קונור
שלושה שבועות
עברו שלושה שבועות מאז מותה של מילה ווסלי. והמצב? על הפנים. לאחר התייעצות עם טיילר, סופיה ושאיין שהפכו למערכת התמיכה שלי בשבועות האחרונים החלטתי לתת לליב מרחב אבל לא לשחרר לגמרי. לתת לה להתאבל על אמה בנחת אך להיות מספיק נוכח כדי שתבין שאני כאן בשבילה והיא לא לבדה. בשבוע הראשון ליב לא יצאה ממיטתה ובקושי אכלה. בשבוע השני היא יצאה מהמיטה למען משימות פשוטות כמו להתקלח, לצחצח שיניים ולאכול מהאוכל שדאגתי להביא לה בכל יום. בשבוע השלישי הבוס שלה מהמסעדה התקשר כדי להביע תנחומים ושאל מתי היא מתכוונת לחזור לעבודה. לאחר השיחה שלו היא החליטה לחזור לעבודה במסעדה והעמיסה על עצמה משמרות. הפגישות שלנו היו מוזרות ביותר. בכל יום באתי לדירה שלה לאחר שסיימה לעבוד בערב עם ארוחה חמה. אכלנו ביחד בשתיקה ובכל פעם ששאלתי לשלומה היא אמרה שהיא בסדר ושתקה. כל ניסיון לפתח שיחה מעבר נכשל אז זרמתי עם השתיקה שלה. ליב היא לא בחורה שיכולה לשתוק להרבה זמן, בסופו של דבר היא תדבר. יש לי סבלנות. בכל סוף ארוחה היא ניגשה לדלת הדירה שלה ופתחה אותה עבורי כדי שאצא והייתי חוזר לדירתי. והיום התחיל השבוע הרביעי למות אמה. התכוונתי להמשיך במסורת שפיתחנו בשבוע הקודם ולרדת לדירתה של ליב אבל שמעתי צעדים בתוך הפאנטהוז שלי. התקדמתי אל הסלון ושם עמדה ליב בבגדי העבודה שלה כמלצרית ושערה קלוע בצמה ארוכה.
"היי, סיימת לעבוד היום." ציינתי עובדה וניגשתי אליה. היא מיד החלה לחטט בתיק שלה ושלפה מעטפה לבנה והגישה לי אותה.
"מה זה?" שאלתי אותה.
"מכתב ההתפטרות שלי." היא אמרה וקפאתי.
"מה זאת אומרת מכתב התפטרות?"
"אני מתפטרת קונור, תאלץ למצוא מנהלת משק בית חדשה, אפנה את הדירה שלך כבר מחר."
"אין לי בעיה שתתפטרי ותעזבי את הדירה אבל המקום היחיד שאת מתכוונת לעבור אליו זה הפנטאהוז שלי." היא הולכת להיות האישה שלי, ברור שהיא לא צריכה להיות יותר מנהלת משק הבית, זה ברור לי.
"לא קונור, אני עוזבת, רוב ההוצאות שלי היו על הטיפולים של אמא שלי אבל עכשיו היא מתה, המשכורת שלי מהמסעדה תכסה את שכר הדירה שלי עבור הדירה החדשה שמצאתי ליד המסעדה. אין לי צורך בהכנסה נוספת."
"את עוזבת אותי." קראתי בין השורות.
"אני לא עוזבת אותך כי אין מה לעזוב. עבדתי אצלך כי הייתי זקוקה לעבודה ועכשיו אני כבר לא זקוקה לה אז אני מתפטרת." היא אמרה בקול חסר רגש.
"אנחנו לא רק בוס ועובדת ואת יודעת את זה." אמרתי והתקרבתי אליה כדי לחפון את פניה.
"זה כל מה שאנחנו נוכל להיות אי פעם." היא התרחקה ממני והרגשתי איך הלב שלי מתכווץ.
"על מי את עובדת בדיוק?"
"אני לא עובדת על אף אחד, זו האמת."
"אנחנו מאוהבים מגיל שמונה עשרה ליב, אני אוהב אותך." אמרתי בקול חנוק מרגש.
"לא תמיד האהבה מספיקה."
"זה בולשיט, מה צריך עוד חוץ מאהבה?" התרגזתי.
"הרבה דברים קונור, כמו אמון וכנות. דברים שאתה לא מסוגל להם." היא התפרצה בכעס וזו הפעם הראשונה בשלושת השבועות האחרונים שיצא מליב איזשהו רגש מעבר לעצב.
"את צודקת, אני אכזבתי אותך בעבר ותאמיני לי שאני מצטער כל כך. הלוואי ולא הייתי עושה את מה שעשיתי, הלוואי והייתי חכם יותר ופחות חסר ביטחון אבל אני לא יכול לשנות את מה שכבר קרה." התקרבתי אליה.
"אבל אני כן יכול להבטיח לך שזה לא יקרה שוב לעולם, אני בחיים לא אפגע בך ויפר את האמון שלך שוב." חפנתי שוב את הלחי שלה ודמעות החלו לזלוג מעיניה.
"ההבטחה שלך לא שווה כלום." היא כמעט לחשה והרגשתי כאילו תקעה סכין בלב שלי.
"אל תגידי את זה."
"אבל זה נכון קונור, להבטחה שלך אין משמעות בעיניי, אני לא יכולה לסמוך עלייך שוב לעולם. מה יקרה אם שוב תכעס עליי? שוב תפרסם סרטון שלנו?" היא שאלה בקול מלא כאב.
"אני בחיים לא אעשה את זה שוב. את שומעת אותי? אני אמות לפני שאעשה משהו כזה שוב."
"זה כבר לא משנה, יש מיליון סרטונים שלי ברחבי הרשת , כוכבת פורנו לשעבר זוכר?"
"זה לא מעניין אותי, אם זה מפריע לך אני אגרום לסרטים האלו לרדת מהרשת. אני אעשה הכל בשבילך."
"אני לא רוצה שתעשה כלום בשבילי, אתה עשית מספיק, הרסת את השנים הכי יפות בחיי והמעשה שעשית הוביל אותי למצב שיש סרטונים שלי ברחבי הרשת. ועל זה אני לא אוכל לסלוח לך לעולם."
"ליב, בבקשה תאמיני בי פעם אחת אחרונה אני אתקן אותנו."
"יש דברם שאי אפשר לתקן קונור, יש דברים שאין עליהם סליחה. תשלים עם זה ותמשיך הלאה. תחזור לארוסתך." היא התקדמה למעלית. פתאום נפל לי האסימון שליב לא יודעת על מטרת הביקור שלי ביפן.
"אני כבר לא מאורס, נפרדתי מסקארלט כשביקרתי ביפן כי אני אוהב אותך." היא נכנסה למעלית.
"כמה חבל." אמרה ולחצה על הכפתור שסוגר את דלתות המעלית כך שנתרקו בפניי.
*****
לא הצלחתי לישון כל הלילה, לא ידעתי איך לתקן את המצב עם ליב אבל כמו איש העסקים שהייתי התארגנתי לעבודה בבוקר כמו גדול וירדתי במעלית אל הלובי שם מצאתי בחור בערך בן גילי סוחב ארגזים ואת ליב לידו מצחקקת. שניהם עם הגב אליי.
"אני ממש חייבת לך קיידן, תודה על שעזרת לי למצוא דירה בהתראה קצרה כל כך."
"בטח ליב, בכיף. השכן שלי בדיוק סיים את חוזה השכירות שלו ועבר לגור עם בת הזוג שלו. זה יצא מעולה."
"מה זה צריך להיות?" אמרתי ושניהם הסתובבו.
"קיידן תכיר זה קונור, הבוס שלי לשעבר, קונור זה קיידן, הוא ממלצר איתי במסעדה." התעצבנתי. הבוס לשעבר? ברצינות שהיא מציגה אותי ככה?
"ליב סיפרה לך למה היא התפטרה קיידן?" שאלתי בנימוס קר כשלחצתי את ידו. הקנאה השתלטה עליי. הוא הולך להיות השכן של ליב ונראה שהם קרובים.
"האמת שלא." גיחך בקלילות בכלל לא מודע למצב.
"היא הפרה סעיף בחוזה ההעסקה שלה, יחסים בלתי הולמים עם הבוס." אמרתי בלי לחשוב וליב קפאה.
"אה.. לא ידעתי." קיידן המבולבל העביר את מבטו ממני אל ליב ובחזרה.
"קיידן.." ליב מלמלה.
"אני אחכה לך ברכב." הוא אמר ויצא בזריזות מהבניין. ברגע שדלתות הזכוכית נסגרו עליו ליב התפרצה.
"מה לעזאזל הבעיות שלך?"
"על גופתי את תעברי לגור ליד האפס הזה."
"אתה השפלת אותי ליד חבר לעבודה."
"חבר לעבודה? זה כל מה שהוא?" עקצתי.
"אלוהים אדירים אתה שוב עושה את זה. אתה מבין למה אני לא יכולה לסלוח לך? שוב אתה נותן לחוסר הביטחון שלך להשתלט ומשפיל אותי בגלל סיטואציה שאתה לא מבין נכון."
"פאק." קיללתי ונפל לי האסימון. הקנאה עיוורה אותי.
"סליחה." אמרתי וניסיתי לאחוז בידה.
"אתה עכשיו מבין למה לסליחה שלך אין משמעות? אם באמת היית מתכוון להתנצלות שלך לא היית חוזר על אותם מעשים."
"ליב.."
"ביי קונור." היא אמרה ויצאה מהבניין.
מה קורה חברים? קצת חולה אבל עדיין חושבת עליכם עם פרק❣️
מה דעתכם? תגיבו לי ואל תשכחו לסמן בכוכב. 🥰
YOU ARE READING
כל מה שאני שונא בך
Romanceמה יקרה שהחנון של השכבה וקפטנית נבחרת המעודדות יצטרכו לשתף פעולה? קונור צ׳ייס הוא חנון מושלם התלמיד המצטיין של השכבה ביום ומפתח משחקי מחשב בשווי מאות אלפי דולרים בלילה. דברים שיטחיים כמו המעמד החברתי שלו בתיכון לא מעניינים אותו והוא בסך הכל רוצה לס...
