כל מה שאני שונא בך

אפילוג

קונור

כעבור חצי שנה

"ברוכים הבאים לתצוגת סוף סמסטר האביב של הוט קוטור קולג' ניו יורק. הדור הבא של עולם האופנה." מחיאות כפיים סוערות נשמעו ברחבי האולם המפואר במרכזו מסלול דוגמנות.
"אנחנו נרגשים להציג בפניכם את עבודות הגמר של סטודנטים שנה א' שכבר אחרי סמסטר אחד הוכיחו כישרון יוצא דופן. מיד אל המסלול יעלו הדוגמניות יד ביד עם הסטודנטים המוכשרים ויציגו את עבודות הגמר שלהם. הם נרגשים מאוד אז תמחאו להם כפיים." אמרה דיקנית הסטודנטים. קריין החל להציג שמות של סטודנטים שעלו על המסלול לצד הדוגמנים ולהסביר על העבודה שלהם והשתעממתי עד מוות. אף סטודנט מזדיין לא עניין אותי ובטח שאין לי עניין באופנה. הדבר היחיד שעניין אותי היה הבחורה שלי שעבדה על היצירה שלה במשך חודשים וסוף סוף זוכה להציג אותה.
"אוליביה ווסלי" הציג הקריין והבחורה שלי עלתה על המסלול לבושה בשמלה קלילה בצבע זהב ובטן היריון ענקית של חודש תשיעי. לצידה עמדה דוגמנית דקיקה שהציגה את העבודה שלה.
"השמלה שאתם רואים היא שמלה שעשויה מארבע מאות חגורות. הסטודנטית סיפרה שההשראה לעבודתה הייתה מתנת יום ההולדת הכי טובה שקיבלה איי פעם ונחקקה לה עמוק בלב, חגורה של פראדה." גיחכתי מההסבר של הקריין שהמשיך לבלבל את המוח על סוגי תפירה וגזרת המחוך והסתכלתי על ליב שהחזירה לי מבט צוחק וצופן סוד. אם רק כולם בחדר היו יודעים מה באמת היה השימוש של חגורת הפראדה... ליב הסתובבה וירדה מהמסלול וחיכיתי עד שאחרון הסטודנטים עלה למסלול. בסוף התצוגה ליב יצאה ממאחורי הקלעים וחיבקה אותי.
"מתנת יום ההולדת הכי טובה שקיבלת אי פעם אה? שובבה." לחשתי לאוזנה והיא צחקה. אפשר להגיד שליב ואני הגענו לסוף הטוב שלנו. זה לא היה פשוט אבל זה קרה. בחודשים מאז שהשלמנו עברנו המון, לאט לאט זכיתי באמון שלה מחדש. בהתחלה היא התעקשה להמשיך לגור בדירה שלה ולעבוד במסעדה ותמכתי בה. עד שגיליתי שסמסטר האביב ב"הוט קוטור" קולג' עומד להתחיל וניסיתי לשכנע אותה להירשם. זה לקח זמן אבל בסוף הצלחתי לשכנע אותה להתפטר מהמסעדה, לעבור לגור אצלי ולהתחיל ללמוד. היא סירבה להיות עול כלכלי עליי ורק ללמוד בעוד אני מפרנס אותנו. אז הסברתי לה שהיא לא עול אלא השקעה עסקית. אמרתי לה שיש לי כוונות להיכנס לשוק האופנה המקומי ולהשקיע במותג שלה. מותג שלא היה לה כמובן אבל לאחר הרבה שכנועים מצדי היא התחילה לעבוד עליו. כך שבמקביל ללימודיה תוכל להתחיל להתפרנס מהעיצובים שלה.
"זו באמת מתנת יום ההולדת הכי טובה שקיבלתי אי פעם." אמרה כשנכנסו אל אולם הנשפים להתכנסות שלאחר התצוגה. כאות סולידריות לקחתי מים במקום יין מהבר והגשתי גם לה כוס. מוזיקה התנגנה וליב התהלכה בחדר כשאני נגרר אחריה ומפטפטת עם סטודנטים נוספים ומרצים שהתפעלו מהעבודה שלה והחמיאו לה ואני מעולם לא הייתי יכול להיות גאה יותר. לאישה הזאת, האישה שלי, מגיע להגשים את כל החלומות שלה ואני יהיה האיש שיעזור לה בדרך לשם. לא כי היא זקוקה לי אלא כי אני אוהב אותה.
"צריכה קצת אוויר?" שאלתי לאחר שקבוצת סטודנטים שסיימה לפטפט איתם הלכה. היא הנהנה והובלתי אותה אל המרפסת היפה בקצה החדר. השעה הייתה כבר תשע וחצי בערב והכוכבים נצנצו בשמיים וידעתי שזה הרגע. כרעתי על ברכיי.
"קונור?" שאלה.
"ליב, לפני כמעט שבע שנים נכנסת לחיים שלי ושינית אותם מקצה לקצה. נפלתי כל כך חזק ואיבדתי את הראש בגללך. החיים היו אכזריים והפרידו בינינו בגלל טעויות שעשיתי אבל אז לפני פחות משנה הם החליטו להפגיש בינינו שוב ולשלב את מסלולי החיים שלנו ביחד. אני חייב להודות באמת והיא כשברגע שהופעת בבית שלי לראשונה אחרי שש שנים של נתק וראיתי אותך בתוך ליבי ידעתי שלעולם לא אתן לך ללכת שוב." דמעות זלגו מעיניה ונתתי לעצמי מספיק קרדיט על כך שהצלחתי לרגש אותה ולא מדובר בהתפרצות הורמונים.
"אהבה גדולה יש פעם אחת בחיים ומבחינתי את האהבה הזאת ליב. תתחתני איתי, בואי נהפוך למשפחה מאושרת." אמרתי תוך כדי שהוצאתי את קופסאת הקטיפה מכיס החליפה שלי והצגתי בפנייה את טבעת היהלומים.
"אלוהים קונור, גם אני אוהבת אותך, אני אוהבת כל גרסא שלך. את החנון, את המאהב, את ההייטקיסט המיליונר. ברור כן. ברור שאתחתן איתך." היא בכתה והושיטה לי את ידה. החלקתי על אצבעה את הטבעת ונישקתי את כף ידה.
"הייתי מתכופפת כדי לנשק אותך אבל הבטן שלי לא תאפשר את זה." היא צחקה והתרוממתי מיד כדי לנשק אותה ולנגב את הדמעות שלה.
"שנלך הביתה לחגוג את האירוסים שלנו?" שאלתי.
"כן, הביתה." היא הנהנה. לא שיכולנו לעשות סקס פרוע מידי במצבה. ליב אמורה להיכנס לשבוע הארבעים להריונה בעוד יומיים. הובלתי אותה בחזרה אל האולם מהמרפסת והתקדמנו אל היציאה. כשהגענו אל הרכב שלי ליב נעצרה והתכווצה.
"איי" קראה ונגעה בבטן שלה.
"את בסדר?" שאלתי.
"כן זה בסך הכל.." נהר של מים שירד מבין רגליה קטע את המשפט שלה ואחרי שבועות של מחקר לקראת היריון ולידה ידעתי בדיוק מה משמעות הדבר.