החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: הייזל

הייזל חלמה על היום בו מתה. היא התעוררה שטופת זיעה לפרנק, שניער אותה בעדינות ואמר לה שהם הולכים בחזרה למחנה החצויים. "יותר נכון עפים," הוא תיקן את עצמו כשהיא קמה מטושטשת. "פרסי מזמן עכשיו פגסוסים בחוץ." הייזל הנהנה והלכה להתארגן ליום החדש באי חשק. כשחזרה היא חשבה שנחמד להיות ילדה רגילה, לשם שינויי. היא חייכה לפרנק כשיצאו החוצה. "שנעוף ביחד?" שאלה. פרנק הנהן בביישנות והם עלו על פגסוס שהתאושש לא רע מהמלחמה בגאיה. פרנק נהג. הם עפו בשלווה, לפחות עד ש..."דרקון!" ג'ייסון צעק לידם והצביע קדימה. הוא עף עם ניקו. באופן מוזר הם נהיו חברים. הייזל לעולם לא תבין איך. היא הנהנה לג'ייסון וטפחה לפרנק בכתף ובגב. הוא נשך שפתיים והנהן והעביר את המסר לאחרים. אנבת' שלפה את להב הדרקון הלידי שלה וכך כולם עם נשקיהם. "נלחמנו כבר בדרקון פעם," צעק פרסי מאיפושהו רחוק מהם. "זה פשוט. רק דוקרים אותו בגרון." "כן? טוב, אם לא שמת לב, מוח אצה, אנחנו לא ממש קרובים אליו עכשיו!" צעקה אנבת'. פרסי מלמל משהו שהייזל שמחה שלא שמעה. "וקלאריס הרגה אותו. לא אנחנו." המשיכה אנבת'. ואז היא נראתה כמו מישהי שקולטת משהו והיא הסתכלה על פרנק בזמן שפרסי החמיץ פנים ושיחק עם העט שלו בידיו. "מה?" פרנק שאל אותה. "כלום. רק שקלאריס בת ארס. אתה מארס. אתה לא יכול..." היא נופפה בידיה, לסמן 'להרוג ושנמשיך לעוף בשלווה אכשהו' והסתכלה על פרנק בשאלה. הוא משך בכתפיו במבוכה. "אולי ברק?" אנבת' מצאה חיש מהר עוד פיתרון. אבל ג'ייסון הניד בראשו להפתעתה של הייזל. "זה מתיש אותי מהר מאוד." אמר. "זהו זה!" פרסי קרא, וג'ייסון נראה נעלב. "זהו זה? להתיש אותי?" שאל. הייזל צחקקה ופרנק חייך. הייזל ראתה שגם ניקו מבליע חיוך.  פרסי הניד בראשו. "אני ואתה. זוכר איך שנלחמנו ברומא?" שאל. נראה שג'ייסון מבין והוא חייך. "נכון. אבל מה נעשה עכשיו? אין לנו זירה." אמר. פרסי קימט את המצח. "נרד נמוך יותר," אנבת' אמרה. היא נראתה משום מה ממש מרוגשת כשהייזל הסתכלה עליה.

'מתרגשת,' תיקנה את עצמה מיד. הגיע הזמן להתרגל למאה ה21. "ככה תוכלו שניכם להילחם-" בעוד בת אתנה מדברת הדרקון שאג אש. פרנק צווח בבהלה ואוטומטית הנמיך את שניהם, ככה שלרגע חבריהם נעלמו. "מצטער," הוא התנשף למטה. "תגובה אוטמטית." הייזל הנהנה בהבנה וניסתה להרגיע את דפיקות הלב שלה. הם חזרו נבוכים לכולם. לשמחתם נראה שהם מבינים. "אתה חסין, אחי" ליאו אמר בהרגעה. הייזל לא ידעה מה אירוני יותר- בחור ששולט באש מרגיע מישהו ממשפחת ז'אנג. אנבת' חייכה בעידוד גם. פרנק בלע רוק. "תודה." מלמל וליאו הנהן בעידוד גם. קליפסו קימטה את המצח.  נראה שמחשבות לגמרי אחרות מטרידות אותה. הייזל הסתכלה עליה. "מישהו מוכן לנדב חרב לזריקה?" שאלה והחוותה בראשה לדרקון שלא קראו לו פסטוס, לא הפייסטוס ושהאלים ישמרו, אפילו לא וולקן. "אני מוכן," אמר פרסי. הבטן של הייזל התהפכה, ממתח לשם שינויי. הם מעולם לא נלחמו במצב כזה. תמיד הייתה להם רצפה. אנבת' הנהנה. "למה?" הייזל שאלה. לא התחשק לה שמישהו מהם יהיה בלי נשק, ואולי הם יחשבו על תכנית אחרת, כך קיוותה. פרסי חייך אליה והייזל ידעה מיד שהיא יכולה לשכוח מתוכנית אחרת. "החרב שלי תמיד חוזרת אליי. ככה שגם אם הדרקון הזה ימות, עדיין יהיה לי כלי נשק." אמר. הייזל הנהנה בדאגה. "אז אני ברק," אמר ג'ייסון וכולם הסתכלו עליו בשאלה. הוא חייך במבוכה. "היי, צריך תוכנית כלשהי. זאת נראית הכי טובה שיש לנו. אז אני אירה ברק ואתה תזרוק חרב לפה שלו." אמר ופרסי הנהן בהתפעלות ובדאגה. "בשלוש" אמר ג'ייסון ופרסי נשם עמוק והנהן. אנבת' שלחה לג'ייסון שני סימני לייקים בשתי הידיים. ג'ייסון התרכז והייזל הרגישה חשמל סטטי מעצבן בכל מקום עכשיו. ג'ייסון עצם עיניים ועננים הגיעו, רק מסביבם. ניקו נרתע לאחור עד כמה שיכל בלי ליפול וג'ייסון פעל. הדרקון נשרף וריח מוזר הגיע להייזל. היא סתמה את האף וכך גם פרנק וכולם. ובהסחת הדעת הזאת פרסי זרק את אנקלוסמוס באוויר אליו.