'החרב השחורה ילדתי היא כאן' המשכתי לשמוע את לחישתה של האישה הנראתה כמו אלה בחלומותיי בזמן שגבריאל הסתכל ישירות אל תוך עיניי, חמה היא מתכוונת? היא מתכוונת לגבריאל? הוא החרב השחורה שעליי להיזהר ממנה ויותר חשוב מכך למה אחרי חודש שלם מהחלום האחרון שלי היא חוזרת ויותר חזקה מתמיד?
"אסטריד, תתעוררי" איתן וג'ורג' התחילו לנער את כתפיי וגבריאל התקרב אליי עד שיכולתי להריח את ריחו מדגדג באפי,
"בסדר גמור" עניתי חנוקה,
"מה קרה? היית נראית מנותקת לגמרי מהמקום" איתן שאל,
"איתן פשוט טבעתי במחשבות אוקיי, גבריאל הגעת" עניתי לאיתן והפניתי את צומת ליבם אל גבריאל שנכנס לפני דקות ספורות וחיכה לי,
"הכל טוב?" שאל גבריאל,
"כן, הכל מצוין" וכמו בכל פעם הסתכל לתוך עיניי כאליו מנסה לקרוא את סודותיי ולדעת מה קורה איתי, איך אני יכולה לחשוד שהוא רע? "הכנתי את הסלסילה ליציאה" אמרתי ולקחתי אותה מהדלפק שליד הקופה, ושהסתובבתי בחזרה ראיתי אותו ואת איתן בזמן קרב מבטים, אוי לא, "כמעט שכחתי" אמרתי וגרמתי לכולם לסובב את המבטים אליי, "גבריאל תכיר, איתן וג'ורג' חברים ממש טובים, ושניכם.." אמרתי והסתובבתי אליהם עם מבט חותך שרובו מופנה אל איתן, "תכירו את גבריאל" אמרתי לבסוף והסתובבתי חזרה אליו, הסל התחיל להכביד לי על היד וגבריאל שם לב לזה והושיט יד לעזרה באותו הרגע שאיתן הושיט לי יד גם כן,
"זה בסדר, אנחנו מסתדרים" גבריאל אמר לאיתן ולקח את הסלסילה בידו ואת ידי בידו השנייה, "אין לכם למה לדאוג, אני אשמור עליה" איתן וג'ורג' גיחכו והסתכלו אחד על השני,
"אם אנחנו צריכים לדאוג לאחד מכם זה בהחלט יהיה אתה, אסטריד היא קרב ראוי לכל אחד חבר" איתן ענה וחייך אל עבר גבריאל! אני לא מאמינה הוא לעולם לא חייך כלפי כאלו שיצאתי איתם לדייט, אולי זה מתוך הכבוד לעיניים הכחולות שיש לו? שאלתי את עצמי ואז נזכרתי שאיתן מסוגל להוציא אצבע שלישית בפני המלך בכבודו ומעצמו, הוא נותן לו אישור! אני פשוט לא מאמינה,
"שנצא?" גבריאל שאל ופתח את הדלת בישבילי, יצאנו מהמאפייה והתחלנו ללכת אל עבר המקום הסודי,
"את עומדת לגלות לי לאן אנחנו הולכים או שזו הולכת להיות הפתעה?" לפתע גבריאל שאל במחצית הדרך אל היעד, התחלנו כבר להתקרב יותר ויותר אל עבר היער,
"זו הפתעה" אמרתי לו והמשכנו בהליכתנו עד שהגענו לכניסה ליער ואני עצרתי, גבריאל הסתובב אליי במיידית לבדוק מה שלומי, "המקום שאנחנו הולכים אליו גבריאל הוא מקום סודי, המקום הסודי שלי, לעולם לא לקחתי לשמה מישהו, אני צריכה שתבטיח לי שלעולם תשמור אותו בסוד" אמרתי לו,
"את סומכת עליי עם המקום שלך?" שאל ספק כלא מאמין וספק שמתרגש,
"אני מניחה שכן"
"אז אני מבטיח, אני לעולם לא אגלה עליו, מעתה ועד עולם זהו יהיה המקום הסודי של שנינו" אמר והושיט לי את ידו ונכנסנו אל עבר היער.
השמש כבר התחילה לשקוע והשמיים נצבעו בצהוב אדום מיוחד, האוויר היה קריר ונעים ואני וגבריאל הלכנו שלובי ידיים אל עבר המקום,
"הגענו" עצרתי לפני הכניסה למקום ולחצתי את ידו של גבריאל בשביל למשוך את שישים לב למה שממולנו,
"זה שיח, שיח ענק וקוצני אבל שיח" אמר והסתכל עליי, לא יכולתי לעצור את עצמי והתחלתי לצחוק בקול רם,
"זוהי אשליה של השקיעה, פשוט צריך לעבור בתוך השיח בכדי להגיע אל המקום שלי, אתה סומך עליי?" אמרתי לו ושאלתי לבסוף את השאלה שעמדה על קצה לשוני מאותו הרגע שבו הודתי בפניו שאני סומכת עליו,
"כן, אני כן" אמר וגרם לכל האוויר שהחזקתי בריאותיי לצאת,
"אז בוא נעבור את השיח, ביחד" אמרתי והתחלנו להתקדם יחדיו שלובי ידיים אל עבר הקצה השני, ההרגשה של המעבר הייתה נעימה וחלקה כמו כל שאר הפעמים שהייתי פה והיא לא הייתה חותכת וכואבת כמו שהשיח הזה נראה, גבריאל עבר אחרי והיה נראה המום מהמראה הנגלה לפניו,
אגם שלם בתוך קרחת היער עם אורת שמנצנצים מתוכו ואדים חמים ונעימים שיוצאים לאוויר וגורמים לכל המקום להיות חמים וקריר יחדיו, האגם מוקף בדשא רך ונעים המאפר ישיבה עליו וזה מה שעשינו, התיישבנו על השמיכה שהספקתי לפרוס בזמן שגבריאל הסתכל מסביב ונדהם, השתוקק לראות עוד מהמקום הסודי ולאחר מכן התיישב לידי על השמיכה והמשיך להעביר מבטים על כל חלקת דשא, מים, אור, או אדים ולבסוף נעצר על עיניי,
"זה כבוד בשבילי להיות במקומך הסודי אסטריד לאפאייט" אמר ואני גיחכתי,
"זה לכבוד הוא לי לארח אותך כאן הוד מעלתך" עניתי לו בחזר והרגשתי את ליבי מחסיר פעימה בעוד ידו הונחה על עורפי וקירבה אותי אליו,
"אמרתי לך לקרוא לי גבריאל" לחש לשפתיי,
"ואני אמרתי לך שיש לי כבוד כלפי.." לא סיימתי את המשםט ושפתיו הוטחו על שלי בהרגשת צורך גדולה, הוא לא היה עדין כמו בנשיקתנו הראשונה, הוא דרש המון ואני נתתי לו הכל, את כולי, ואת רגשותיי, ולצערי ליבי היה שייך לו מהיום הראשון בו עינינו נפגשו.
"גבריאל.." הפסקנו להתנשק מהצורך לאוויר, "שנאכל?" שאלתי לשפתיו,
"כן" ענה לי ונישק לשפתיי נשיקה עדינה יותר שגרמה לי להרגיש מליון ואחת דברים בו זמנית, הוא התנתק מהנשיקה, ולקח את סלסילת הפיקניק שהכנתי בשביל שנינו, הוא הניח את הצלחות על השמיכה ומילא אותן באוכל, לאחר מכן התחלנו לאכול בשקט נעים ומדי פעם מבטים וליטופים הוגנבו,
'החרב השחורה ילדתי, היזהרי' שוב אותה לחישה אחת, אותה אישה אחת, ואותה אלה בעלת עיניים ורודות אחת, מה היא רוצה ממני, אין סיכוי שהיא מתכוונת לאותו אחד שמראה לי עדינות ואהבה שלעולם לא הכרתי, נכון? אבל מצד שני אני בכלל לא מכירה אותו, הדבר היחידי שאני כן יודעת עליו זה שהוא נסיך, מהיועד להיות מלך, הגיעה לכאן במטרה שאני לא יודעת מהי ואני בכל זאת בוטחת בו, מה קורה לי?
"היי, הכל טוב?" שמעתי את גבריאל לוחש לי ומלטף את הלחי שלי,
"כן הכל טוב" עניתי
"ספרי לי מה קרה" ציווה, לא ביקש,
"אני פשוט חשבתי שאני עדיין לא מכירה אותך, זאת אומרת אתה ראית את מקום העבודה שלי וביתי, סיפרתי לך על פחדיי וחששותיי עם הספינה והמלחמה, הכרת את שניי חבריי שהם כמו אחיי הגדולים ואם כל זאת אני עדיין לא יודעת הרבה עליך" אמרתי את מה שישב על ליבי הרבה זמן, ציפיתי שיגיד לי שזה לא ענייני אבל הוא המשיך להסתכל בעיניי ולחש,
"מאיפה להתחיל.." וליבי החל לפעום בחוזקה.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
