כל מה שאני שונא בך

פרק 3

ליב

כמה מדהים להיות אני.
כך כולם מאמינים. להיות הכי יפה, הכי מקובלת, הכי אופנתית, קפטנית נבחרת המעודדות והמרכז של כל מסיבה. וגם אני מאמינה בזה. אני חייבת להאמין בזה. אחרת למה התאמצתי כל כך להגיע למעמד שלי? עם השנים טיפסתי לאט לאט בהיררכיה החברתית בדרך היחידה שאני מכירה – לרמוס אנשים אחרים, אנשים חלשים ממני. כשהיו הבחירות לתפקיד הקפטנית של נבחרת המעודדות רמסתי כל אחת ואחת מהמועמדות כדי להשיג את התפקיד. שיקרתי, המצאתי שמועות, וחשפתי את הסודות הכי אפלים של אנשים כדי להשיג את מבוקשי. מצפון זה לחלשים. ולמישהי עם רקע כמו שלי אסור להיות חלשה. כך אמא שלי תמיד אומרת.
"אם את לא רוצה לגמור כמוני ליב את חייבת להילחם על המטרות שלך ולרמוס את כל מי שעומד בדרכך, לא משנה עד כמה מלוכלך זה יהיה." קולה נשמע בראשי. מאז ומתמיד זו הייתה המנטרה שלי. אמא שלי לא הייתה מושלמת והיחסים שלנו היו רחוקים מלהיות מושלמים אבל המשפט הזה? היה דרך החיים בשביל שתינו. ככה שרדנו, ככה אנחנו עדיין שורדות. בגלל הסיבות האלו שנאתי כל כך את קונור צ'ייס. הוא היה חכם, השמועות על כך שפיתח משחק שהכניס לו מלא כסף היו הנושא החם במסדרונות בית הספר בשנה שעברה. היו לו כל הכלים שבעולם כדי להצליח והוא אפילו לא כזה מכוער. אם הוא היה קצת מקצר את שיערו הבלונדיני ומפסיק להתלבש בצורה מוזנחת הוא היה יכול להיראות חמוד. העיניים שלו היו כחולות כמו קרח. קרות, יפות. אבל למרות הכול הוא עדיין היה כזה חנון, נתן לאנשים לרמוס אותו במקום להיות שולט. וזה מה ששנאתי בו. שהוא לא ניצל את הכלים שהוא קיבל. כאילו הוא אהב להיות חנון שמתעללים בו. שנים שאני מנסה להצית בו תגובה ומציקה לו. אבל כמעט תמיד הוא נשאר אדיש להצקות שלי, מכופף את ראשו במקום לעמוד על שלו. חוץ מלפני כמה דקות. הוא הפתיע אותי. התיישבתי במקומי ולא הצלחתי להתרכז במיס ספנסר שדיברה על עבודת הגמר שלנו. הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה קונור על הברכיים מולי, עושה בידיוק את הדבר שרמז קודם כשעיניי הקרח הזועמות שלו נעוצות בי. אלוהים. פאקינג. אדירים. נראה לי שיש לי חום ואני סובלת מהזיות אחרת בחיים לא הייתי מעלה בדעתי לחשוב על הפריק הזה מחשבות כאלו. ניערתי את ראשי והחלטתי להתמקד בגברת ספנסר בכל זאת, עבודת הגמר היא חשובה ואלוהים יודע שאני חייבת ממוצע ציונים מושלם כדי להשיג מלגה לקולג' שבחיים לא יכולתי לממן בכוחות עצמי. זו עוד סיבה ששנאתי כל כך את קונור. היה לו כסף בזכות המשחק שפיתח אבל לפי השמועות קולג'ים יוקרתיים מליגת הקיסוס חיזרו אחריו והגישו לו מלגות מלאות על מגש של כסף. כאילו הוא צריך את זה. בזמן שאנשים כמוני קורעים את התחת כדי שקולג' אחד יציע להם מלגה. שכל העתיד שלהם תלוי במלגה הזאת.
"עבודת הגמר שלכם בספרות תעסוק באגדות וסיפורי ילדים. אתם תצטרכו לבחור סיפור ילדים שאתם מתחברים אליו ואתם מאמינים שמייצג אתכם ולנתח אותו." זה הכול? צפיתי למשהו קשה יותר ממיס ספנסר. היא מורה קשוחה שלא מוותרת לתלמידים שלה.
"כמה כבר קשה אמור להיות לנתח אגדת ילדים?" גיחכתי וטיפפתי בעזרת העט על השולחן כמו בקליפ של בריטני ספירס. כיבדתי את מיס ספנסר אבל הייתה לי תדמית לטפח והתדמית הזאת כללה גישה של זלזול בכולם והתנשאות. גם המורים לא היו חסינים לזה.
"עוד לא הסברתי את כל ההוראות מיס ווסלי, אם לא היית מועילה בטובך לקטוע אותי הייתי ממשיכה להסביר כי העבודה היא בזוגות. אני אצוות אתכם לזוגות וכל אחד יבחר לעצמו אגדה או סיפור שחושב שהוא מתאים לו. בן הזוג שלכם יצטרך לנתח את האישיות שלכם לפי הסיפור שבחרתם לעצמכם ולהגיע למסקנה למה בחרתם דווקא בסיפור הזה כדי לייצג אתכם." אוקיי עכשיו זה כבר נשמע יותר מסובך.
"אפשר לבחור עם מי לעבוד?" שאל ג'ייסון את מיס ספנסר וקרץ לעברי. התאפקתי לא לגלגל עיניים לעברו ובמקום זה חייכתי אליו. ג'ייסון היה טיפש גמור ואם הוא יהיה בן הזוג שלי לעבודה אצטרך בסופו של דבר לעשות את כל העבודה בעצמי. אבל ג'ייסון גם היה קפטן נבחרת הפוטבול והיה מושלם למעמד החברתי שלי. מיד מילותיה של אמי עולות במוחי.
"כדי להתקדם בחיים את צריכה לדעת עם מי להזדיין, תבחרי בחוכמה." וזה בידיוק מה שעשיתי. איבדתי את בתוליי עם ג'ייסון בכיתה ט' ומאז אנחנו ביחד. הוא לא גבר החלומות אבל לפחות הסקס לא רע והמעמד החברתי שלו מפצה על זה.
"לא אי אפשר, הזוגות יבחרו על ידי הגרלה, הכנתי פתקים עם השמות של כולכם והכנסתי אותם לתוך שקית. בכל פעם אשלוף שני פתקים עם שמות של שני תלמידים. כך יקבעו הצוותים." הסבירה מיס ספנסר ואנחות תסכול נשמעו בכיתה. הסתכלתי על קונור, עשיתי את זה הרבה כשהוא לא שם לב. הוא ישב במקום שלו ושיחק עם הטלפון הטיפשי שלו מאחורי הקלמר כדי שמיס ספנסר לא תקלוט. הוא נראה כל כך קר, כל כך בלתי נגיש. זה מעצבן אותי בצורה לא הגיונית. אני יודעת שאני צריכה לשחרר ממנו אבל הוא קורבן קל כל כך ובשביל להיות מלכת הכיתה את צריכה שיהיו לך כמה קורבנות חלשים. היו לי הרבה אבל קונור היה הקורבן החביב עליי. מיס ספנסר החלה לשלוף פתקים ולצוות בין זוגות. ג'ייסון נבחר לעשות את העבודה יחד עם שילה, החברה הכי טובה שלי והסגנית שלי בנבחרת המעודדות. היא הייתה יפה ופופלארית. לא כמוני אבל היא הייתה. הדבר היחיד שהיה לה שלי לא זה כסף, הרבה כסף.
"קונור צ'ייס" הקריאה מיס ספנסר מהפתק שבידה ורעד עבר בי כששמעתי את שמו. היא שלפה פתק נוסף מהשקית ופתחה אותו. כולם המתינו בשקט כדי לשמוע האם הם מצאו שותף.

היי חברים
אם אהבתם לא לשכוח לסמן בכוכב ולהגיב
זה ממש עוזר ונותן חשק להמשיך לכתוב ❤️