"אני לא דומה לכם, אפילו סיימון אומר זאת" אמרתי בכעס להוריי ביום הולדתי השביעי, מאז ומתמיד אמרו לי שהם לא יכולים להיות ההורים הביולוגים שלי עקב חוסר הדמיון המרבי שיש בינינו, אפילו המורות והגננות אמרו זאת,
"אסטריד, אנחנו הורייך מא ועד ת ואין יותר שיח בנושא, עכשיו, איזו עוגה תירצי?" אמי אמרה וניסתה לשנות את הנושא במהירות אבל אני המשכתי להתעקש,
"אם אני מאומצת זה בסדר, אני לא אוהב אתכם פחות פשוט תגידו לי!" צעקתי לבסוף אמי הסתכלה על אבי בייאוש והוא נראה לשבריר שנייה עצוב ואז מיד הפנה את מבטו, הוא נראה כועס,
"אסטריד, תפסיקי לשאול זאת, אני הוא אבא שלך וגרייס היא אימך, הפסיקי עם זאת!" צעק ודפק את ידו על השיש במטבח, דמעות התחילו לעלות בעיניי, הוא לעולם לא העלה את קולו עליי ולא משנה מה עשיתי, גם אחרי ששברתי את הצלחות חג היפות שלנו שהיו שייכות לאימו, רצתי, ברחתי מהבית ומרוב תאוצה וחוסר ראייה הגעתי אל היער, עד שנפלתי על גזע עץ והתחלתי להתגלגל במורד ירידה שלבסוף נעצרתי בפני שיח קוצים גדול וידי הייתה בתוכו,
"אאההה!" צעקתי והוצאתי את היד המהירות, בחנתי אותה מכל כיוון ולא הייתה עליה אפילו לא טיפת דם, "מה זה?"
"אסטריד, אני מחכה לך המון זמן יקירתי" שמעתי קול שקורא לי והסתובבתי במהירות אבל אף אחת לא נמצאה מאחוריי,
"איפה את?" שאלתי, "מי את?" הוספתי מיד,
"אני ממש כאן, את רק צריכה להתקדם לכיווני" הוא מאחוריי השיח, התקדמתי אל השיח והסתכלתי מתוך כל הסבח הגדול והצפוף שהיה בפנים וראיתי תזוזה של מישהי, זו הייתה היא,
"את מתכוונת לשיח הגדול של הקוצים, אני לא טיפשה" אמרתי בחזות אמיצה ומאיימת יחסית לילדה שזה עתה מלאו לה שבע,
"זוהי רק אשליה קטנה, סמכי עליי"
"למה שאני אסמך עלייך?" שאלתי,
"כי אני בדיוק כמוך" אמרה והמעבר לשיח ראיתי את אותה האישה מתכופפת אל השיח ומסתכלת לי ישירות בעיניים, העיניים שלה..... הן... כמו שלי, זה היה כמו להסתכל המראה רק שמראה אותי מבוגרת יותר בכמה שנים, היא הייתה יפה, כמו אלה אמיתי, "אז, למה שלא תבואי?" אמרה לי וקמה מהשיח חוסמת לי את שדה הראייה, ובאותו הרגע לקחתי החלטה שיכולה להיראות אמיצה לאנשים מסוימים ולאחרים היא יכולה להיראות טיפשה במיוחד,
אני חושבת שהיא הייתה טיפשה כי מאז פגישתנו חיי לא שבו למסלולם הראוי,
"בוקר טוב" שמעתי לחישה ליד אוזני ואז נשיקה מתחת לאוזן, התמתחתי ולעומת אתמול לא הרגשתי שום כאב בעורף או בצוואר, ושום חולשה ברגליים או בידיים, התחלתי לחשוב שזה בגלל הנשיקות הקטנות שגבריאל החליט להמטיר עליי בבוקר, אבל אז נזכרתי,
"חכה אנחנו לא לבד בבית" אמרתי והסתובבתי אליו במהירות "ההורים שלי.."
"יצאו לעבודה במאפייה, ודרך אגב יש לך יום חופש" הוא קטע את דבריי, הודיע לי ואז תפס בראשי ונישק אותי על השפתיים נשיקה תובענית,
"עכשיו, זה בוקר טוב" לחשתי לשפתיו כמו שעשה לי אתמול והוא רק צחק מהאזכור של אתמול בלילה,
"איתן וג'ורג' מוסרים שהם אוהבים אותך ושיבואו לבדוק מה שלומך בערב מפני שהם עובדים" אמר וגרם לי לפעור את עיניי,
"מה זאת אומרת אמרו, הם היו פה?"
"כן, בבוקר בתשע, ראו שאת ישנה אז החליטו לא להעיר" אמר בחיוך,
"אז מה השעה עכשיו?"
"שתיים עשרה בצהריים, זה בסדר, היית צריכה לנוח" גבריאל הרגיע אותי כאשר ראה שנלחצתי מכך, בחיים לא יש נתי כל כך הרבה זמן, קדימה, לכי להתארגן אני בינתיים אסדר" הוסיף לדבריו ונישק אותי על שפתיי,
"להתארגן? לאן?"
"חשבתי שנלך לעשות פיקניק באגם, ואולי אפילו נבחן את הכוחות שלך, מה שאמרתי לך אתמול לפני השינה" אמר באיטיות מנסה לגרום לי להיזכר ואני רק הובכתי מזה ששכחתי שקבענו, "את שכחת?"
"ברור שאני זוכרת" אמרתי מהר ובו זמנית אם גבריאל דבר שגרם לו להרים גבה ולנענע בראשו, "סליחה.." לחשתי, אני עדיין חדשה בזוגיות הזו ועדיין מנסה למצוא איך לפעול ולהיות בה אבל נראה שאת גבריאל זה רק משעשע,
"קומי להתארגן, יש לך מגבת המקלחת ותיקחי בגדים נוחים" אמר לי, קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר אל המקלחת אבל לא לפני שהודיתי לו על הכל, הפעלתי את המים וחיכיתי שתחממו ולאחר מכן נכנסתי לעשות שטיפה חמה ונעימה, בעיקר ניקיתי את עורפי מדם יבש שאולי יכול להימצא שמה, מדי פעם הרגשתי שורף קטן אבל החולשה והסחרחורת נעלמו כלא היו, יצאתי מהמקלחת, התנגבתי ולאחר מכן התלבשתי בטייץ שחור עם ציורים בצבע לבן של פרחים עליו וחולצה אפורה שצמודה אליי, ענדתי את השרשרת הכחולה שלי וקשרתי למותניי את החגורה שלי עם מקום לנדנים לכל מקרה, אם יש מישהו שרוצה אותי מתה אני מעדיפה להיות מוכנה יותר.
"מוכנה ליציאה?" גבריאל שאל אותי ליד הדלת בזמן שהוא מחזיק את התיק שלו מפני שבערב הוא חוזר לארמון, ואת תיק האוכל בשביל ארוחת הבוקר שנאכל באגם, יצאנו מהבית נעלנו אחרינו והתחלנו ללכת לכיוון היער,
"איך ישנת?" גבריאל שאל בכנסה ליער,
"ישנתי טוב" עניתי
"היה נראה שאת חולמת משהו" שאל,
"כן, היה לי חלום, איך אתה.."
"זזת מתוך שינה ואמרת כמה מילים פה ושמה" הוא אמר והושיט את ידו בשביל להזיז את הענף שמפריע בדרכנו,
"חלמתי על האישה שסיפרתי לך עליה" הוא הנהן בראשו ונראה חושב,
"משהו חשוב? מה היא אמרה לך?" שאל לאחר כמה רגעים,
"זה האמת היא היה יותר זיכרון מאשר חלום" אמרתי והמתי את ראשי לשמיים, מסתכלת על הציפורי העפות והמצייצו בקולי קולות, חושבת כמה חסרי דאגות הן, וחופשיות לעשות כרצונן,
"זיכרון? רוצה לשתף אותי?" שאל ואני נשמתי עמוק לריאותיי ופתחתי את פי בכדי לדבר,
"זה היה ביום הולדתי השביעי, הוריי היו במטבח מכינים עוגה ואוכל למסיבה ואני שאלתי אותם כמה שאלות לא חשובות במיוחד אבל שדי עיצבנו את אבי וגרמו לו לצעוק עליי בפעם הראשונה בחיי אז רצתי מהבית ונכנסתי ליער מבלי לשים לב, הגעתי עד לשיח הקוצים שמגן על האגם, לא חציתי אותו כי פחדתי להיחתך, לא ידעתי אז שהוא לא יפגע בי, ואז היא הייתה שמה, ליד האגם, מדברת אליי וקוראת לי להתקרב אליה, וכך עשיתי..."
"פשוט לחצות את השיח?" שאלתי בזמן שהושטתי את ידי קדימה בכדי לבדוק אם יפצע אבל כמו מקודם השיח לא שרט אותי,
"כן יקירתי, פשוט להגיע אליי" אמרה,
"או.קיי..." לחשתי ולקחתי נשימה עמוקה, עצמתי את עיניי והתחלתי ללכת קדימה עם ראש מורם ,
"כל הכבוד" שמעתי עכשיו את קולה של האישה ממש לידי ואז ליטוף קל על ראשי, "ידעתי שתצליחי" פקחתי את עיניי והרמתי את ראשי אליה, שיערה היה שחור ופזור מה שגרם לו להתנופף ברוח ולנצוץ באור השמש, היא הייתה לבושה בשמלה לבנה ולצידה הייתה מונחת חרב תואמת ללבושה בצבע לבן,
"תודה, שמי אסטריד לאפאייט" אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה והיא רק חייכה וצחקקה מעט, דבר שגרם לי להזעיף פנים,
"אני יודעת מי את אסטריד, אני הזמנתי אותך לכאן" אמרה לאחר שראתה את פניי, הסתובבתי במקומי כדי לראות כמה שיותר מהמקום המרהיב הזה, קולו היה מכוסה בדשא נעים למגע שבאמצע היה אגם גדול שנראה כמו בריכה, האישה התקרבה אל הגדה של האגם והתיישבה על סלע גדולה שהייתה מונחת שמה וסימנה לי להתקרב אליה, היא לקחה את ידי והושיבה אותי לידה על האבן,
"מה זה המקום הזה?" שאלתי, שוברת את השתיקה ומנסה להבין כמה שיותר איפה אני,
"זהו מקום המנוחה שלי," אמרה לי,
"מקום המנוחה שלך? את באה הנה כשאת עייפה?" שאלתי,
"לא ילדתי, אני נמצאת כאן כבר המון שנים, מאות אפילו, בהולדתך התעוררתי מתוך האדמה והעצים, הטבע העיר אותי לקראתך" היא אמרה לי בזמן שליטפה את שערי, "הייתי זקוקה להמון מכוחותיי בשביל להיות מסוגלת לדבר אלייך עכשיו ולכן הפעמים הבאות אולי לא יהיו בזמן היום שבו את ערה" המשיכה את דבריה,
"מי את?" שאלתי,
"כולם קוראים לי המנהיגה..." אמרה והפנתה את מבטה אליי, "אבל את יכולה לקרוא לי....."
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
