החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

(נק' מבט: ניקו)

ניקו היה נסער לגמרי- הוא חזר מהשלושה ימים האלה במרפאה שוויל הכריח אותו לעשות. ואם זה לא מספיק, עכשיו הוא ראה את ג'ייסון, שנראה שהחליט לאמץ אותו לאח קטן. הוא ניסה להתרחק מהר אבל לא הצליח. "היי," ג'ייסון אמר לו וניקו השלים עם העניין והנהן אליו. "מה קורה?" שאל ניקו, אבל היה ברור שג'ייסון לא ממש יודע מה לענות. מאז שליאו מת, הוא היה נסער יותר מניקו. "טוב, אתה יודע" מלמל ג'ייסון. "אין חדש בקשר ל..." הוא התכוון להרגשת המת-לא-מת- של ניקו על ליאו. ניקו השפיל את המבט וידע שג'ייסון מבין שלא. "אז תהיה איתי עם תאליה והציידות בתפוס את הדגל?" ג'ייסון שינה נושא במהירות. "אה," ניקו אמר וקיווה מאוד שהוא לא מסמיק, "קיווי-אני-בקבוצה של אפולו." מלמל. ג'ייסון לא נראה נעלב. "אה, מגניב. אז נוכל לעשות ברית! ואז יהיו לנו יותר כוחות." הוא נשמע מתלהב וניקו הנהן גם, בשמחה להפתעתו. "אני יציע לקיילה" אמר. ג'ייסון חייך לראשונה מזה ימים, ככה נראה לניקו. "מגניב, אחי. אז ניפגש!" אמר והלך לביתן אחת במהירות. ניקו פשוט נשאר לעמוד מבולבל ועצוב. הוא רצה לעזור לג'ייסון עם ליאו- אחרי הכל הוא חייב לו כי הוא שמר לו על סוד רציני- אבל פשוט לא ידע איך. הוא חשב מה לעשות עכשיו, והחליט שבאמת כדאי שיציע לקיילה להיות עם ביתן אחת במשחק. הוא הלך לביתן שבע ומצא שם את וויל. הוא קפא בכניסה. וויל הבחין בו מיד, כמובן. "אה," ניקו כחכח בגרון ושמח שחשוך. וויל חייך לצערו. "אנחנו-ג'ייסון ואני חשבנו על רעיון-" פתח ניקו במבוכה. וויל לשמחתו נראה שהדיעה שלו הוסחה. "על מה?" שאל. "אל תגיד לי שהוא יודע עלינו." "לא!" ניקו אמר, קצת יותר מידי מהר. "חשבנו-רק-תפוס את הדגל מתקרב, אתה יודע. אז חשבנו- לחבר את ביתן זאוס ואפולו, לעשות ברית." ניקו שמח שהוא מצליח לדבר. וויל חייך."בטח. תגיד לגרייס שאני מסכים." אמר. ניקו חייך ונסוג לדלת. "אה, יופי. כלומר, מגניב. אני אגיד לו." אמר. וויל הנהן וניקו טס החוצה, מתנשף כאילו רץ. הוא עדיין לא לגמרי השלים עם מי שהוא- עם כי המצב בהחלט השתפר מאז המסע עם ריינה והמאמן אכשהו.

הוא צפה בפסל אתנה פרתנוס שעמד עכשיו וכמו הבהיר 'אם תעשו לי משהו אשמיד אותכם'. ניקו הזדהה עם הפסל. הוא הלך במחנה ונזכר במשהו מלפני שנים רבות...לפני שנכנס אפילו לקזינו לוטוס.(הערת הכותבת: אוקיי הדבר הבא הוא המצאה מוחלטת שלי, אני לא יודעת כמעט כלום על הילדות של ניקו) כשהיה קטן, הוא היה משחק עם ילד בשם טוני, איטלקי כמובן. שניהם היו בני שש, והם שיחקו ליד מזרקה שניקו הבין היום למה הוא אהב להיות בה כל כך. "תראה, ניקו" אמר טוני בשמחה והסיע כרכרת צעצוע על דופן המזרקה כשהוא צוחק. "מה יקרה אם אני ינסה להסיע אותה במים?" הרהר טוני אחרי זה. כל השיחה הייתה באיטלקית, כמובן. ניקו חייך, משועשע מהרעיון- הוא היה בן שש. "תנסה" הציע. טוני חייך והכניס את האוטו למים, מסיע אותו כמו צוללת של הגרמנים. הם צחקו. "ניקו?" אמא שלו קראה לו לפתע מהבית. היא נשמעה ממש מבוהלת משום מה. "אני צריך ללכת," אמר ניקו בעצב. טוני הנהן בהבנה וניקו הלך למריה. "מה אמא?" שאל. היא הכניסה אותו במהירות הבייתה- בדיוק כשנשמעה אזעקה מחרידה. ניקו שמח על החוכמה של אימו ושהוא בבית עכשיו. (עוד הערה-אני מזכירה, זה בתקופת מלחמת העולם השנייה או קצת לפני) "אסור לך להיות עם טוני," נזפה בו והוא התכווץ. "כמה פעמים אמרנו לך? אני ואבא...חשבתי שאחותך דיברה איתך על זה." אמרה. ניקו רתח. "לך מותר להיות עם אבא!" רטן. אמא שלו חייכה אליו בעצב. "חמודי, זה לא-" -"ניקו?" ביאנקה קטעה את אמא וניקו שמח על כך ורץ לאחותו, יודע שאימו מסתכלת עליו מאחוריו בעצב ענקי. הוא שיחק עם ביאנקה בקלפים שקיבל לא מזמן- הכי אהב את פוסידון. "תראי" אמר והראה לה בגאווה את כל מה שקיבל מטוני. ביאנקה גלגלה עיניים, התגובה הרגילה שלה למראה הקלפים. ניקו צחק. ביאנקה בת שמונה, גדולה ממנו בשנתיים, והיא בטח חושבת שהוא תינוק או משהו. לא שאכפת לו. הוא המשיך להסתכל בגאווה על הקלפים..

בהווה, עכשיו כשהוא היה בן 14, המון דברים התחוורו לניקו פתאום- כמו למשל כמה היה קרוב להיחטף על ידי הגרמנים כל פעם כששיחק עם טוני, וכמה מריה צדקה. הוא החמיץ פנים. 'נו באמת', חשב ברטינה. יחד עם זאת הוא לא יכל שלא לקוות שטוני חיי חיים מלאים ושהיום הוא מזדקן בשלווה איפושהו בעולם. טוני היה דומה במראה לוויל, וניקו שיער שגם הוא היה בן אפולו. ניקו הלך עכשיו לקיילה, להגיד לה על הברית- ובמשחק הם ניצחו. אחרי המשחק, ניקו ו וויל חזרו שמחים למחנה. "היה מדהים, מה?" וויל אמר כשהם משלבים ידיים. ניקו צחק. היה נהדר לעשות את זה. "כן. במיוחד איך שהבסנו את בני ניקה." אמר בחיוך. וויל צחק. להביס את ילדי ניקה נחשב לבלתי אפשרי. הם הלכו ככה סתם במחנה. "אז מה תעשה במשך השנה?" וויל שאל. הבטן של ניקו התהפכה. "אלך לבית ספר. סאלי ג'קסון הסכימה לחפות עלייי שאני גר בדירה שלהם." את שמו של פרסי הוא לא היה מסוגל להגיד, בטח שלא ליד וויל. הוא לא היה בטוח עדיין שהוא כבר לא אוהב אותו ולא רצה בושות.  וויל הנהן. "לכיתה ח'?" שאל. ניקו הנהן לאישור. "ואתה?" שאל. וויל חייך. "לכיתה י' כשאני גר לידך." הם שוב צחקו.