החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

חלק ללא כותרת 41

הם הופיעו מחדש ביער מושלג למרבה הפתעתם. נראה שלא שמו לב במחנה החצויים שהגיע החורף וליאו גיחך למחשבה. הם קרסו וליאו הלך להקיא בשיח מסכן. קליפסו ניסתה לשלוט בעצמה וכל השאר אכלו אמברוסיה ונקטר. ליאו גם עם קליפסו כשהם מאכילים אחד את השנייה כמו בסרטים. ליאו הרגיש מאושר. הכל נראה והרגיש כמו חלום. כל החלומות שלו התגשמו - הוא הרגיש חלק ממשפחה ויש לו אפילו חברה והוא נקם את המוות של אמא שלו. בסוף הם הרגישו יותר טוב והתפצלו לחבורות אחרי שקבעו להיפגש כאן שוב בהכי מאוחר שמונה בערב. ניקו ישן על הייזל. "חשבתי שאתה לא מותש עם הייזל" ליאו אמר בזמן ששיחק עם מקל קפוא וניסה להדליק להם מדורה אחרי שהצליח ל"חבורה" השנייה. לבסוף המדורה דחקה וקליפסו הודתה לו בחיבוק. ליאו חייך לעצמו וזרק את המקל בניצחון לאש. הא!  זה כבר יראה לשלג מה זה! קליפסו צחקה וליאו גיחך. ניקו פתח עיניים בנימנום. "אני עדיין מתעייף, וואלדס." הוא אמר בקול מנומנם ועצם שוב את העיניים. הייזל וניקו נחו אחד על השנייה כמו אחים לעניין והמראה חימם את הלב של ליאו. המאמן הדג'הזעיף פנים. ברור שהוא בא איתם. אחרי שהסתדרו במעגל, כירון נזכר לפתע בעובדה שכל חצויי צריך סאטיר. זה נשמע לליאו כמו הפתגם הכי דפוק בעולם, אבל כמובן שהוא לא אמר את זה בקול. "אני מתחיל לחשוב שסולאס צדק. אנחנו תקועים כאן עכשיו,כשאתם מושבתים." אמר המאמן והחווה בראשו לילדי השאול. ניקו הסמיק למשמע השם של וויל. הייזל חייכה וליטפה אותו. "אתה כזה חמוד." ג'ייסון אמר וחיבק את ניקו חיבוק מוחץ. ניקו נאנק וליאו צחק. "הוא אח שלך או משהו, גרייס?" שאל בחיוך בעוד גם המאמן וקליפסו מחייכים גם. "האמת שכן" ג'ייסון אמר. "עוד מאז המפגש של קופידון." ניקו מלמל משהו לא ברור ואז נשם עמוק.  "ואני לא בא להחליף אף אחד כאן" ג'ייסון הוסיף. "רק להיות אני." ניקו חזר להייזל, בדיוק בזמן, כי וויל גם הגיע עכשיו, על גברת אולירי, שמיד קרסה ב בום אדיר ויללת עייפות קצרה. וויל ירד ממנה וטפח לה על הגב בעדינות. "עבודה מצויינת, גברת אולירי. שינה ערבה שתהיה לך." הוא אמר בעדינות גם כן ואז פנה אליהם בחיוך, לפחות עד שראה את ניקו, ואז הוא הזעיף פנים. ניקו מצידו קפא על הייזל עם עיניים מזוגגות. המאמן השתעל לכף היד שלו. "יופי של תגבורת, סולאס." הוא אמר ו וויל חייך חלושות. "כן, טוב. ציפור קטנה קראה לי לכאן." "עכשיו אני ציפור?" ניקו מלמל במעורפל וג'ייסון צחק. "זה ביטוי, אחי." ג'ייסון אמר בחיוך אחר כך. ניקו החמיץ פנים וקם מהייזל. "אני...בוא. נדבר עכשיו." ניקו אמר. וויל הרים גבה אבל הנהן וניקו נשם עמוק כשהייזל מחייכת ומהנהנת לו בעידוד ועוזרת לו לקום והלך איתו רחוק מהם.