החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

חלק ללא כותרת 47

(כי התייאשתי מהכותרות פה, הן לא עובדות לי מהפלאפון (אני כותבת מהפלאפון בגלל הקורונה))

נק' מבט: אנבת'

ביום ראשון הם יצאו למסע, כל השבעה. הם החליטו בתור התחלה ללכת סתם ככה ואז ניקו יביא אותם לשם במסע צללים. בדרך חזרה הוא והייזל יעשו מסע צללים ביחד. אנבת' בחנה את ניקו כשהלכו ליד עיר מסויימת. מאז המסע, הוא נראה קודר פחות, אבל הוא עדיין היה קודר. לאנבת' היה משונה להסתכל עליו ולחשוב שהבחור אהב את פרסי בדיוק כמוהה, כי זה אמר שהטעם שלהם דומה... היא חייכה למחשבה. לפחות ניקו עכשיו היה עם וויל, שזה היה טוב, כי זה הוריד מהם המון לחץ. אבל נראה שניקו רק לחוץ יותר בימינו. הוא הידק את האחיזה שלו בוויל עכשיו, התקרב אליו עוד בהיסח הדעת והסתכל הצידה. גברת אולירי הביאה אותם לבית של הייזל משנות השלושים, כי הם עדיין רצו לראות את הבתים של כולם. ועכשיו הם הגיעו אליו מתוך מחשבה גם שאולי הייזל קרובה. אנבת' בחנה את הבית. הוא נראה...טוב, ישן לגמרי. "זה זה" פרנק אמר בשמחה ורץ קדימה. "כאן היינו במסע שלנו לתנטוס." פרסי הנהן ליד אנבת', עזב אותה ורץ עם פרנק. ניקו נדרך. "אה, אני לא חושב - " "מה?" פרנק שאל אותו. "כבר היינו כאן והבית תמך בנו בלי להתפרק יותר מדי. והייזל יודעת שאנחנו יודעים על כל מה שיש פה והיה פה." "כן," אישר ליאו. "ואישית, אותי המקום הזה ממש מסקרן. זה טיול משפחתי מבחינתי." קליפסו צחקה לידו במתח. ניקו עדיין נראה מלא ספק. "היי," וויל אמר. "אתה סומך עליהם, נכון? אז בואו ניכנס." הוא פנה לאחרים, והם הנהנו וניקו השפיל את המבט, מובס. וויל הרים לו את הראש שוב, נישק אותו על המצח וחיבק אותו ביד אחת והם נכנסו. 

אנבת' כמעט נפלה כשהחליקה מציור ישן שהיה בכניסה. ניקו שלח לה מבט זועף אחרי זה, כאילו זאת אשמתה. הוא כבר לא היה ליד וויל. עיניו נדדו ממנה לפרסי, כאילו הוא מתגרה בה. זה היה כאילו הוא אמר 'מה? את לא רוצה להיות איתו?' בלי קול. אנבת' התעלמה ממנו והלכה לפרנק וליאו, שבחנו את הציורים, שעדיין היו עם צבע, גם אם הוא קצת כהה. אנבת' הסתכלה אחורה במתח. לפחות וויל שוב חיבק את ניקו עכשיו ונראה שיותר טוב לו כשהוא נשען עליו בעיניים עצומות. היא השפילה מבט חזרה לציורים. היא הופתעה מכמה שהייזל מוכשרת. "כן" ליאו לה אמר בעליזות אחרי שהסתכל עליה במבט חודר כשעבר מציור לציור לאחר מכן. "הכמעט סבתא רבתא שלי הייתה מוכשרת." ג'ייסון החטיף לו. "ליאו, תסתום. ואנשים, הייזל לא כאן" הוא אמר. פרסי הנהן במבט קודר. הוא שלף את אנקלוסמוס והיא נפתחה לחרב שהיא הופכת אליה. מאז ג'ק, אלכס ומגנוס, אנבת'הסתכלה על חרבות באור שונה לגמרי. היה מוזר לה לחשוב גם שהחרב הזאת עברה גיהנום, נעלמה שם אלפי פעמים, גילתה שהיא מסוגלת לכתוב והיא עדיין כאן, בעוד שהפיגיון שלה מלוק, לא שרד נפילה אחת מחורבנת. זה לא היה הוגן. גם החרב של ניקו שרדה את זה, והיא בכלל כמעט לא קסומה. "כן. אבל אני חושב שמישהו בכל זאת היה כאן." פרסי אמר. 

ליאו הסתובב אליו ונטש את הציורים לשם שינוי. פרנק נרתע. "אם נילחם פה עם אש אני לא חושב שזה יסתיים טוב." אמר פרנק. ליאו חייך חיוך מתוח. "נכון. אני אשמור על פרופיל נמוך. אבל פרסי, מי היה כאן?" הוא שאל. "אולי אנחנו" אמר קול נמוך מאוד, והעולם החשיך בבת אחת לאנבת' והיא התעלפה.