כל מה שאני שונא בך

פרק 37

ליב

התחושה הייתה חמימה ורכה כל כך, פקחתי את עיניי והנוף המוכר של חדר השינה שלי נגלה מולי. רק שלא הייתי לבד במיטה. קונור שכב לצידי מכורבל בשמיכה. יצאתי מבין הסדינים וקמתי מהמיטה והייתי עירומה לגמרי. שלחתי את ידי אל הפריט הראשון שראיתי על הרצפה. חולצה לבנה מכופתרת של קונור. השחלתי את ידי לשרוולים וסגרתי כמה כפתורים. יצאתי מחדרי בשקט כדי לא להעיר אותו ונכנסתי אל הסלון החשוך. האור היחיד הגיע מהחלון הפנורמי היפה שהשקיף אל האורות של ניו יורק. התקרבתי אליו ובהיתי בנוף. שעון הקיר הראה שהשעה היא שלוש וחצי לפנות בוקר. אני לא יודעת למה התעוררתי בשעה כזאת אבל כנראה שהמוח המוטרד שלי לא הניח לגופי להירגע. נרדמתי על הספה כשקונור היה עדיין בתוכי והקשבתי לנשימות שלו. כנראה הוא הרים אותי למיטה שלי. התאפקתי לא לבכות כשנזכרתי כמה עדין ואוהב הוא היה הלילה, כמה טוב זה היה לשכב מתחתיו שוב. זה היה רגע של חולשה, אסור היה לי להתפתות כך שוב, זה חייב להיות משהו חד פעמי. למרות כל מה שהרגשתי כלפי קונור לא יכולתי לסמוך עליו חוץ מזה שעברו שש שנים והוא מאורס למישהי אחרת. זה יותר מידי בשבילי. במיוחד לנוכח האיום של סקארלט. קולות צעדים נשמעו וזרועות חמימות עטפו אותי. קונור הסיט את שערי אל כתפי הימנית ונישק את הצד השמאלי של הצוואר שלי.
"קונור.." מלמלתי בכוונה לעצור אותו.
"לא, עכשיו שקט, נדבר מחר." הוא לחש לאוזני והרגשתי את הזקפה הקשה שלו נצמדת אליי מאחור. הוא הפך אותי והשעין אותי על החלון ונצמד אליי כך שהזין שלו עומד בינינו. בחושך העגיל הכסוף שלו נצנץ. הושטתי את ידי אליו ושפשפתי את הזין שלו, משחקת בעגיל שבקצה. הוא עדיין שם. כשעשינו את זה מוקדם יותר היום הייתי בסערת רגשות כל כך גדולה שלא שמתי לב לעגיל שלו אבל עכשיו יכולתי לראות יותר ברור. הוא נישק אותי וגבי נצמד עוד יותר לחלון. הוא תפס את רגלי וכרך אותה סביב גופו ומשאיר את ידו עליה, שומר עליה שלא תזוז ממקומה סביבו. הוא התחיל לחדור אליי לאט לאט. נאנחתי בתשוקה כשידו הפנויה לשה את השד שלי מעל חולצת הכפתורים. הוא הוריד את ידו אל בין רגליי ושפשף את הדגדגן שלי, גנחתי את שמו.
"את כל כך יפה ליב, יותר יפה מהאורות של ניו יורק בלילה." הוא אמר ועיניו נצצו בתשוקה.
"אלוהים אדירים קונור." מלמלתי והוא הרים אותי כך ששני רגליי כרוכות סביבו והזין שלו עדיין בתוכי. הוא נשא אותי לחדר השינה ושכב על המיטה כשאני מעליו.
"תרכבי עליי." הוא לחש והחזיר אל ידו אל הדגדגן שלי. הרגשתי כמו בחלום, זה היה טוב מידי. ידעתי שכל הטוב הזה לא יכול להימשך, ידעתי שאין לנו עתיד ביחד. אבל לא יכולתי לעצור. רק הלילה הבטחתי לעצמי, הלילה עדיין לא נגמר אז אני אנצל את הקסם רק עוד קצת...

****

ריח מתוק העיר אותי משנתי. המיטה שלי הייתה נעימה ורכה. אומנם לא פקחתי את עיניי אבל ידעתי שאני נמצאת בה וכשסוף סוף פקחתי את עיניי גיליתי שאני אכן נמצאת בה. רעש של כלים נשמע מהמטבח שלי וקמתי מהמיטה כשלגופי החולצה המכופתרת של קונור.  היא מגיעה עד לירכיי אבל היא שקופה כך שהיא לא מסתירה יותר מידי. יצאתי אל המטבח וגיליתי שולחן ערוך מלא בפנקייקים, שוקולדים ופירות. קונור עמד בגבו אליי והתעסק עם משהו במטבח.
"מה זה צריך להיות?" שאלתי והוא הסתובב אליי.
"התעוררת בדיוק בזמן, יש מים רותחים לתה שאת אוהבת." צמצמתי אליו את עיניי בחשדנות. קודם כל כי עברו שש שנים והוא זכר שאני שונאת קפה ומעדיפה תה והסיבה השנייה היא כי מה לעזאזל הוא חושב לעצמו.
"מה עשית?" שאלתי.
"הכנתי לך ארוחת בוקר."
"הכנת לי ארוחת בוקר?" שאלתי בפליאה.
"טוב נו, הזמנתי לך ארוחת בוקר. את יודעת שלא בישלתי יום בחיים שלי." ממש לא אכפת לי מי הכין את הפנקייקים האלו.
"למה אתה הזמנת לי ארוחת בוקר קונור? בסך הכל עשינו סקס אתמול בלילה. אני לא מצפה שתתנהג כמו מאהב עכשיו." הוא התקרב אליי והניח את ידו על הלחי שלי.
"מה שהיה אתמול בלילה, זה היה כל כך מעבר לסקס." הנחישות בעיניו הבהילה אותי.
"לא זה לא." גיחכתי והתרחקתי ממנו.
"תפסיקי לשקר לעצמך."
"סליחה?" שאלתי בכעס.
"זה מה שאני צריך לבקש מימך, ואם זה לא היה ברור אז אני מצטער ליב, באמת, מכל הלב. ואני אעשה הכל כדי שתסלחי לי." התרגזתי.
"אתה חושב שאתה תבוא הנה ותזמין לי כמה פנקייקים לארוחת בוקר ואני אשכח שהפצת סרטון סקס שלי?"
"לא, אבל אני כן חושב שבתוך תוכך את רוצה לסלוח לי. אני מוכן לחכות כמה זמן שצריך ולעבוד על הקשר שלנו." הוא אמר בנינוחות וראיתי אדום. תפסתי את הדבר הראשון שראיתי – כרית נוי מהספה וזרקתי עליו.
"מי אמר שאני רוצה לעבוד על הקשר שלנו? אני בחיים לא אסלח לך."
"תירגעי בייב, אני מבין שאת כועסת, אמרתי לך אני מוכן לחכות."
"אז אתה תחכה עד גיל מאה שיתייבשו לך הביצים כי גם אז אני לא אסלח לך, בחיים לא."
"ליב, אתמול בלילה היה.." הוא החל לומר אבל קטעתי אותו.
"סתם. אתמול בלילה היה סתם. אני שכבתי איתך רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מרגישה כלפייך כלום וצדקתי. אתה לא החבר שלי קונור, אל תבוא לפה ותכין לי ארוחות בוקר יותר. אני לא רוצה שום קשר אלייך. אם לא הייתי זקוקה לכסף הייתי מתפטרת מיד." שיקרתי.
"ליב.."
"שקט" צעקתי עליו והלכתי אל הדלת ופתחתי אותה עבורו.
"אתה יודע את הדרך החוצה." אמרתי וסימנתי לו לצאת.
"זה לא נגמר." הוא אמר ויצא מדירתי.

****

"ליב" חייכה אמי כשנכנסתי לחדר שלה בבית החולים.
"איך את מרגישה אמא?" שאלתי.
"רגיל מותק, איזה לק הבאת לי הפעם?" שלפתי מהתיק שלי את בקבוקון הלק.
"אדום כמובן, זה שאת כל היום במיטה לא אומרת שאת לא צריכה להיות סקסית, יש פה במחלקה כמה רופאים שווים." גיחכתי וישבתי על כיסא הפלסטיק שליד המיטה שלה.
"צודקת, אם הייתי בריאה הייתי תוקפת את ד"ר קרטר בלי לחשוב פעמיים." היא צחקה.
"איכס אמא."
"את יודעת מי עוד שווה?" שאלה.
"מי?" התעניינתי.
"קונור צ'ייס"
"הוא קצת צעיר מידי בשבילך את לא חושבת?" השתעשעתי.
"לא בשבילי מותק, בשבילך."
"אה, לרגע חשבתי שהפכת לקוגרית."
"הוא ביקר אותי אתמול בערב." היא אמרה בנחת ונדרכתי בעת פתיחת בקבוק הלק.
"מה הוא רצה ממך?" שאלתי בחשד והתחלתי למרוח את הלק האדום על אצבעותיה.
"את רוצה את הדיווח המלא או את תקציר האירועים?"
"תתחילי בתקציר."
"בגדול הוא בא הנה ואמר לי כמה שהוא מאוהב בך ושהוא מצטער על כל מה שעשה."
"אה" מלמלתי.
"את רוצה לדבר על זה?" שאלה ברוך.
"מה יש כבר לדבר על זה?"
"הוא נשמע רציני והוא כבר לא נער ליב, הוא גבר, גבר שווה אם יורשה לי להוסיף. היית כל כך מאוהבת בו בעבר."
"כמו שאמרת הוא כבר לא נער אבל גם אני כבר לא נערה אמא. אני אישה. אישה שלא מוכנה לסבול את הבולשיט שלו."
"מה קורה בינכם ליב? הוא באמת משקיע בעיצובים שלך? את באמת עובדת אצלו."
"כן והטעות שלי הייתה שנוכל להתעלם מכל מה שהיה בעבר ולהיות מקצועיים בעבודה אבל טעיתי." טכנית לא שיקרתי לאמי. פשוט העבודה הייתה ניקיון הדירה שלו ולא עיצוב אופנה.
"זה בהחלט היה טיפשי מצידך, יש בינכם יותר מידי משקעים מהעבר."
"תודה אמא." אמרתי בציניות מוחלטת.
"את רוצה להגיד לי שאת לא מרגישה אליו כלום?" שאלה.
"ברור שאני מרגישה אמא, אבל רגשות זה לא מספיק. אני לא יכולה להיכנס איתו שוב למשהו רומנטי."
"למה לא?"
"נתחיל בעובדה הקטנה והלא חשובה שהוא מאורס למישהי אחרת."
"כן הוא אמר לי על זה." היא נאנחה.
"זוכרת את סקארלט גריגורי?" שאלתי
"החמודה הזאת שלמדה איתך בתיכון? כן בטח."
"אז היא הארוסה של קונור." הטלתי את הפצצה.
"מה?" שאלה.
"כן.. מסתבר שאחרי שהקשר ביני לבין קונור נותק הקשר בין שניהם דווקא התהדק." הסברתי.
"כלבה מניפולטיבית." קיללה אמי ולא יכולתי להסכים איתה יותר. היא נתנה לסקארלט את ההגדרה המושלמת.
"אני לא מאמינה שהוא הציע לנחש הזאת נישואים." היא אמרה בקול את מה שחשבתי עליו מהרגע שגיליתי שהם מאורסים.
"היא נוראית" נאנחתי.
"ליב היא לא מעניינת, אל תשכחי שהוא היה שלך קודם ונראה שהוא באמת מעוניין בך."
"אני לא אפרק את האירוסים שלהם." נזפתי בה.
"את תעשי את זה ועוד איך. את פאקינג ליב ווסלי ושום דבר לא יעמוד בדרכך. גם לא ארוסה גועלית. שמעת אותי?" ידעתי שהיא צודקת אבל העניין היה כל כך מעבר לעובדה שקונור מאורס.
"זה לא רק האירוסים, את מפחדת להיפגע שוב נכון?" היא שאלה והנהנתי בראשי בתשובה חיובית. שתקנו והמשכתי למרוח לה את הלק. ברגע שסיימתי היא חייכה אליי.
"אני לא אגיד לך מה לעשות מותק שלי, אבל את חזקה. הפחד שלך להיפגע מובן לגמרי בהתחשב במה שהוא עשה בעבר אבל לפעמים צריך לדעת לסלוח ולתת הזדמנות שנייה. אני לא אומרת שתעשי את זה. אני לא בטוחה שבכלל מגיעה לו הזדמנות נוספת ממך. אני רק אומרת שכדאי שתחשבי טוב על הנושא. שלא תצטערי על זה בסוף."

מה קורה חברים? מקווה שאהבתם את הפרק.
אל תשכחו להגיב לי את דעתכם עליו ולסמן בכוכב. ♥️