החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: אנבת'

אנבת' תפסה את ג'ייסון בדרכו לביתן אחת. "היי. הכל בסדר?" שאלה אותו. הוא רק השפיל את המבט- דבר שמאוד לא התאים לו. "אני לא יודע אם אני יכול לספר." הוא אמר לבסוף. אנבת' חיכתה. בינתיים ג'ייסון מאוד הזכיר לה את תאליה, וזה מה שעזר לה. "אבל...כל עוד לא תספרי למישהו-" "אני לא אספר," אנבת' הבטיחה. "אתה יכול לבטוח בי." ג'ייסון הסתכל עליה ונראה מעורפל. "אני...זאת פייפר." הוא עצר את עצמו. "טוב, לא רק היא. גם-" הוא הסמיק ולא הסתכל עליה. "אני דואג יותר מידי מאז שהכל נגמר. אבל פייפר...היא...מתנהגת מוזר כזה. לא יודע." הוא בלע רוק. אנבת' לא ידעה איך להגיב. היא מעולם לא ראתה אותו ככה. "נפרדנו." ג'ייסון אמר ואנבת' קפאה. "אתם מה?" שאלה בקול מוזר. ג'ייסון קימט את המצח. "נ-פ-ר-ד-נ-ו-." אמר. המוח של אנבת' כאב למשמע האותיות. "אני דיסלקטית," היא אמרה לו. ואז היא קלטה משהו. "רגע...אתה יודע לאיית?" שאלה. ג'ייסון התבלבל עוד יותר. "כן? כמו שכל ילד מ...כיתה ו' יודע." הוא אמר וצחק במבוכה. אנבת' חייכה אליו. "החצויים במחנה החצויים דיסלקטים לרוב או עם הפרעות קשב וריכוז. אני בין הדיסלקטים." היא נאנחה וג'ייסון הנהן והסתכל עליה. "אתה רוצה להגיד לי...שזה לא ככה במחנה יופיטר?" היא שאלה כשקלטה שהוא נשאר רציני. ג'ייסון הניד בראשו לשלילה. "אצלנו זה ככה רק עם מתמטיקה. אני שונא מתמטיקה." אנבת' צחקה וגם הוא. "וואוו." היא אמרה בחיוך. ואז הרצינה באחת שוב. ג'ייסון נרתע לאחור כשהבין. "מלכודת." אמר. אנבת' צחקה לרגע שוב. הוא כל כך הזכיר את תאליה. "למה נפרדתם?" שאלה. ג'ייסון שפשף את המצח. "בגלל יונו. אה...הרה." "מה?" אנבת' נדהמה. ג'ייסון הסמיק. "אני יודע שאת לא אוהבת אותה גם ככה. אבל...היא לא אשמה הפעם. טוב- היא כן. אבל....זאת לא לגמרי היא." ג'ייסון הסתבך בהסבר. ואנבת' הבינה, שכמו עם מספרים, צריך לחשב מילים, כדי לדעת מה לומר. ולכן הוא מסתבך. אנבת' ניסתה לחשוב על דרך לעזור לו. "מה היא עשתה הפעם?" שאלה וידיה נקמצו לאגרופים. ג'ייסון בלע רוק ונרתע מאנבת'. 

"היא...כשאיבדתי את הזיכרון..."הוא גמגם, כמו קולט שזה קרה גם לפרסי, "פייפר...טוב...לא מרגישה שזה קשר אמיתי." הוא האדים עוד יותר. אנבת' התפתתה לחבק אותו אבל עצרה בעצמה. הוא בכל זאת רומאי. והרומאים לא נודעו כרגשניים. וגם, אנבת' לא ידעה איך תאליה תגיב לזה. ג'ייסון הוא אח שלה, לא של אנבת'. היא לא חלק מהמשפחה שלהם, לא חשוב כמה רצתה בזאת. "את מבינה...יונו-הרה- שיחקה לה במוח שהיא ואני זוג מושלם וכל זה." ג'ייסון המשיך בינתיים ושיחק במטבע שלו בריכוז, מתעלם מאנבת'. "ועכשיו פייפר לא חושבת שהבסיס שקרה הוא באמת- כאילו ש..." הוא נשם עמוק. "שזה כאילו שהתאהבתי בה בעל כורחי, או איך שלא אומרים את זה." הוא הסתכל עליה ונראה כל כך חמוד ומסכן, שהיא חיבקה אותו, מתעלמת מכל הטיעונים שחשבה עליהם רק לפני שנייה. ג'ייסון נאנק. "אוקיי?" הוא אמר ונרתע ממנה בעדינות. "מה קרה" אמר. אנבת' חייכה וצחקה. "הפסד שלה. בינתיים תנצל את זה, ג'ייסון גרייס. תנצל את החופש- עכשיו נגמרה המלחמה. תבלה קצת עם חברים. ואני בינתיים אבעט במלכה הפרתית הזאת." הם צחקו, אבל ג'ייסון נראה מודאג. "את...לא באמת תעשי את זה. נכון? יונו היא משהו כמו אמא שלי." הוא אמר. אנבת' חייכה אליו חיוך של יודעת סוד. "נחיה ונראה, גרייס." הם החליפו כיפים ואנבת' הלכה לתאליה.

הערת הכותבת:

אז...ממש מפריע לי בספרים שפחות מדברים על הרגשות שלהם

החלטתי לשנות את זה קצת כזה

המשך יום -או -ערב או - אחר -צהריים- איפה- שאתם- עכשיו -בקריאה נפלא לכם^_^