החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

חלק ללא כותרת 40

למחרת שוב הייתה התקפת מפלצות במחנה. "אתם לא יכולים להסתתר בפסל כל הזמן" כירון החליט בזמן שכל שאר המחנה נלחם והם,  בניגוד לרצונם, ובפקודת כירון ובהסכמת אנבת', פרסי ותאליה, שנהיו משהו כמו מנהליים משניים של המחנה, כי דיניוניסוס הבריז כרגיל מהעבודה, נשארו בפנים. "אנחנו מוגנים במחנה" אמר ג'ייסון וליאו הנהן בהסכמה, למרות שרצה בכל מאודו לירות הוריקן אש על המפלצות הללו. הרעיון עלה לו כשראה בבעתה את ההוריקן של ילדי שלושת הגדולים- זה גרם לו לתהות אם הוא יכול גם לעשות משהו מגניב כזה. פסטוס יכול, כמובן. אבל ליאו עלול להיהרג תוך כדי הניסיון. בלב כבד הוא ידע שהוא צריך לחכות כמה שנים טובות בשביל להיות מסוגל לזה. כירון הנהן לג'ייסון לאט. "אבל הייתי רוצה שתהיו יותר מוגנים. המפלצות לבסוף יריחו אותכם גם כאן. אז חשבתי...." הוא הגניב מבט לבן האדס.ליאו קיבל את הרושם עכשיו שאפילו הקנטאור קצת שומר יראת כבוד מסויימת מניקו. "על קזינו לוטוס." "לא," ניקו נאנק ונרתע לאחור. "אני ל א חוזר לשם." בן האדס נהיה ירקרק וחיוור. הייזל נתנה לו יד ושמה לו יד אחרת על הכתף. "אנחנו נצא משם מהר," היא הבטיחה לו ברוך. "זה לא כמו בפעם הקודמת שלך. הפעם הכל בשליטה."  אבל ניקו עדיין הניד בראשו בחזקה. "לא. אין לכם מושג כמה המקום הזה מערפל את הראש. זה גרוע. זה ממש גרוע." הוא התנשם.  וויל נתן לו יד הפעם. ניקו האדים וליאו חייך. נראה שהבחור מתעב את עצמו על מי שהוא, וזה הזכיר לו את עצמו פעם עם האש שלו. "ניקו צודק. בטוח יש דרך אחרת" ליאו אמר כדי לעזור לניקו ופנה להייזל. "זה לא מה שלימדו אותך?" "אתה מדבר על הקטה?" נראה שניקו התאושש מספיק כדי לשאול. ליאו הנהן וראה שניקו מודה לו בעיניו. ניקו נשם עמוק ועזב את היד של וויל. נראה שזה מערער את ניקו אחר כך, אבל הוא התעקש. "נכון. אנחנו יכולים לברוח למקום אחר או משהו -" "ברור שתגיד את זה, כי מי כמוך מבין בבריחות," ג'ייסון רטן ונראה שניקו סופר עד עשר כדי להירגע עכשיו. ליאו לא היה בטוח על מה העניין, אבל הנהן בהסכמה עם ניקו, מה שהפתיע אותו, כי הבחור תמיד הלחיץ אותו נורא. "נכון. החלק של היער. אין לי מושג מה הקטע של הבריחות, אבל אני מסכים. לפני שבאתי למחנה החצויים, ברחתי תמיד ממפלצות כשעזבתי פנימייה מסויימת, וביער הייתי הכי מוגן." הדיבור גרם לו להרגיש אשם. הוא קלט שכאן חיפשו אותו כל ששת החודשים שנעדר בהם עם קליפסו, אז הוא לא רצה לדעת מה הרגישו בפנימיות כשעזב, לראשונה בחייו. 

"בסדר," ג'ייסון רטן שוב ואז נשם עמוק. "אבל לאיזה יער נלך? איזה יער יש בלונג איילנד?" "אני מכיר אחד," ניקו רטן והסתכל בפרצוף חמוץ על ג'ייסון. "כמו שאמרת, מי כמוני מבין בבריחות. אני יכול לקחת אותכם אליו במסע צללים." "לא" וויל אמר ואחז בידיו. "עוד מסע צללים יהרוס את כל ההחלמה שלך. ואתה עדיין מחלים." "לא" ניקו אמר ובלע רוק ועזב את וויל, ששילב ידיים. "הפעם זה יהיה שונה. הייזל, את זוכרת את בית האדס?" ניקו פנה לאחותו, שהנהנה לאט. "נכון. הוא צודק, וויל. כשאני וניקו משתמשים בכוחות שלנו ביחד, זה...אני לא יודעת. זה שונה. אנחנו חזקים יותר כשאנחנו משתמשים בהם יחד." "חוץ מזה" ניקו אמר. "אני - אני יודע מה זה לאבד מישהו קרוב אליך ושאתה אוהב." אם ליאו לא דמיין עכשיו פרסי נראה נבוך. -" אני אשמור על עצמי. אני...." ניקו היסס. "אני לא אתן שזה יקרה גם לך. אני... אני-" ניקו נשם עמוק ונהיה ירקרק שוב. ליאו שנא את זה, אבל הוא התחיל להודות להפייסטוס על זה שהוא אוהב את קליפסו.  -..."כי א- א אני או...הב... אות...ך."  ניקו גמגם, ונראה שבכל כל האומץ שלו נגמר והוא האדים כולו ואז החוויר וחוזר חלילה. מכל זה, ליאו שיער שזה רק חצי ממה שהוא מרגיש. וויל נשך שפתיים והסתכל על כולם, שהשיבו מבטים אטומים. ליאו הרגיש זר בנושא. לו תמיד היה מותר לאהוב את מה ומי שאהב. אבל חוץ מג'ייסון אולי, שמשום מה היה עם עיניים נוצצות עכשיו וקרץ לוויל. נראה שוויל מבין שהוא מובס. "בסדר"," וויל רטן, חזר לניקו ונישק אותו. נראה שניקו נבוך עד אימה עכשיו, ליאו חשב שוב את מה שחשב קודם, כיבד אותו והלך לקליפסו וחייך אליה. היא חייכה חזרה חיוך עדין ונתנה לו יד. "זה היה למקרה שאתה טועה." וויל נשמע אומר כעבור כמה שניות. ניקו כחכח בגרון, אדום כולו, והשפיל את המבט. "טוב." הוא אמר בשקט ונראה כמו מישהו שעומד להתעלף. הייזל גיחכה ומשכה את ניקו אליה. "הוא שוב שלי, וויל, אבל אני חוששת שלכמה שעות הפעם." וויל גלגל עיניים. "שיהיה. גם ככה הוא ילד מוות." כולם צחקו וניקו התפתל על הייזל ושלח לוויל מבט זועם. "אני אהרוג אותך -" "אם לא תהרוג את עצמך קודם" וויל אמר וחייך אליו חיוך כואב. "במקרה כזה, ניפגש בעוד כמה שנים אצל אבא שלך." ניקו לא הגיב והחזיק חזק וברעד בידיים של הייזל שוב. "אבל שיהיה. גם אני אוהב אותך, די אנג'ילו." ו וויל הלך בסערה לביתן שלו. ניקו נאנח בתסכול על הייזל. "למה זה צריך להיות כל כך קשה?" הוא שאל ונראה על סף דמעות. הייזל חיבקה אותו ביד אחת. "לאט לאט זה ישתפר, ניקו. אתה תראה." "כן," ג'ייסון אמר וריכך את קולו. ליאו תהה כמה זמן ג'ייסון יודע. הוא אישית גילה רק עכשיו, ונראה שגם פרנק והייזל, שנראתה קצת נבגדת מכך אבל מבינה את ניקו. "קל לכם לדבר," ניקו מלמל. "אתם...אתם-" הוא הסמיק. "נורמלים" ג'ייסון סיים את המשפט במקומו. "אבל אתה רואה שמה שאמרתי התרחש." ניקו הניד בראשו. "מה?" פרנק שאל. ג'ייסון חייך. "יש לנו איזה ווידוי קטן. לא באמת סתם לקחנו את השרביט ההוא -" "ידעתי" הייזל אמרה. ניקו הסתכל בבהלה על ג'ייסון, שמשך בכתפיו כמתעלם ממנו. וג'ייסון סיפר עכשיו לכולם על קופידון, איך גילה על מי ניקו ושהוא אהב את פרסי ולא את אנבת'- ליאו ראה את אנבת' מבליעה חיוך בנקודה הזאת - ועכשיו הוא אוהב את וויל וזה מי שהוא והוא יודה לכולם אם יעזבו אותו בשקט ולא ילחצו עליו יותר מדי. נראה שניקו רוצה להעלם והייזל נראתה המומה. פרסי שיחק בידיו ונראה מובך גם הוא. 

ליאו תהה בשקט איך זה מרגיש כשבן מתאהב בך. "היי אחי" ליאו החליט שכדאי שהוא יהיה זה שידבר עכשיו. ניקו הסתכל עליו במבט מעורר רחמים וליאו חייך אליו בעידוד. ליאו הבין עכשיו לפתע שג'ייסון רמז לו משהו כל הזמן הזה שהם עומדים כאן- הוא שלח אליו מבטים ופעם לפרסי ואז לניקו ואז לוויל ואז שוב אל ליאו במבט לחוץ, אבל ליאו לא הצליח לחבר הכל. "אנחנו בסדר. אנחנו חברים שלך, לא חשוב מה אתה אוהב, כל עוד אתה בן אדם טוב. ואתה כזה." "נכון" אנבת'אמרה ובחנה את ניקו."אתה האדם הכי אמיץ וטוב לב שאנחנו מכירים." "ויותר מזה." הייזל אמרה ונתנה לניקו ידיים. הוא הסתכל עליה כאילו שהיא גלגל הצלה.  "אני בסדר עם זה ואני מהתקופה ש ל ך. אולי זה קשור לזה שגרתי במקום אחר, אבל אני מקבלת אותך. אני אחותך, ניקו, ואני אוהבת אותך, לא חשוב מה. או מי." ניקו חזר לבכות בשקט. "אבל וויל...אני..." הוא מלמל, עדיין בלי להסתכל עליהם. "אני אדבר איתו" כירון אמר. "אני אסביר וארגיע אותו אחר כך. אבל אתם צריכים ללכת." נראה שכירון שמח יותר עכשיו שיש פיתרון שהוא לא המלון הקסום, למרות שליאו הרגיש קצת מאוכזב. המלון הזה בהחלט סיקרן אותו, בעיקר החלק של המשחקים ולהיות בן אלמוות. "תודה" ניקו מלמל ומחה את עיניו ופניו. כירון הנהן. "כדאי שתצאו עכשיו." אמר. ניקו הנהן ונשם עמוק ונתן ידיים להייזל. ליאו נתן יד לקליפסו, שנראתה חוששת מהמסע צללים הראשון שלה אי פעם, היא נתנה יד לאנבת' שנתנה יד לפרסי, שהיסס. ניקו החמיץ פנים. "אני כבר לא אוהב אותך. ואני לא נושך. וזה לא מדבק." "יופי" פרסי מלמל, אדום כולו, ונתן יד רועדת לניקו והייזל נתנה את היד השנייה לג'ייסון, שנתן מבט רב משמעות לניקו. "זאת לא מחלה, ניקו. מתי תבין -" ניקו גלגל עיניים. "הרצאות אחר כך, פונטיפקס. עכשיו צריך לזוז." והם נעלמו לצללים. ליאו השתנק מקור ובחילה פתאומית.