החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: ניקו

ניקו נכנס עם האישה, כשהוא מתאמץ לא לרעוד. כולם ישבו במעגל והיו רק עוד שני כיסאות פנויים. נפלא. הוא מאחר. הוא והאישה ישבו ביחד והאישה חייכה לכולם. ניקו הסתכל עליהם בהיסוס. היו שם אנשים עם שיער צבוע, וכאלה שהוא לא הצליח לראות אם הם בן או בת או שניהם ביחד. לידו מישהו חייך אליו- נראה לו. הוא נראה חצי בת חצי בן. הוא חייך אליו חזרה והרגיש טוב יותר. "ברוכים הבאים, כל החדשים" אמרה האישה. "וברוכים השבים, כל הוותיקים והוותיקות. אני היא ג'ולי, ואני אוהבת בנות." כמה זזו במבוכה, כולל ניקו. ג'ולי חייכה אליהם בנועם. "בקרוב גם אתם תוכלו להגיד את זה בקול רם. לכל אלה שכאן היום בפעם הראשונה, אסביר שוב את מטרת הפגישות. הקמתי את זה כדי לעזור לכם. בילדותי היה לי קשה מאוד עם עצמי ועם אחרים- לא אתן שזה יקרה לעוד מישהו, אם יש משהו שאני יכולה לעשות. ויש." היא סיימה וניקו החליף מבטים עם מי שישב לידו. "אבל קודם, אני רוצה סבב שמות וקצת לדעת מי אתם- ונתחיל ממך." היא פנתה לניקו. ניקו שוב זז באי נחת. "אני ניקו די אנג'ילו." הוא הצליח להגיד. ג'ולי חייכה. "ומדוע אתה כאן?" שאלה בעידוד. ניקו בלע רוק והסמיק. כולם שלחו לו מבטי הזדהות. "החבר שלי-הוא רוצה שאקבל את עצמי." הוא מלמל ורצה להעלם. ג'ולי הנהנה. "ואתה? אתה לא רוצה לקבל את עצמך?" שאלה ג'ולי. ניקו הבין שלא תרד ממנו עד שיגיד שהוא מסכים איתה. "כן," הוא אמר. ג'ולי הנהנה ועברה הלאה. ניקו נשם בהקלה והקשיב. לשמחתו היא לא שאלה אותו איפה הוא גר או ממש מי הוא. "אלכס פיירו," אמר מי שישב לידו. "ואני כאן לא כדי לקבל את עצמי. האמת שבאתי רק כדי לראות...להיזכר, להפנים שאני כבר לא שם, אני מניח." ג'ולי חייכה. "יפה. עכשיו..." ובשעה הבאה הם רק שיחקו משחקי הכירות. ניקו הרגיש יותר ויותר בנוח, ובהפסקה אלכס ניגש אליו. "היי," אמר. ניקו הנהן בהישענות על השולחן. "אז יש לך חבר?" שאל. ניקו נשם עמוק והנהן, ורשם לעצמו להרוג את וויל כשיבוא לאסוף אותו. אלכס חייך. "גם לי. מגנוס. בחור נחמד. בכל אופן. מאיפה אתה?" הוא המשיך לשאול. משום מה השם 'מגנוס' הדהד בניקו כמוכר. "ניו יורק," הוא אמר לאלכס. "אפר איסט סייד, מנהטן." אלכס חייך. "מגניב. אני מכיר משם מישהו. זה לא אתה, מה" הוא צחק וניקו הצטרף. היום נגמר ו ויל חזר. ג'ולי נפרדה מכל אחד מהם בחיבוק וניקו יצא החוצה בחיוך.

"מישהו נראה טוב," וויל אמר לו. ניקו לא ענה. "אני לא חוזר." הוא אמר. וויל הנהן להפתעתו. "רק רציתי שתנסה. מי זה?" הוא שאל והסתובב. ניקו הסתכל. "אלכס." אמר. אלכס הגיע אליהם והנהן. "גם לכם יש חיים קסומים, נכון?" שאל. הם בהו בו בהלם. "זה בסדר," אלכס אמר. הם כבר התרחקו מהמוסד. "אני איננהריי בעצמי...איך שלא אומרים את זה. אתם גם? למה לא ראיתי אותכם? או שאולי אתם בקומה רחוקה ממני," הוא אמר לעצמו. וויל נשם עמוק וניקו שמח שהוא יכול לחזור לא לדבר. "אנחנו חצויים," הוא אמר בשקט. "מלונג איילנד." אלכס בהה בו. "אני מכיר את המושג," הוא אמר להפתעתם. "גם בת דודה של חבר שלי, מגנוס, אנבת'. חצוייה." וויל נרתע לאחור. "אנחנו מכירים אותה. היא מהמחנה שלנו. היא בת אתנה." אלכס חייך חיוך רחב והנהן. "אלכס פיירו. בן לוקי." הוא אמר והם לחצו ידיים.

הערת הכותבת:

כן כן אלכס פיירו

לול