החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

והיום ילדים, נלמד איך מחסלים מורים (נק' מבט: ליאו)

ליאו היה במתח. כאילו, ברור. הוא תמיד היה במתח. אבל עכשיו יותר. הוא וחבריו(וקליפסו) מתחילים היום ללמוד- חלקם בתיכונים, וחלקם ברומא החדשה. ומשפחת וואלדס לא ממש נודעה בשמה כ'חורשת'. לא. אם כבר, כ'ליצן'. ליאו לא יכל שלא לחשוב על ביסאבואלו שלו כל היום הראשון ועל הייזל. 'והרי מיס לאמר כמעט מתה משיעמום בשיעור לשון'. הוא ניסה לחקות את סמי בפלירטוטים- נראה שבהצלחה, בעיניה, ובחוסר הצלחה, בעיני שאר הילדים, שהסתכלו עליו כאילו נפל מהירח כל פעם שהתלוצץ איתה והתלחשו בינהם. ליאו האדים כל פעם כשזה קרה- זאת אומרת, רגשית. היה ברור שכולם מכירים זה את זה מכיתה ז'. ליאו וקליפסו היו החדשים. כולם היו פה בני חמש עשרה שש עשרה, כלומר, כיתה ט.' ליאו בהה אומלל בלוח האפור שלפניו. הוא היה נותן הכל כדי לבנות עכשיו עם הארלי צעצוע חדש ומשוכלל במחנה החצויים. קליפסו בהתה החוצה בעיניים מזוגגות. "בסדר," אמר המורה, שהגיע בינתיים. ליאו בחן אותו בשיעמום. הייתה למורה רטייה שחורה באחת העיניים, שיער לבן ובגדי עבודה מכובדים. ליאו תהה איך הבן אדם מחזיק מעמד חמישים שנה בבית ספר, ובמערכת החינוך ועם ילדים שכל רצונם הוא רק לחזור הבייתה.  הצחקוקים האחרונים גוועו לאט לאט כשהוא הסתכל על כולם במבט חודרני. ליאו ניסה להירגע- הוא קיבל...איך קוראים לזה, ריטלין? מהאחות. היא נתנה לו מרשם ואמרה לו 'קח.' עכשיו הוא קיווה שזה יעבוד. "אז המיתולוגייה היוונית," המורה פתח.  הלב של ליאו דפק בתקווה. אולי הוא ידע משהו ויעשה על המורה רושם טוב. קליפסו לחצה את ידו מתחת לשולחן והוא החזיר לה לחיצה. "מי יודע עליה כאן משהו?" אוקיי, המוח של ליאו התחיל לעבוד שעות נוספות עכשיו. הוא בחן את המורה, לבדוק אם הוא מפלצת. כשראה שכן,(כי גובה גבוהה של שלושה מטרים זה די בולט) שלח לקליפסו מבט רב משמעות. היא שלחה לו מבט שאמר שהיא לא מבינה מה הוא רוצה ממנה. הוא החזיר את המבט ללוח. 'אני ידבר איתה בהפסקה,' חשב. ואז הם ישלחו אותו לטרטרוס...או, לפחות, יפצעו אותו קשה מאוד. מאז התיאורים של פרסי ואנבת' על המקום המקסים, ליאו התקשה לשלוח אחרים לשם. אם כי בהחלט סיקרן אותו אותו נהר האש. איך אנבת' קראה לו? "ליאו וואלדס," המורה אמר פתאום והוא קפץ בבהלה. כל השאר צחקו. "מה המורה?" הוא מיהר להתאושש ולשאול כשקליפסו שלחה לו מבט שאמר שלא יעשה להם בושות. 'עכשיו פתאום אנחנו מומחים', חשב לעצמו ברוגז. המורה הניד בראשו ואז נשם עמוק. "שאלתי אותך מה אתה יודע על וולקן." אמר. אויי. הדברים שהוא יכול לספר לכולם על אבא שלו. הוא ניסה לחשוב על דרך להגיד הכל בלי לחשוף יותר מידי, ובלי לעלות באש. הוא אולי חסין עכשיו, אבל לא כיסא העץ שלו. והארון. והרצפה. הכיתה הזאת ממש אלרגית לילדי הפייסטוס. "אממ.." פתח. "אני יודע שהוא אל האש והכבשן. ו..." אויי. הבטן שלו התהפכה כשהוא הריח עשן. לשמחתו הוא ראה כשהגניב מבט לחלון שיש שריפה רחוקה פשוט. הוא נשם בהקלה והמשיך. קליפסו הנהנה בעידוד. "ושהרה אמא שלו לא אוהבת אותו." אמר. המורה הנהן. "האם אתה יודע מדוע?" שאל. 'הוא רומז לי משהו?' תהה. מאוד ייתכן שהוא כבר יודע שהוא חצויי.