממכר, למה היא לא מסתכלת לי בעיניים?,
"אני אשמח שתיסתכלי לי בעיניים כשאנחנו מדברים, אלא אם כן זוהי לא אפשרות בישבילך" ביקשתי ממנה ולמשך שניות ארוכות היה נראה שהיא במלחמת רגשות ומחשבות עם עצמה ולבסוף היא הרימה את ראשה והסתכלה לתוך עיניי עם עיניה הורודות והגדולות, המנהיגה חזרה,
"7 דולר אמרת עלמתי" חייכתי לה בחזרה והוצאתי שטר של 20 מהארנק שלי והושטתי לה "מה שמך?"
"אני לא חושבת שזה הכרחי אדוני" היא אמרה והשפילה את עיניה אל הקופה ומשמה הוציאה עודף,
"אני חושב שזה הכרחי, אני רוצה לדעת למי להודות על שירות נדיב" אמרתי,
"אסטריד לאפאייט אדוני, ההורים שלי הם הבעלים של המאפייה, בעצם זהו עסק משפחתי בלבד"
"נשמע נחמד, שמי הוא גבריאל מייסון, ולא אדוני"
"אם תסלח לי אני מעדיפה לקרוא לך בשם כבוד, אני לא ארצה להסתבך בגין חוסר כבוד למלוכה"
"אז אם כך הסירי דאגה מליבך מפני שאני לא קשור למלוכה הזו אלא לזו שנמצאת מעבר לאוקיינוס"
"אסטריד!" צעקתי בשנייה שראיתי שכל האי קורס לתוך עצמו ושנייה לפני שהספקתי לתפוס את ידה היא נפלה לתוך הים הגדול,
"גבריאל?" אבי הגיעה לידי והסתכל עליי בעיניים שלא אהבתי, עיניים מרחמות שאומרות, 'אין שום דבר לעשות' אבל זה לא נכון יש המון לעשות, הנחתי את ידיי על מעקה הספינה ובהחלטה של רגע אמרתי לאבי,
"תידאגו לזרוק צהסיפון את הסולם, שנוכל לעלות ממנו" וקפצתי אל תוך הים הסוער בעקבותיה של הלוחמת שלי,
ורוד, אדום, אדום, רגע, ורוד, החזרתי את ראשי חזרה לאותו מקום ואז ראיתי אותה, שיערה התנופף ברוח ונראה שזור כוכבים ועינייה נצצו יותר מתמיד, בשתי ידיה היו סלסילות פיקניק והיא התהלכה אל עבר קן החוף, מחכה לאנשים שיחזרו ונפרדת מחבריה שמתכוננים לעלות,
"ורנון זה אמור להספיק לשבוע שלם על הסיפון," היא אמרה לבן אדם שעמד מולה בקול מתוק
"תודה לך ילדתי, את ממש מלאך" הגבר ענה לקח את שתי הסלסילות והלך,
"שמרת לי את השלוש עשרה שקל, לאפאייט?" שאלתי אותה והיא הסתובבה, היא לבשה שמלה לבנה עם תחרה מסביב ונצנצים עליה, לא הייתי צריך שתגיד לי בישביל לדעת שזהו לא הסגנון שלה, הציפורניים השחורות, האיינליינר והמגפיי צבא השחורות שלה אמרו לי לבדן,
"גבריאל מייסון, שמרתי לך את העודף, הוא מחכה לך"
"אז למה שלא נלך להביא?" שאלתי מקווה למשוך כמה שיותר זמן איתה,
"אני אשמח, אבל זה יצטרך לחכות לקצת יותר מאוחר אם אין לך בעיה?" ספק שאלה ספק קבעה,
"אין לי בעיה, תוכלי אולי לספר לי קצת על יום ההחלפה הזה, אני חדש זוכרת?" אמרתי והוצאתי ממנה קצת צחוק פעמונים, אני המלך לעתיד של ממלכתי, כל חיי אבי לימד אותי להיות קר מחושב ונעים כשצריך, אז למה איתה אני מוציא צדדים שלא הוצאתי לעולם, למה איתה אני נוטה לחייך ולצחוק יותר פעמים מאשר עם אמא שלי אפילו,
"בכיף, מה אתה לא יודע על היום?"
"למה את לבושה בלבן, למה כולם לבושים בלבן?" שאלתי לאחר מבט זריז לצדדים,
"לאחר שהשומרים שלנו חוזרים והבאים בתור עולים לספינות החלטנו לעשות מזה יום משמח, החלטנו להפסיק לבכות ולהתעצבן על זה, אז אנחנו לובשים בגדי חג לבנים ובאים עם מתנות לאלו שחזרו ומביאים ציוד לאלו שעוזבים, לפעמים זה לוקח שבוע ולפעמים חודשיים, זה תלוי לפי המצב של הבטיחון שלנו, שלא תבין לא נכון אני די עצבנית ששבוע הבא אני הולכת, היו לי כמה תכנונים לעשות אבל...." עצרתי את דבריה נדהם,
"את הולכת, מה זאת אומרת את הולכת?" שאלתי
"זה לפי תורות, כל מי שהופך לבן שמונה עשרה אוטומטית ברשימה של השומרים, נשים זה מי שמתנדבת אז היא נכנסת לרשימה, אנחנו לא מחוייבות, נשים יוצאות מהרשימה אם הן חולות או מתי שהם נכנסות להיריון ויולדות, אבל אז הן מחויבות לשלם מיסים כרגיל, גברים יוצאים מהרשימה אם הם חולים, התור שלי הוא מתי שהם חוזרים, ולפי המצב הבטחוני זה שבוע הבא" היא סיימה את דבריה,
"אז את התנדבת?"
"כמובן, אני לא אתן לאף אחד להגן עליי ועל הבית שלי אם לי יש אפשרות לעשות זאת בעצמי"
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
