החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: וויל

בזמן שליאו, ג'ייסון פייפר אנבת' ופרסי הודיעו על הכל לכירון במגילה, וויל הלך אל ניקו בחיוך. "מה קורה?" שאל. ניקו הניד בראשו, ואז התמוטט משום מה באנקות. וויל נבהל ותפס אותו. הוא בער בחום. בזמן שהבין את זה, גם ליאו התמוטט וקליפסו תפסה אותו, בזמן שפייפר תפסה את המגילה. "מה קורה פה?" קליפסו דרשה לדעת. "ליאו לוהט. "הוסיפה. בן הפייסטוס הצליח לחייך. "כרגיל." אמר ליאו ואז השתעל. וויל נשם עמוק, וריח מוזר הגיע אליו פתאום. הוא מיהר להפסיק להריח- זה סחרר אותו. בזמן שקליפסו הייתה אדומה כולה, אנבת' הנהנה בפנים חמורות סבר בזמן שהמגילה נסגרה. "זה מתחיל." אמרה. "ההרעלה של החצויים." ג'ייסון הסתכל עליה בתמיהה, ואז התמוטט גם, ישר לפייפר, שתפסה אותו אחרי רגע של היסוס. "אבל איך זה קורה?" פייפר שאלה. "הדריאדות אמרו שמרססים בחומר מיוחד," וויל אמר בזמן שבדק את ניקו. הלב שלו דפק בחוזקה, הוא הזיע ונשם הרבה- סימנים די רגילים של ווירוס.  וויל נאנח לעצמו ואז הלך לבדוק את ליאו. "שגורם לי להיות עוד יותר לוהט?" שאל ליאו, מנומנם, והתמתח בידיים של קליפסו. אנבת' גלגלה עיניים. "אף פעם לא מאוחר להצטרף לציידות," תאליה אמרה בקול רציני. ג'וליה צחקקה. "אני אוותר," אמרה אנבת' והגניבה מבט לפרסי, שהיה מתוח, אבל עכשיו הוא חייך. תאליה חייכה לעצמה. "אבל איזה תרסיס?" שאלה אנבת'. "הן לא יודעות," אמר וויל בזמן שהקל על ליאו בנגיעה על החזה ועכשיו עבר לג'ייסון. אנבת' שילבה ידיים. "נפלא." אמרה. תאליה הנהנה והחזיקה את ג'ייסון. "הוא אחי," הסבירה לכולם כשכולם עמדו לשאול למה היא מחזיקה בן. וויל חייך. "בואו נחזור למחנה," אמר, בעודו מתאמץ לא להיכנס לפאניקה. הוא ידע שהכוחות שלו לא יעבדו על התרסיס- הוא עדיין היה עייף מריפויי הדריאדות, שבקושי הצליח לו, אבל הוא לא התכוון לספר את זה לחבריו.  אנבת' הנהנה והם חזרו ללכת, לאט יותר. ג'וליה חזרה להתרכז בהגנות. "אני אוהב אותך," ניקו מלמל מתוך מחלה. עכשיו וויל ידע בוודאות שהוא חולה. הוא לא אומר את זה בחיים כשהוא מודע לעצמו, ובטח שלא ליד כולם. הוא בלע רוק. " גם אני," אמר בקול חלוש. ניקו חייך מתוך דמדומים. "מאוד." שניהם אמרו יחד. פייפר חייכה אליהם מהצד. וויל הסמיק וסתם את הפה מעכשיו. "אהבה חד סטרית זה כזה מוזר," קליפסו מלמלה. "בזמנך זה לא היה?" אנבת' שאלה בחיוך וקליפסו חייכה אליה. "אני לא יודעת." קליפסו הודתה. וויל רשם לעצמו לא להגיד על השיחה הזאת דבר לניקו, כשיחלים. הוא רצה לחיות. אבל, משועשע, הוא חשב לנצל את זה. "אני אוהב אותך." אמר. הוא גרם לניקו להגיד את זה הרבה לפני המסע, כתירגול השלמה עם עצמו. אבל הפעם ניקו כבר נרדם. וויל נשך שפתיים והמשיך ללכת.  "בסדר," ג'וליה אמרה כעבור כמה שעות, בהם נחו לפעמים. "מוכנים? אנחנו במחנה תכף. אני מסירה את ההגנות." הכריזה וכולם הנהנו. הם רצו למחנה כדי להיות ביער כמה שפחות, בגלל המפלצות. 

הערת הכותבת:

אולי זה יהפוך לפאנפיק סולאנג'לו, אני מתלבטת.