החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: אנבת'

הם חזרו למחנה החצויים ופרסי ואנבת' טיילו במחנה, כמו פעם. אנבת' חייכה, אבל הלב שלה בכל זאת פעם בבהלה.  היא הסתכלה כל הזמן על פרסי, לוודא שהוא עדיין כאן. כן, יקח לה זמן להתאושש מהטראומה. "אז תגידי," אמר פרסי ונראה מבוייש משום מה, "למה אני לא הטיפוס שלו?" שאל בפעם המאה. אנבת' נאנחה בפעם המיליון עכשיו לשמיים. נראה שלפרסי הפריעה מאוד העובדה שלא הצליח להתחבר למישהו. "הוא אוהב מישהו אחר. לא אותך. אתה איתי. סוף הסיפור" אמרה וניסתה לא להשמיע את העצבים שלה. פרסי חייך. היא לא ידעה אם הצליחה. "הוא שונא אותי." אמר והקול שלו רעד. מאז שחזרו, נושא ניקו הטריד את פרסי מאוד. אם אנבת' לא הייתה יודעת שהוא סטרייט, היא הייתה מתחילה לחשוב ש...היא התאמצה לא לחשוב על זה וחייכה אליו. "פרסי, אם זה כל כך מטריד אותך, פשוט תדבר איתו." פרסי נבהל. "תשכחי מזה. אני...לא- אין מצב." פסק. "אוקיי," אנבת' אמרה בשלווה. "אז אל תטריד אותי, בבקשה, כל שנייה בנושא. אני לא הכתובת." היא הודיעה לו. פרסי נראה נבוך ונישק אותה. כן, אנבת' נרגעה סוף סוף. היא חייכה לעצמה. "מצטער. אני יודע. זה רק שזה מבהיל כל כך." אמר ונראה מודאג. הלב שלה נמס. איך היא יכלה לכעוס עליו? גם היא הייתה ככה אם הייתה במצבו. היא ריככה את הקול שלה. "אני חושבת שג'ייסון יודע גם." אמרה. פרסי הסתכל עליה בדאגה. "למה?" שאל. אנבת' לא התאפקה וגלגלה עיניים. היא נזכרה למה קראה לו 'מוח אצה'. "ברצינות. מה הקשר בינהם?" שאלה. העיניים של פרסי התעגלו. "את חושבת ש..." אנבת' טפחה עם היד על הפנים שלה, סימן אחר לגלגול עיניים. "לא. אני רק חושבת שג'ייסון רוצה לעזור." אמרה. פרסי הנהן, עדיין מודאג. "אוקיי. אבל איך אני אגש אליו?" שאל. אנבת' חייכה. סוף סוף הם מתקדמים. "אתה כבר תדע," אמרה בהרגעה והנהנה בעידוד.