Royal Blood/דם מלכותי

פרק ספיישל-אסטריד וגבריאל

שלום קוראים וקוראות שלי!
ימים קשים עוברים על עמינו, על מדינתנו, אני מבינה את הכאב של כל אחד ואחת ממכם וכאן לדבר אם תיצטרכו, אני מתכננת לכתוב פרק ספיישל מיוחדים לכל ספר, כיוון שהתפנה זמן חשבתי איל אוכל להסיח את דעתכם מהמצב, אפילו אם לדקה ושתיים ועלה לי רעיון,
כל פרק ספיישל יכלול בתוכו את ליל הכלולות-ירח דבש של כל זוג ובנוסף יכלול סמאט מפורט ולוט מפורט.
למקרה שהכתיבה תאכזב אל תכעסו עליי פעם ראשונה שאני כותבת משהו מהסוג הזה (סמאט מפורט הכוונה) ואם הייתם יכולים לראות את פני במהלך הכתיבה הייתם מחשיבים אותי לעגבנייה.
אז תהנו מהקריאה ומהספיישל!

⚠️יחסי מין מפורטים⚠️

אסטריד

״תחי המלכה אסטריד
תחי המלכה אסטריד
תחי המלכה אסטריד״
שמעתי את כל נורדור קוראת באחת, שמעתי את העם שלי, האנשים שלי קוראים, ויותר מכך שמעתי את משפחתי מריעים לי בקולי קולות אבל הקול היחידי שעיניין אותי היה זה שהגיע מאחורי אוזני, שהגיע מאותו אחד שחיבק את מותני ולא הפסיק ללחוש בקולו המצמרר ״תחי אשתי״ סובבתי את ראשי לעברו ואת גבי השענתי על חזהו, ידיו עכשיו עברו לחבק את בטני באופן מלא ומשכו אותי יותר קרוב אליו, יותר קרוב אל חיבוקו החם כאילו זה היה בכלל אפשרי, שפתיו ריפרפו על שלי ורציתי יותר, הרגשתי יותר ובזאת הסתכלתי לתוך עיניו הכחולות עמוקות וידעתי שהוא מבין אותי ללא מילים...

״אתה חושב שהם מתישהו יסלחו לנו על זה?״ שאלתי בקול מהורהר בעודי מביטה מחוץ לחלון המרפסת הרחב והשקוף, הירח היה מלא הלילה והזוהר שלו שלט על כל האוקיינוס שמתחתיו,
״אני חושב שיום יבוא ואנשים יישכחו לנו את זה״ בעלי הטרי עמד מאחוריי עם ידיים משולבות על חזהו ופניו הביטו לאוקיינוס בדיוק כמוני,
״אתה מתכוון למשפחות שלנו שיישכחו את זה שהשארנו אותם שמה למטה כדי לתרץ לכולם למה נעלמנו מהחתונה או שכולם יישכחו לנו את העובדה שברחנו מהחתונה של עצמינו רק בשביל זה״ אמרתי בזמן שהתיישרתי והסתובבתי, התקדמתי לעבר המראה בחדר וצפיתי בגבו של גבריאל כל עוד המשיך להביט מחוץ לו, את ידיי הושטתי אל עבר רוכסן שמלתי, הורדתי אותו למטה בשקט עד שנתקלתי בהתנגדות קלה שהאצילה את דמי, ניסיתי בכוח למשך כמה שניות עד שנשמע גיחוך קליל מגרונות של בעלי שככל הנראה עקב אחרי תנועותיו למשך כל הזמן הזה ופשוט נהנה ממני שהסתבכה עם רוכסן קטן אחרי שהצילה את כל ממלכתה,
״מה את מתכננת במוח היפה שלך, ולמרבה הפלא מלוכלך לוחמת שלי?״ שאל גבריאל בזמן שהתקדם לעברי, עם כל צעד שלו הרגשתי את הרעד המקולל אך המאוד מבורך שרגליי הרגישו ושנייה לפני הקריסה הממוטטת ידיו הונחו על מותניי ושפתיו מצאו את הנקודה הרגישה בצווארי, ומבלי מילים נוספות שיניו ושפתיו סגרו עליה וגרמו לאנחת רוגע וכאב לצאת משפחתי שלי,
״גבריאל....״ נאנחתי לאוויר וניסיתי להיאחז בדבר הראשון שידיי יכלו למצוא ולמרבה הנוחות זו הייתה המראה שצפתה בכל צעד של בעלי והשקיפה לי אותו במלואו, עיניו היו עצומות בזמן ששפתיו המשיכו בעשייה של מציצת עורי והשארת סימנים עליי, עד שבאחת הן נפתחו ועלו לעבר המראה, יוצרות איתי קשר דרכה ואני כמו מכושפת לא מסוגלת להזיז את מבטי, לאחר שניות שהרגישו כמו נצח, נצח שבו ידיו מטיילות במורד בטני ועד המקום הרגיש ביותר שלי, המקום שעד עכשיו רק הוא הגיע אליו, עיניו ירדו לצווארי ובחנו את הנזק הקטן שנגרם בגללו, חיוך הופיע על פניו וגרם לי להבין שהוא אוהב את היצירה הקטנה, או לפי מה שהרגשתי, גדולה שלו, נשארנו ככה למשך כמה דקות נוספות עד שגופו זז ממני באיטיות רבה ורכות מעצבנת, ידיו עזבו עכשיו את מותניי ועלו לעבר הרוכסן התקוע של שמלתי רק שמסתבר שתקוע הוא לא, כנראה כל מה שהיה זקוק זהו מגעו של גבריאל, בתנועה חלקה ומהירה השמלה נפלה ממני ויצרה עיגול לבן וטהור סביב רגליי, עיניו עברו על כל גופי, הן התחילו מעיניי ואז עברו לצווארי, משמה ירדו לעבר חזהי שמילא את חזיית התחרה הלבנה שלבשתי, ידו עלתה לעבר אמצע חזהי וליטפה את גבול החזייה הדק והתחילה לעלות לעבר שתי ההרים שיצרו שדיי, מנאדו הקטן והעדין הזה דמי התחיל לבעבע והרגשתי את אוזניי מאדימות מכך, לאחר מכן עיניו ירדו יותר נמוך, עד לתחתון הדק, הלבן, ומתחרה כסט תואם שלבשתי,
״לא ידעתי שיש לך לבוש כזה״ קולו הצרוד דיבר ומיד לאחר מכן ניקה את גרונו כאילו נחנק, דבר שגרם לי לטפוח על כתפי באופן מטפורי,
״יש עוד דברים שאתה לא יודע עליי״ אמרתי ומה בדיוק יכולתי להגיד, רציתי לקנות בשבילך? רציתי להיות יפה יותר בשבילך? יותר מושכת? ובכנות מלאה הסט היה יותר נוח ממה שחשבתי, שפתיי נפתחו ושאבו אוויר ברגע שהרגשתי את ידו מונחת על אזור המותן הצדדי שלי, האזור של הצלקת שלי,
״אני אוהב אותך לוחמת שלי...״ מילותיו נשמעו לי כמו אוויר לנשימה, אוויר שלא ידעתי שהייתי צריכה עד אותו רגע, ולפני שהספקתי לשים לב הצל הענק שכיסה אותי עד לפני שנייה זז וירד על ברכיו, למולי, המלך ירד על ברכיו מולי, למעני, המלכה שלו, הרגשתי את הרטיבות ממלאת אותי בין רגליי וסגרתי אותן בייאוש וכאב בזמן שנתתי לידיו של בעלי לסובב אותי ממותניי לעברו, הורדתי מבט ופגשתי בשלו, מבטו היה מלא בהערצה ואהבה, בדיוק כמו שלי, תגידי לי מה תרצי אשתי ואתן אותו, עד חצי המלכות ויותר, עד שבעת הימים וארבעת יסודות הטבע, אני אתן לך אותו״ בסיום דבריו שפתיו נשקו לצלקת שלי, יד אחת ליטפה אותה ויד אחת החזיקה אותי במקומי,
״משפחה״ מבטו עלה מיד אליי כאשר מילותיי עזבו את פי, דבר שגרם לי לערער בהן מלכתחילה,
״תגידי שוב את בקשתך״ דרש ממני... לא, ציווה ממני ואני כמו עלה נידף ברוח, רק למענו, עניתי,
משפחה מלכי, אני רוצה איתך משפחה, ילדים ויורשים לכס, אני רוצה להיות אמא בעוד שאתה תהיה אבא, מלכה בעוד שאתה תהיה המלך ולנו יהיו נסיכים ומסיכות משלנו...״ לחשתי ודמעות מילאו את עיניי, חשפתי את עצמי בפניו בפעם האחרונה, לא נשארו לי יותר קלפים מוסתרים בפניו ועכשיו הכל בידיו, ליבי היה בידיו עוד לפני כן אך העתיד שלי ברגע זה הונח לפניו והוא שלו לעצה כמו בד הקנבס בידי אומן, פניו המפוסלות כמו של אל התקרבו יותר אל איברי בזמן שידיו טיילו על תחרת הלבנים שלי ולאט לאו משכן אותם למטה, חושפות בפניו את הרגישות שלי, את הרטיבות שלי, את אהבה שלי אליו ואת המשיכה העצומה שאני מרגישה אך ורק אליו, שפתיו נפשקו כאשר היו סנטימטר ממני והבל פיו הורגש בכניסתי לפני ששפתיו התחילו לטרוף כל חלק שבי עד שלא יכולתי לעמוד יותר על הרגליים...