החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

חלק ללא כותרת 50

נק' מבט: כללית

"הוא כבר ער בכלל?" ליאו שאל כששוב היו במחנה החצויים בהרמת גבה ושילוב ידיים. "מיד נבדוק" אנבת' אמרה, לקחה את פרסי ותאליה איתה והם הלכו לבניין המרכזי. שאר השבעה וחבריהם הלכו גם. קרטר וסיידי היססו בכניסה ואנבת' חייכה אליהם בהרגעה בהיסח הדעת. "אל תדאגו. זה כירון, הוא לא ישפוט אותכם. בואו." היא אמרה בעדינות והם נכנסו. כירון עדיין היה במיטה שלו בעיניים עצומות והבטן של וויל התהפכה. היה מפחיד לראות את המורה שלו ככה. "אני מבינה שזה לא תמיד ככה?" סיידי שאלה בדממה העצובה. אנבת' הנידה בראשה בעצב ונתנה לכירון הישן יד. "הוא בכלל בן אלמוות. זה לא אמור לקרות לו. בני אלמוות לא חולים. בכל אופן, אף פעם לא ראיתי את כירון חולה, ואני פה מגיל שבע, יותר זמן מכו -" היא השתתקה לפתע ואז חייכה והסתכלה על תאליה וחזרה להסתכל על כירון. "כמעט מכולם." סיידי הנהנה ביראה וקרטר אחיה קימט את המצח. וויל לא הבין בכלל איך הם אחים. לסיידי היה עור לבן ולו עור כהה, ומי אלו לעזעזל רע ואנוביס? וויל היה משוכנע שכירון יוכל לדעת, אבל למרבה הצער, הוא היה מעולף. "קיילה" הוא אמר והיא הסתכלה עליו מהשרפרף ליד כירון בשאלה. "בואי ננסה להעיר את כירון." אמר וויל וקיילה קימטה את המצח. אנבת' הסתכלה על וויל במבט חודר. "וויל, הוא כבר ככה קרוב לשבוע ולא התעורר. לא נראה לי שזה יעבוד -" "זה תמיד עובד," וויל התעקש. "אפילו על ניקו זה עובד כשהוא מתעלף ממסע צללים." ניקו לידו הסמיק והשפיל את המבט. "אם אפשר לא להזכיר אותי." הוא מלמל. וויל חייך, חיבק אותו והלך למקום של אנבת'. 

סיידי עקבה אחריו במבטה. "אתם זוג?" שאלה. וויל הנהן ליד אנבת'. ניקו רק האדים עוד יותר. "לא." הוא אמר באותו זמן. "אל תקשיבו לו" וויל אמר בעליזות. "הילד עדיין בהכחשות."  ניקו שלח לו מבט רצחני וזיה חייכה בזמן שג'ייסון חיבק את ניקו. "בסדר. אז מה אתה הולך לעשות? כי אני חושבת שמה שקרה לכירון שלכם קשור למה שקורה אצלנו." היא אמרה. וויל הסתכל עליה. "מה קורה אצלכם?" אנבת' שאלה. "מפלצות תוקפות את הבית שלנו שוב" אמר וולט. "ובהתחלה חשבנו שזה כי החזרנו את רע  אבל עכשיו -" "את מי?" הייזל שאלה. קרטר סיפר בקצרה את הסיפור שלהם סוף סוף, איך גילו שהם חרטומים, על מאפין שהפכה לבסתת, על הריב המשפחתי שלהם, וכו'וכו'. קיילה שילבה ידיים, אבל תאליה נראתה עכשיו משום מה כאילו מאשרים לה חששות. "אפולו אמר לי משהו כזה. שיש עוד אלים. חוץ מהיוונים והרומאים. לא קישרתי את זה עד עכשיו...אבל יכול להיות שהוא התכוון אליכם גם." אנבת' זזה במקומה באי נחת, מתלבטת אם לספר על הבן דוד שלה עכשיו, ולבסוף מחליטה שלא. כל דבר בזמנו. 

"אז אתם חרטומים מצריים. והמפלצות...כן, גם כאן זה לא שגרתי שתוקפים אותנו בכזאת תדירות. אנחנו חשבנו שבהתחלה השבעה והשלישייה בסכנה בהתחלה -" היה זה תור סיידי וקרטר לשאול עכשיו "מי?" בפליאה. אנבת' צחקה ברעד וסיפרה להם בעזרת חבריה את הכל. טוב, כמעט הכל. על קופידון אף אחד לא ידע, וג'ייסון שמח על כך. הוא רק אמר על השרביט ומה הוא וזהו. "ב - סדר," סיידי אמרה בקול חלוש. "אז אתם יווניים ורומים ואנחנו מצריים." "אבל זה לא הכל" נשמע קול חלוש. כולם קפצו בבהלה ו וויל הסתכל על החולה שלו, שחייך קצת מתוך מחלה. "תודה, וויל, קיילה. בכל אופן, זה לא הכל. גם לאנבת' יש משהו להגיד." כולם הסתכלו עליה עכשיו. אנבת' הסמיקה כולה אחרי שכירון דיבר, וסיפרה לכולם על מגנוס בלית ברירה אחרי נשימה נרעדת ועמוקה ולחצה את ידו של המורה שלהם בחוזקה וניגבה דמעות מפניה אחר כך. "איך הכל קשור אחד לשני?" פרסי שאל בסוף. "מפלצות שלנו, מפלצות שלהם..."