החיים של השבעה, אחרי המלחמה בגאיה

נק' מבט: ניקו

ניקו התעורר במרפאה. "מה קרה?" שאל. וויל מיהר אליו עם נקטר, והוא שתה בצימאון. "כלום," אמר וויל. "יצאנו מהיער לפני כמה שעות. גם ליאו וג'ייסון פה. הלילה תשנו כאן." הודיע. ניקו הנהן ושם את הנקטר על השידה לידו. "והדריאדות? מה איתן?" שאל עוד. "הן בסדר עכשיו," וויל אמר. ניקו נשם בהקלה. "אתם צריכים להבריא, ואז נצא למסע לראות מי מרעיל את היער ונביס אותו." "יאיי," אמר ליאו ממיטה נוספת. ג'ייסון צחק. "היית חסר כשהיית מת." אמר בחיוך. ליאו צחקק גם. "באמת? למה?" שאל בזמן שוויל יצא החוצה. ניקו חזר לישון, אבל הקשיב לשיחה. "הומור וזה," ג'ייסון אמר. "וואלה," אמר ליאו. "אני חסר כשאני לא פה?" שאל. ניקו הניח שג'ייסון הנהן. "אתה יודע מי עוד חסר?" שאל ליאו. "מי?" שאל ג'ייסון. "ג'ייסון לפייפר," הכריז ליאו. המנורה התחילה להבהב, מה שאמר שג'ייסון מתוח. ניקו קבר את עצמו בשמיכה. 'אלים', חשב. 'רק שהוא לא יופיע עכשיו.' את שמו של ארוס לא היה מסוגל להגיד בלי להתחיל לכעוס, והוא לא רצה את זה בבית חולים. "אני..." ג'ייסון גמגם בינתיים. "אני לא אשם. היא נפרדה ממני." ניקו קפא. "למה?" ליאו שאל. ג'ייסון לא ענה בערך חצי דקה. "משהו עם יונו. אני מתכוון, הרה. על העירפול שהיא עשתה לנו." ליאו שתק. "אבל עדיין, אחי. לדעתי, דבר איתה." אמר ליאו כעבור חצי דקה. ניקו פיהק ונרדם- השיחה שיעממה אותו, ובבנות הוא לא הבין כלל. הוא נרדם וחלם שהוא נמצא במערה מול נחש ענקי. הוא שלף את החרב שלו וניסה להרוג אותו, אבל הנחש צחק באופן מקפיא. "אין לך סססססיכוייי,"הוא לחשש בזמן שניקו התנשף. "וכך גם לאל השמש לא יהיה. מסור זאת לכירון." והוא צחק שוב. ניקו התעורר בבהלה וקלט את וויל, בוהה בו בדאגה לידו. כשהסתכל עליו וויל חייך במבוכה שלא היו רגילים לראות עליו- אבל ניקו ראה אותו בהרבה מצבים כבר. "חלום רע?" שאל וויל ושם לו יד על המצח. ניקו הנהן בשתיקה. "על אבא שלך." מלמל ו וויל קפא והחזיר את היד. "על מה חלמת?" שאל בקול צרוד. ניקו סיפר לו על הנחש ועל מה שהוא אמר. וויל הרטיב את השפתיים שלו. ניקו קלט שתמיכה קטנה לא תזיק פה, אבל זה הביך אותו. הוא נשם עמוק ושם לוויל יד על הכתף בהיסוס. הוא נשען עליו. ניקו הסמיק, ושמח על החושך. וויל עצם עיניים. "אני...ג'ייסון אמר על זה משהו...קיוויתי ש..." הוא התייפח, גם באופן לא רגיל. ניקו קפא. להגיד משהו? לא להגיד? הוא מעולם לא היה במצב כזה. ואז הוא חשב מה הוא היה רוצה שיגידו לו אם זה היה קורה לו, והחליט.  

"יהיה בסדר," אמר. "אפולו אל, אל תשכח. הוא יתגבר על זה." וויל משך באף. "תודה." אמר וניקו חייך אליו. וויל בהה בו. הצילו, חשב ניקו, קפוא כולו עכשיו. הם התנשקו במהירות- כולם ישנו- והתנתקו.  וויל צחקק במבוכה. "לא כזה נורא. קדימה, אני חוזר לעבודה." אמר בעליזות וניקו מצמץ וחזר לכרית שלו בנשימה עמוקה. "טוב." הוא הצליח להגיד. וויל חייך, קרץ לו והלך למטופלים אחרים. ניקו שמע את קיילה מדברת ואת ג'וש, חצויי חדש בן אפולו. הוא שפשף את העיניים. שימחתי אותו, חשב בתחושת סיפוק. הוא חזר לישון, לשינה ללא חלומות.

הערת הכותבת:

אוקיי, זה הופך לפאנפיק סולנג'לו, אני לא יכולה אני מתה עליהם חח

רק מזהירה שאני גרועה בלכתוב סצנות אהבה אז...כן...