החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

חלק ללא כותרת 49

נק' מבט: פרנק

פרנק היה משותק כשכארבעה נערים נכנסו לקרחת יער שלהם. הם נראו כמו מצריים קדמונים, אבל כפריאטור, פרנק הרגיש מהם כוח. "אתם חצויים?" הוא אמר, ורק כשכולם הסתכלו עליו הוא הבין ששאל את זה בקול. הוא זז באי נחת וניקו בחן אותם עם יד על החרב שלו. "לא" אמרה הנערה המבוגרת מבינהם בשלווה. "אנחנו חרטומים. מבית החיים. הנום ה21, ברוקולין." זה נשמע כמו כתובת מגורים כלשהי, אבל פרנק לא הבין ממנה דבר. " "כן" אמר נער כהה עור. "המון זמן אמרו לנו להתרחק מניו יורק, בגלל שיש שם אלים אחרים. משהו כמו...כמעט שנתיים? אבל עכשיו... אמא שלנו אמרה לנו לחפש אותכם, פחות או יותר, בין השורות." הוא סיים. "בין השורות?" ליאו שאל. שקט מלחיץ השתרר. "מי אתם?" פרנק החליט לשאול. "לא הצגתם את עצמכם." הנער כהה העור הנהן בהסכמה. "אני קרטר. זאת אחותי סיידי. זאת זיה. זה...." קרטר משום מה התלבט עכשיו.  "וולט. או אנוביס, או רע -" "תפסיק עם זה," הנערה הלבנה, סיידי, רטנה, ואז פנתה אליהם במבט שואל. הם הציגו את עצמם: פרנק, הייזל, ג'ייסון, ליאו, קליפסו, ריינה, ניקו, וויל, אנבת', פרסי... בסוף הם הנהנו בהבנה. "אני זוכר אותכם." קרטר אמר. "אנבת', פרסי? אתם זוג - " סיידי גלגלה עיניים. "תסלחו לאחי. הנימוסים שלו קצת חלודים, בעיקר בגלל שאין לו כאלה. בקצרה, כן, אנחנו זוכרים אותכם. חיכינו שתבואו מתישהו לבית בברוקלין. למה לא באתם?" היא שאלה.  

"אממ" אנבת' אמרה ונראתה המומה. "כי יש לנו מקום משלנו." "משם מה שהרגשנו!" קרטר קרא. "שמענו והרגשנו קריאות של אותות קסם מלונג איילנד." אנבת' משכה בכתפיים. "יש הרבה מקומות קסומים," אמר ניקו. "מחנה החצויים, מחנה יופיטר, קזינו לוטוס, ועכשיו גם המקום שלכם - " "צריך להגיד לכירון, לסיכום " וויל סיים לו את המשפט. "אלא אם כן..." "הוא כבר יודע" אנבת' אמרה. "כמו שהוא ידע על מחנה יופיטר בזמנו." וויל החוויר עכשיו משום מה והסתכל על ג'ייסון במבט מוטרד. "מה?" ג'ייסון שאל. "כלום," וויל אמר במהירות. "שום דבר." אנבת' נתנה לו יד. "מה, וויל?" היא שאלה בעדינות. וויל נראה מיוסר מסיבה שפרנק לא ראה. "פשוט...מה אם כירון ידע, ושמר עליכם בסוד? אני לא רוצה לבגוד בו." וויל מלמל. "טוב," סיידי אמרה. "אני לא יודעת מי זה הכירון הזה, אבל טכנית אנחנו גילינו אותכם קודם ופשוט באנו לכאן, אז זה לא יהיה בגידה, נכון? אנחנו עדיין יכולים לבוא למחנה ה...חצו....משהו." אנבת' חייכה אליה, הנהנה ועזבה את וויל וקמה. "כן. בואו נחזור הביתה. יש לנו שיחה לעשות עם הקנטאור הזקן." היא אמרה בחיוך.