"את?" המלכה ספק שאלה ספק אמרה,
"אני" אמרתי, החדר התמלא מאורו של הרעם שפילח את השמיים וככה קול הברק הגיעה מיד אחריו, גבריאל הסיט את עיניו מהמלך חשירות לשלי וחיוך בצבץ מבין שפתיו וכך עשה גם מיכאל,
"אני כאן בשביל לקחת אתכם לספינות, בין אם תירצו ובין אם לא כולם כבר מחכים" אמרתי והרמתי את ראשי גבוהה ובביטחון, מנסה להראות להם כמה שיותר שהם לא פגעו או פוגעים בי, מה שלא היה נכון כי רק עצם המחשבה שהם נתנו אותי כאילו הייתי כלום ושום דבר ושיקרו לכולם שמתתי שברה חתיכה מליבי,
"נחמד לראות שהחלטת להצטרף אלינו ילדתי" המלך אמר בזמן שהיה עסוק בלחבוש את ידו ולעצור את הדימום,
"אני לא ילדתך" נהמתי בכעס ונשמתי עמוק בניסיון להישאר בשליטה,
"אני הוא אביך, משמה שאת כן ילדתי, הילדה שלנו" חייך חיוך צבוע,
"אז מה גרם לך לשנות את דעתך לגבי? זה שאני יכולה להציל אותכם או זה שהכוח נמצא אצלי עכשיו?" שאלתי בחיוך מתגרה,
"אנחנו הבאנו אותך לעולם הזה ילדה חצופה, לא אף אחד אחר, נתנו לך חיים!" המלכה צעקה עליי,
"איזה חיים בדיוק? חיי שקר? טבל לפי סיפוריהם של סיינה ומיכאל החיים שהיו לי עדיפים על פני החיים שהיו להם איתכם!" צעקתי חזרה והתקדמתי לעבר גבריאל שעדיי נמצא על הרצפה ליד מיכאל,
"אל תעשה עוד צעד אחד" שמעתי את המלך קורא מאחוריי והסתכלתי ישירות לעיניו של גבריאל שהראו דאגה וגאווה מעורבבים ביחד,
"אחרת מה?" שאלתי ובשנייה הזו הרגשתי מתכת קרה וחדה שנוגעת לי בעורף, חרב שמכוונת לעריפת ראשי,הסתכלתי הצידה עם עיניי וראיתי שומר שעומד לידי, הוא היה נראה צעיר, אולי בין גילי או גדול ממני בשנה אחת בלבד, עיניו הראו צער גדול כשהסתכל בעיניי וידיו רעדו רעד שכמעט היה בלתי נראה לעיניים אבל לעיניים שמיומנות בלחימה אין שום דבר בלתי נראה כי הדבר הכי קטן כמו נמלה וזה יעלה לך בחייך,
"אתה לא חייב לעשות את זה" אמרתי לו, "כולם כבר מוכנים ליציאה, רק תוריד את החרב ונוכל ללכת ביחד, הביתה" אמרתי והמלך גיחך בלעג,
"את לא מבינה, זה הבית והוא מודע לכך שאין שום מקום אחר ללכת אליו, בממלכת נוורדור יהרגו אותם בשנייה שהירכו שמה!" שקר,
"זה לא נכון! אנחנו לעולם לא נעשה את זה, אתה לא מבין שהפסדת?" גבריאל צעק וקם מהרצפה כשידיו עדיין קשורות מאחוריי גבו והתקרב אליי עד שיכולתי להרגיש את נשימותיו על שערות ראשי, מה הוא עושה?
"אם אתה רוצה לפגוע במישהו תפגע קודם בי ילד" אמר לחייל, "מפני שזה היה רעיון שלי ללכת מכאן"
"ככה או ככה שניכם כבר לא תהיו זה לא משנה מי ימות קודם אבל זה בהחלט ראוי להערצה גבריאל, ואם זה מה שאתה רוצה אז בסדר" המלכה אמרה ואז פנתה לחייל, "תפיל אותו ראשון ואז אותה"
"לא!" צעק מיכאל ממקומו וניסה לקום אך אביו מנע ממנו זאת, החרב ירדה מעורפי ועבר לעוקף של גבריאל ולפני שהחייל הרים את חרבו הוא הראה היסוס אחרון ואז שאל,
"כל המשרתים על הספינות?"
"אהה...." חשבתי לרגע לפני שעניתי אבל גבריאל ענה לפניי,
"לפני שבנו למשרד דאגנו להוציא מכאן את כל אנשי העבודה של הארמון, כולל המשרתי וכל שאר החיילים"
"וכולם הגיעו לספינות, למען האמת כולם נימצאים שמה עכשיו" השלמתי את דבריו של גבריאל,
"על מה אתם מדברים שמה?" המלך שאל וניראה חסר סבלנות,
"מישהי עם טבעת יהלום? יש לה צלקת ביד של הטבעת, צלקת מכוויעה, ראית מישהי כזו?" אמר וניזכרתי בכל אותם אנשים שהגיעו ובכל הידיים שלחצתי היום רק במטרה להרגיעה אנשים ואז ניזכרתי גם בשמה,
"היא יפה מאוד, אפשר להבין למה קוראים לה על שם הפרח יסמין" הוא נשם עמוק ונראה כאילו אבן נפלה מהליבו,
"אז היא בטוחה" לחש לעצמו וידיו הפסיקו לרעוד ברגע וידו הונפה באוויר וקול חיתוך נישמע, ידיו של גבריאל הגיעו קדימה והחוט שקשר אותו נפל לרצפה, הוא שיחרר אותו,
"אתם באים איתנו עכשיו" אמרתי והסתובבתי למלך ולמלכה, הסערה רק גדלה יותר ויותר וידעמו שנישאר קצת זמן בשבילנו והימהו צריכים לזרז עיניינים,
"לא נראה לי, תפסו אותם" המלך אמר אבל חיליו שנישארו לא הנידו עפעף לכיוונם ורק הפצירו בי להגיד להם שכול יקיריהם בספינות וכך עשיתי, הייתי כנה לחלוטין ולא שיקרתי או ייפיתי את האמת, אמרתי להם שכולם הגיעו אבל שיש כאלה שהגיעו פצועים מפני שניפצעו בדרך ובסערה,
"מה קורה כאן? שמעתם מה אמרנו לכם?" המלכ האמרה בכעס והיא והמלך התקרבו לדלת יותר ויותר,
"כן, הם שמעו אבל בחרו להתעלתם" אמרתי והוצאתי מחגורתי את הוורד שלי, "אם לא תבואו איתנו מרצון אני אצטרך להשתמש בכוח" הושטתי את הורד קדימה ולעג וזילזול ניראה על פניהם,
"ומה תעשי עם הורד בדיוק? תריחו אותו?" שאל המלך,
"לא, אני אעשה משהו אחר" החזקתי בגבעול הורד בעדינות ודימייני את מה שאני רוצה שהיה בעזרת מחשבתי וידיי התחילו לזהור באור ורוד עדין ויפה ועצמתי את עיניי, פעם חשבתי שהצבע הזה מוזר ולא במקום בגלל שככה אני הייתי, בגלל עיניי שהו באותו צבע אבל עכשיו אני מבינה את החוזק שיש בצבע הזה ואת היופי והעדינות, פקחתי את העיניי וראיתי שהגבעול גדל וצמח יותר ויותר,
"תחזיקות את הוד מעלתם עם הגב אליי וידיים מאחורי הגב בבקשה"ביקשתי מהחיילים והם מיהרו לבצע,
"מה התוכנית?" שאל מיכאל והבנתי שדאגו לשחרר אותו בזמן שהייתי עסוקה איתם,
"חשבתי על לקשור אותם"אמרתי,
"עם זה?" שאל בפליאה,
"עם זה"עניתי בקצרה, החיילים עשו לפי בקשתי ותוך שניות בלבד דאגתי שידיהם יהיו קשורות בגבעול הורד וככה לא יעשו בעיות, המלך ניסה לזוז ולהשתחרר דבר שלא הייתי ממליצה עליו מפני הקוצים החדים שנימצאים על הגבעול,
"עכשיו אפשר ללכת"אמר גבריאל מלידי והושיט לי את הפגיון שלע שזרקתי לפני כן על המלך ובידיו השנייה החזיק נייר מקומט ועוד נייר שהיה נראה ישן מאוד,
"שנלך?" שאל מיכאל,
"נלך" הסכמתי וכולנו יצאנו מהארמון אל עבר הסערה, החיילים סחבו את אמנדה ומיכאל, הוד מעלתם, ואני, גבריאל ומיכאל הלכנו בראש, הגענו לדלת הארמון שהייתה פתוחה והצצנו ממנה החוצה, השמיים ניצבעו בענניי סערה אפורים והערפל היה כבד, הגשם לא הפסיק לרדת לרגע והרוח כמעט תלשה את העצים ממקומם,
"איך נגיע לספינות ככה?" שאל החייל שכיוון בהתחלה את החרב אליי,
"אני אדאג לזה אתם פשוט תלכו בעקבותיי" אמרתי וכולם הנהנו כמבינים ובאחת דרכתי עם רגלי בחוץ וקור תקף אותי, התחלתי ללכת וללכת ועם ידיי בניתי בועת הגנה מסביבנו שבתוכה אין גשם ואין ערפל, הלכנו הליכה מהירה במשך כמעט רבע שעה עד שמולנו ראינו את הספינות ועליהם את השומרים שהצבנו, איך שהם ראו אותנו הספינה של הממלכה של גבריאל הורידו את הרמפה לעלייה לספינה ועזרו לנו לעלות קודם את המל והמלכה ואחר כך השומרים עלו ואז מיכאל, גבריאל העלה רגל אחת והושיט את ידו אליי,
"עשית את זה, זמן ללכת הביתה"
"זה היה הבית שלי עד לפני כמה ימים אתה יודע" עניתי בכנו, היה קשה לי המחשבה שהבית שלי והמאפייה של משפחתי תיהרס כאילו לא הייתה לעולם,
"פרידות זה דבר קשה" אמר והמשיך, "אבל אני כאן ונעבור את זה ביחד" הסתכלתי לעיניו שהביעו כנות והנחתי את ידי בידו ועליתי לרמפה גם כן, עלינו עד למעלה ואז גבריאל קפץ לסיפון והושיט את שתי ידיו בשביל לעזור לי לקפוץ גם כן אבל שנייה לפניי שנתתי לו את ידיי רעש שבירה נשמע מאחוריי והרמפה התחילה לזוז בפראות, הסתכלתי אחורה וראיתי שהכל רועד וברקים עצומים פוגעים בארמון ובבתים והכל מתנפץ, סדקים נוצרים על המדרכות ומיים עולים מתוכם ולפני שהספקתי להסתובב בחזרה ולתת את ידיי לגבריאל כל האי נחצה לחלקים ונפלתי יחד עם הרמפה אחורה, חיכיתי לפגיעה של האבן הקשה אבל במקום זאת פגשתי במים קרים וקפואים ושקעתי, שקעתי וטבעתי יחד עם הבית הקודם שלי ושמחתי שלפחות יכולתי להציל את חבריי לפני כן, לא, שמחתי שיכולתי להציל את משפחתי, עצמתי את עיניי והתמסרתי לחושך האין סופי וכל מה שיכולתי לראות היה זוג עיניים כחולות, שיער חום, ושפתיים שבא לי לנשק לנצח, 'שלום גבריאל, היה נחמד'.
YOU ARE READING
Royal Blood/דם מלכותי
Romance!גמור! !פנטזיה רומנטית לנוער בוגר-כתוב בעברית! "In a world like ours, there are two types of blood: royal blue blood and expensive. And the red blood, simple and dirty, is designed to serve the blue blood and say "yes" to every word. Unfortunately...
