החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

סערת רגשות (נק' מבט: ג'ייסון)

ג'ייסון היה בביתן בהרגשה חלולה ותהה אם לזה התכוונה קים כשאמרה שיהיו לו ימים מלאי צער. הוא לא יכל שלא לשחזר את הקרב בגאיה ולתהות מה עשה שהרג את החבר הכי טוב שלו. הוא ניסה להימנע מזה, אבל בכה לפעמים בחושך. 'לעזעזל, איתך, קים,' חשב. בטח, הוא התכוון לכבד אותה. אבל למה היא חייבת להיות כל כך צודקת? הוא שמע דפיקה בדלת ומיהר למחות את עיניו ולהתיישב ולהרכיב משקפיים חדשות, שעוד לא התרגל אליהן. "שלום!" נשמע קול עליז. "אלים אדירים. למה כל כך חשוך פה?" הקול של הבת שאל אחר כך. הלב של ג'ייסון דפק. לא יכול להיות שהיא כאן. היא אמורה להיות ב...אור נדלק בביתן וג'ייסון עצם עיניים נגדו. זה היה מוזר לגמרי עם משקפיים. כאילו שיש לך ארבע עיניים אבל השתיים האחרות לא פעילות. חיבוק של מישהו עטף אותו ועכשיו הוא כבר היה בטוח במי זה. "ג'ייסון! אלים אדירים. מה קרה לך?" ג'ייסון האדים. ואז הוא חשב שזאת אחותו, והיא ראתה אותו במצבים הרבה יותר גרועים. אז הוא הרשה לעצמו לבכות לידה. "אני..." גמגם. "ליאו...מת...הוא היה החבר הכי טוב שלי." תאליה קפאה. "אלים. אני מצטערת." אמרה וחיבקה אותו חזק יותר. ג'ייסון התייפח בתוכה והרגיש בושה ענקית. אבל הוא לא יכל לעצור את עצמו- אז הוא הזכיר לעצמו שוב ושוב שתאליה היא אחותו. "מה איתך?" שאל תוך כדי. תאליה זזה באי נחת. "אני בסדר. ממשיכים לצוד. אבל, אלים- בוא לא נדבר עליי. מה איתך? איך המחנה הזה? תספר לי קצת על החיים שלך." אמרה בדאגה והסתכלה עליו. ג'ייסון הנהן וניגב את עיניו ומשך באף. "אממ," אמר ואז קלט שלספר את זה ירגיש כמו לספר חיים של מישהו אחר. אבל תאליה רצתה לדעת- הגיע לה לדעת. הוא נשם עמוק וסיפר לה הכל. כשסיים תאליה הנהנה וסיפרה לו עליה: איך ברחה מהבית בגלל אמא שלהם, ברייל גרייס, איך פגשה את אנבת' ולוק, נהרגה, הפכה לעץ-חזרה, נלחמה בקרבות והפכה למנהיגת הציידות, פגשה אותו וחוזר חלילה. ג'ייסון החוויר. "עץ?" גמגם. תאליה צחקה. "אל תדאג. אבא משתמש בדרכים האלה רק במקרים חמורים מאוד, למשל, כשאתה על סף מוות." אמרה בחיוך ג'ייסון הנהן בהקלה ותאליה חזרה לחבק אותו.

"שנצא?" שאלה בדיוק כשהדלת נפתחה. הם מיהרו להתנתק זה מזה וג'ייסון ניגב את העיניים שוב ליתר ביטחון. "היי," זה היה וויל, מסתבר. "רק עושה בדיקת רופא לכל השבעה." הוסיף. ג'ייסון חייך והנהן. תאליה קימטה את המצח. "אבל ג'ייסון לא נפגע. נכון, ג'ייסון? לא נפגעת." אמרה בעקשנות. ג'ייסון לא ענה כמה שניות. "האמת..." הוא היסס ותאליה הסתכלה עליו בדאגה. "אני לא יכול להשתמש בכוחות שלי. במשחק רק נלחמתי בחרב." אמר. וויל הנהן. "זה קורה כשאתה משתמש בהם יותר מידי- זה קרה גם לניקו בגלל המסע. זה טבעי." אם ג'ייסון לא הזה, וויל הסמיק. 'מעניין', חשב. הוא יברר את זה אחר כך. הדבר עודד אותו והוא הסתכל על וויל בחיוך אמיתי. וויל התבלבל אבל חייך גם בהיסוס. "בסדר. אז רק אל תשתמש בהם שוב איזה חודש. בפקודת רופא. והנה פתק לכירון שאתה פטור מכל הפעילויות והאימונים במהלך החודש הזה- כלומר, עד אוקטובר הקרוב." ו וויל הוציא פתק מהכיס, כתב משהו במהירות בעט והושיט לג'ייסון, שלקח אותו. הוא ניסה לקרוא, אבל לא הצליח. לרגע חשב שזה שהוא בלי משקפיים גורם לו לא לקרוא. אבל אז הוא הבין שזה כתוב ביוונית עתיקה. "מה כתוב?" שאל. וויל בהה בו. "אה, שיש לך פטור מהכל כי אתה צריך להתאושש מהקרב במהלך החודש הקרוב. למה אתה לא קורא את זה?" שאל. ג'ייסון חייך ושם את הפתק בכיס. "כי אני רומאי." המילים היו מרות בפיו- הוא כבר לא האמין בזה. "אני יודע לטינית, לא יוונית עתיקה." הסביר. וויל הנהן בהבנה וחייך שוב. "בסדר. בכל מקרה, אתה פטור. זהו. שאלות?" אמר. ג'ייסון ותאליה הנידו בראשיהם. וויל חייך, הנהן בכובד ראש ויצא החוצה. ג'ייסון צחק אחרי זה. "מה מצחיק?" אחותו שאלה. "כלום." אמר בחיוך.