החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: ניקו

"איך ידעתם שאנחנו בסכנה?" וויל שאל את אנבת' תאליה וג'ייסון אחרי שכבר סיפרו לכירון על הכל והוא הבטיח לבדוק את העניין והם הלכו במחנה סתם ככה כדי להירגע. "שמנו לב שנעלמתם" אנבת' אמרה. "דיברנו. ואז..." היא משום מה קפאה במקומה והסתכלה לאנשהו. וויל עקב אחרי מבטה וראה את פרסי שקוע במחשבות, הולך גם במחנה ומשחק באנקלוסמוס בידיו, שנעלמה בדיוק כשוויל הסתכל. "אנבת'?" ג'ייסון שאל כשאנבת' הלכה לפרסי וניערה אותו משום מה ניעור חזק באופן מסוכן. וויל וג'ייסון החליפו מבטים. "הוא קפוא." אנבת' אמרה בקול צרוד. וויל מיהר אליהם ובדק את פרסי. ניקו ניסה לחשוב מה יכול לגרום לכל זה, אבל לא הצליח. ג'ייסון קימט את המצח. "אויי..." הוא מלמל. "מה?" ניקו שאל. "לא שוב." ג'ייסון נאנח והסתכל לשמיים.  "מה קרה?" ניקו שאל. "הוא קפוא" אנבת' אמרה שוב ו וויל הנהן והלך אחורה מפרסי, שנראה כמו פסל. אנבת' הרימה את פרסי ושמה אותו בביתן פוסידון ואז חזרה אליהם. "עוד אנשים קפואים" וויל אמר והצביע לכל מיני מקומות במחנה. ניקו ראה את קונור שתי שניות לפני שהתכוון להניח חבל למתיחה כלשהי על הדשא ולידו את טראוויס באמצע צחוק. ג'ייסון צחק עליהם. "זאת תהיה המתיחה של כל הזמנים." אמר בחיוך בזמן שוויל ואנבת' גררו את שניהם לביתן הרמס. "גם כל הביתן קפוא" וויל דיווח בזמן שחזרו אליהם. ואז הוא קפא. "מה שאומר ש..." הוא קילל ביוונית עתיקה ורץ לביתן אפולו. "כן!" הוא צעק ונכנס פנימה. "גם אחותי והם קפואים." אמר כשהם הלכו אליו. "כירון" אנבת' אמרה לפתע ואז רצה לבניין המרכזי. לבסוף היא חזרה אליהם ונאנחה. "גם כירון ומר ד' קפואים." דיווחה. "נשאר רק מחנה יופיטר" וויל אמר. "הייזל" ניקו מלמל ורץ לביתן שלו. הוא הביא אליהם איריס נט. הם התקשרו לריינה ופרנק, הפריאטורים של רומא החדשה. פרנק וריינה ענו. "מה קורה אצלכם?" ריינה שאלה אחרי שסיימו להתעדכן ושמחו. "לא משהו" אנבת' אמרה. "כולם קפואים" ניקו אמר. ריינה קימטה את המצח. הם הסבירו לה והיא הנהנה. "אצלנו הכל בסדר." היא אמרה. ניקו ראה את הייזל הולכת אליהם גם ואבן ירדה לו מהלב. 

"מה קורה, אחות קטנה?" הוא שאל בחיוך(הוא קיווה שזה גם נראה ככה, ולא כאילו שיש לו טיק בעין) והיא חייכה אליו. ריינה חייכה גם באהבה לניקו. "לא קפואה." אמרה הייזל. הם צחקו. ג'ייסון חייך חיוך גאה. "ככה חינכתי את המחנה שלי." אמר. פרנק צחק. "ילד טוב. אני אמשיך את העבודה מכאן, מה אתה אומר?" שאל. ג'ייסון הנהן בסבר פנים רציניות-בכאילו-. "לך על זה." אמר. פרנק וג'ייסון צחקו שוב. הייזל נאנחה. "בנים" ריינה מלמלה והייזל הנהנה בהסכמה. ואז ריינה חייכה לניקו ונתנה לו יד..בערך, כי האיריס נט לא נתן. "לא אתה בכל המובנים. הכל טוב איתכם?" ריינה לחשה לו. ניקו הנהן, יודע שהיא מתכוונת אליו ולוויל, ומצמץ כדי לא לבכות. הוא כל כך התגעגע גם לריינה וגם להייזל ולפרנק. ואפילו לדון הפאון, אף שהוא לעולם לא היה אומר את זה בקול. הייזל חיבקה את האיריס נט. "אני מתגעגעת לארגו שתיים. אולי הקאתי את נשמתי כל שתי שניות בערך עליה-" "ליאו היה אומר 'שוב'  עכשיו" ג'ייסון מלמל וצחק. הייזל עיקמה את פניה והנידה בראשה. "אבל לפחות היינו יחד ויכולנו לעדכן אחד את השני בלי..." היא נאנחה. "להיות בקצה השני של העולם?" פרנק השלים אותה והיא הנהנה. "אבל...יש לי חדשות מרגשות." היא אמרה. "מה?" ניקו שאל. הייזל חייכה. "התחלתי ללמוד נהיגה." הכריזה. "ואוו" ג'ייסון אמר. "לפניי. ואת רק בת כמעט ארבע עשרה." הייזל צחקה. "טוב, אתה עסוק, פונטיפקס. איך הולכים המקדשים?" שאלה. ג'ייסון חייך וסיפר.