החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: פרסי

הם היו בבית של ג'ייסון ותאליה. פרסי אחז בידיים של אנבת' בעוד תאליה עושה להם סיור בבית המתפורר. המבט של ג'ייסון נהיה קודר יותר ויותר ככל שהמשיכו בסיור, עד שפרסי חשב להציע הפסקה. הוא הניח שזה מראה עצוב, לראות את הבית שלך ככה. "וכאן," תאליה אמרה, והעירה את פרסי ממחשבותיו ומנעה ממנו להציע לצאת להפסקה עקב כך. -..."שיחקנו מחבואים. ג'ייסון, אתה זוכר?" ג'ייסון חייך חיוך עקמומי והנהן. ליאו גיחך ליד קליפסו, שבהתה בעכבישים מעליהם, שאנבת'  עשתה כמיטב יכולתה להתרחק מהם. פרסי הבין ועזר לה בכך. מאז שחזרו מהמסע, לאנבת' רק גדל הפחד מעכבישים, מה שפרסי לא חשב בחשש שאפשרי. אף אחד במחנה כבר לא העז להראות לה שום עכביש, כבדיחה או לא. "איפה הוא אכל סיכות שדכן?" הוא שאל. "כי זה החלק הכי מעניין בסיור שציפיתי לו." ג'ייסון הסמיק. כולם צחקו, אפילו וויל וניקו. פרסי שמח לראות את הבחור מאושר. כל פעם כשהסתכל ניקו, התחשק לו לבעוט בעצמו. לפחות עכשיו היה טוב לניקו עם וויל. "סתוֹם," ג'ייסון רטן בינתיים לליאו, ואז פנה לאחותו במבט מלא תקווה. "את לא הולכת להגיד להם את זה, נכון?" שאל. תאליה צחקה ופרעה לו את השיער, שצמח מהתספורת הרומית לסתם תספורת."אתה יכול להמשיך לקוות, וואלדס." היא אמרה אחר כך ונתנה יד לג'ייסון, שחייך לעצמו והחזיר לה יד. ליאו החמיץ פנים וכולם צחקו שוב. פרסי הרגיש כמו נער רגיל להפתעתו עכשיו; הוא חייך ונצמד לאנבת', שרעדה חצי מפחד מהעכבישים הרבים שהיו שם וחצי מצחוק על ליאו. ואז פרסי חשב על בוב. ליבו נחמץ. "אז תקשיבו," פרסי אמר כשכולם התחילו לדבר לאט לאט. "שנצא להפסקה ואז נתחיל בשיפוץ?" הם תכננו שאם השיפוץ יצליח, ג'ייסון יגור כאן עם פייפר בעתיד. כולם הנהנו והתפזרו.

הערת הכותבת:

היי! חזרתי. היה לי מחסום כתיבה רציני לפאנפיק הזה ובכללי לספרים שלי(עדיין יש לי, אבל המצב קצת יותר טוב) אז רציתי להגיד סליחה על זה שהפרק קצר מהרגיל, אני כותבת מהפלאפון עכשיו כי כמו שאמרתי בספרים האחרים שלי כבר אח שלי לומד במחשב בגלל הקורונה (אגב זה פרק ראשון כאן ביחד עם הקורונה, יאיי, הריעו והתריאו) ו...כן, זהו. אני מקווה שתסלחו לי אם הפרקים ייראו מוזר בעתיד בגלל זה ועל האורך שלהם! ובינתיים גם השתפרתי(נראה לי) בכתיבה, אז סליחה על ההבדל בפרקים גם בזה.

להתראות(: