החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק'מבט: ג'ייסון

הם הגיעו לאגם וג'ייסון התאמץ להתגבר על הפחד שתמיד היה לו ממים כבן יופיטר ונכנס. לפני זה הם הסירו נעליים וגרביים כמובן. פרסי מין הסתם נשאר עם הכל, וג'ייסון קינא בו על החסינות. כבר עכשיו התחיל להיות לו קר והוא כמעט שמע את נפטון אומר לו לצאת החוצה ושאלמלא הבן שלו הוא היה... ג'ייסון הפסיק להקשיב לו בנקודה הזאת. דברים חשובים יותר היו על הכף. "בסדר" פרסי אמר לשקט המוזר לרעש הגלים וקולות הקרב ברקע. עכשיו כירון ושאר חבריהם נלחמו במרץ, וג'ייסון התאמץ להדחיק את הדאגה. הוא ראה שגם ניקו מתאמץ לא להסתכל על וויל, (שירה במרץ חיצים ופה ושם ריפא חצויי בלי פחד) אבל מידי פעם נשבר ומסתכל; כך קרה גם לג'ייסון והייזל. ג'ייסון הניח שפרסי מכריח את עצמו להתמקד במשימה, כי הוא ראה בעיניו של חברו שהוא דואג לא פחות מהם. היה הבדל אחד לפרסי: הוא הכיר את המים טוב מכולם, והוא היה צריך להדריך אותם. "אנחנו הולכים להתחיל להסתובב במעגל." "כמו באווטאר?" ג'ייסון שאל ופרסי חייך חיוך מרוצה. ג'ייסון דימה לעצמו לרגע שהוא באחד הסרטים של טריסטן מקלין. זה בהחלט הרגיש ככה; עוד שנייה והוא יהיה כמו ליאו, עם משפט מחץ משלו. "בדיוק כמו שם. האמת שמליאו קיבלתי את הרעיון הכללי. אבל בכל זאת באופן קצת שונה, של ילדי זאוס פוסידון והאדס." "אממ," ג'ייסון לא רצה להרוס לו את ההתלהבות, אבל לא היה מסוגל לסבול את זה יותר. נפטון ממש כיוון אליו מי מלח, והאגם בכלל היה ממים מתוקים עד שהוא נכנס. "וכל העובדה הזאת שאני בן יופיטר..." "כל עוד אתה איתי, אבא שלי לא יעז לעשות לך משהו." פרסי אמר וחייך באופן מרגיע. ג'ייסון אכן הרגיש שהקטע של המלח מפסיק, והוא חזר לחייך והוא אפילו צחק. "בסדר." אמר ונרגע. "יופי," פרסי אמר והושיט יד אחת קדימה למעלה ויד אחרת קדימה למטה. ג'ייסון עשה כמוהו וראה את תאליה על החוף נכנסת לכוננות. זה היה הסימן שלה. היא תגן עליהם כשההוריקן שלהם ייתחלש והם ייחלשו. הייזל וניקו מצידם הסתכלו זו על זה במבט רב משמעות. ג'ייסון היה די בטוח שעכשיו הוא מפסיד שיחה של ילדי השאול. 

ג'ייסון הנהן לפרסי לסמן לו שהוא מוכן אחרי שנשם עמוק, פרסי הנהן, הסתכל במתח פעם אחת אחרונה על אנבת'נלחמת, עצם עיניים כמו בתפילה והם התחילו להסתובב זה סביב זה. ג'ייסון הרגיש שהוא מתחיל להתעייף בדיוק כשגשם התחיל לרדת. גשם במחנה החצויים...הוא קיווה שאנבת' וכירון סיפרו לכולם את התוכנית שלהם. הוא נחלש עוד כשההוריקן כבר נהיה ממש רציני. הוא ראה דריאדות ונימפות מתחת למים נמלטות בשחייה מהירה בפרצוף חמוץ מהם לעומק המים. גם פרסי התחיל להראות עייף, אבל ג'ייסון ראה לפי החיוך שהיה לבן פוסידון עכשיו, שהוא שוב מרגיש בקליק של איחוד הכוחות שלהם. עקב כך הם צחקו, ואלמלא רעש הרוח וודאי היו נשמעים כמטורפים. ג'ייסון הרגיש שהאדמה הופכת לבוץ. אם הוא חשב שבהתחלה החול המימי היה בוצי, עכשיו הוא בהחלט שינה את דעתו. הוא הרגיש כאילו האדמה הופכת לאגם מספר שתיים. הוא הסתכל ימינה בדאגה, אבל בן האדס נעלם בהוריקן. ג'ייסון קיווה שהייזל וניקו בסדר. הם יכלו לתמוך אחד בשנייה לפחות. אך כיוון שהאדס הוא...האדס המקורי, ג'ייסון דאג הכי לניקו, שהתעלף יותר מהייזל עקב כך בכוחות שלו, וגם חזר ממסע מטורף בדיוק. הוא ידע שוויל דואג לו בצדק, אבל לא היו להם הרבה ברירות.  הם היו חייבים לעזור למחנה. הוא חשב שהוא מבין טוב יותר עכשיו את הנבואה: 'צאו השבעה וחבריהם, להציל את בנות היער, הרפתקה נוספת להם, שאליה יצאו אם חשובים להם חייהם."

עכשיו הם בהרפתקה הנוספת.