כל מה שאני שונא בך

פרק 39

קונור

"ברוך הבא ליפן אדון צ'ייס." אמר הנציג מטעם חברת ההייטק היפנית שעם המנכ"ל שלה אני אמור להיפגש בימים הקרובים.
"תודה רבה" השבתי בנימוס באנגלית לבחור היפני.
"הרכב ממתין לנו מחוץ לשדה, ניקח אותך הישר למלון כדי שתוכל לנוח, הוזמן לך כבר שירות חדרים." הסביר.
"למען האמת אני צריך להגיע לכתובת אחרת, אבל אשמח שתדאג שהמזוודה שלי תגיע למלון." ביקשתי.
"בטח, בוא נצא אל הרכב, הכבישים בטוקיו עמוסים בשעה כזאת." הסתכלתי על שעון היד שלי שהיה מכוון לארצות הברית.
"עכשיו השעה ארבע וחצי אחר הצהריים אדוני." אמר הבחור.
"תודה." השבתי והוא פתח עבורי את דלת הרכב השחור המעוצב. הסתכלתי שוב על השעון שלי שמראה את השעה בניו יורק וחשבתי על ליב. אחרי שנרדמה על חזי הרמתי אותה אל המיטה שלה וישנתי לצידה עד שהגיע הבוקר וברחתי כדי להתארגן לטיסה. הטיסה הזאת שארגנתי רק בגללה.
"לאן אתה צריך להגיע אדוני?" שאל הנהג באנגלית ומסרתי לו את כתובת הדירה שסקארלט גרה בה בזמן שהיא מסקרת את האולימפיאדה שמתרחשת כאן בטוקיו. לסקארלט לא היה מושג שאני מגיע הנה. לא חשבתי שזה רעיון טוב להתקשר אליה ולהגיד "היי סקארלט אני מגיע לטוקיו כדי לפרק את האירוסים שלנו." חוץ מזה שלא הייתי מניאק מספיק כדי להיפרד ממנה בטלפון. הגיעה לה פרידה פנים מול פנים בה אני מספק לה הסברים ומתנצל מעומק הלב. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלי בטוקיו כך שלא הקדשתי את תשומת ליבי כדי להתלהב מהנופים שמחוץ לחלון הרכב. דברים משמעותיים הטרידו את מחשבותיי.
"הגענו ליעד, להמתין לך עד שתסיים אדוני?" שאל הבחור שאסף אותי משדה התעופה.
"אני לא יודע כמה זמן יקח לי, תסמס לי את הכתובת של המלון אני אגיע במונית." אמרתי ויצאתי מהרכב. סקארלט גרה בבניין יוקרתי קרוב למתחם שיבויה המרכזי בטוקיו. הצגתי את עצמי לשומר בלובי הבניין והוא התקשר לסקארלט.
"הגברת מאשרת את כניסתך, קומה חמש דירה שבע." הסביר השומר ולחץ עבורי על כפתור המעלית. ברגע שדלתות המעלית נסגרו עליי החרדה השתלטה עליי. איך לעזעזאל מספרים למישהי שאתה נפרד ממנה לטובת האקסית מהתיכון? למען האמת שום דבר לא הובטח לי בקשר לליב. התכוונתי לעשות כל מה שאני יכול כדי להחזיר אותה אליי אבל לא הובטחו לי מאה אחוזי הצלחה. יכול להיות שהיא באמת לא רוצה אותי בחזרה ולא משנה כמה אתאמץ מאמציי יהיו לשווא. במקרה הזה אחזור לנקודת ההתחלה ואשאר רווק. אבל התקופה האחרונה שעברה עליי גרמה לי לראות דברים בבירור. לא משנה מה יהיה עם ליב אני וסקארלט לא צריכים להיות ביחד. זה פשוט לא נכון. אף פעם לא אהבתי אותה באמת, היא הייתה עבורי נחמה וקרש קפיצה כדי להמשיך הלאה ולשכוח את ליב אבל לא מעבר. ויחס כזה לא מגיע לאף בחורה. היא לא צריכה להיות מקום שני בשבילי ולהילחם על תשומת ליבי עם בחורה מהעבר שלי. מגיע לה גבר שישים אותה במקום הראשון והגבר הזה הוא לא אני. דלתות המעלית נפתחו וניגשתי אל דירה מספר שבע. סקארלט כבר עמדה בפתח כשחיוך ענק על פניה.
"היי" אמרתי והיא זינקה עליי בנשיקה.
"היי אתה אומר לי? אני לא מאמינה שבאת להפתיע אותי כאן. אתה מדהים." היא התלהבה והרגשתי עוד יותר חרא בנוגע למה שהתכוונתי לעשות עכשיו.
"אפשר להיכנס?" שאלתי.
"בטח." היא זזה מפתח הדלת כדי לאפשר לי להיכנס וסגרה את הדלת שלי.
"דירה נחמדה" אמרתי. והסתובבתי בסלון המעוצב באלגנטיות.
"נכון? ממש פינקו אותי פה. הכל על חשבון החברה." היא חייכה.
"סקארלט אני לא באתי הנה בשביל חופשה." קפצתי למים העמוקים.
"תיארתי לעצמי שלא תטוס ליפן במיוחד בשבילי, ברור שיש לך עסקים כאן."
"כן, באתי לצורך עסקים אבל זה לא העניין." הסברתי.
"אז?"
"אני באמת לא יודע איך לעשות את זה סקארלט ואני לא רוצה לפגוע בך אבל.."
"זאת היא נכון? הזונה שלך?" היא קטעה אותי.
"על מה את מדברת?" שאלתי אבל ידעתי בדיוק למי היא מתכוונת.
"אני רוצה שנייה להבין. אתה טסת עד ליפן כדי לפרק את האירוסים שלנו בגלל שחקנית פורנו עלובה?" היא השלימה את מה שאני לא הספקתי להגיד.
"אני מצטער כל כך, אבל בלי קשר לליב, אני ואת זה לא עובד. זה אף פעם לא עבד. מגיע לך מישהו שיאהב אותך באמת. אני לא הבן אדם הזה."
"שקרן! הכל היה מושלם בינינו לפני שהזונה הקטנה הזאת חזרה לחיים שלך. היינו מאושרים, היינו צריכים להתחתן. אפילו לא חשבת עליה." היא צעקה. אם רק הייתה יודעת כמה כל מה שאמרה לא נכון. היא חשבה שאני מאושר אבל אף פעם לא הייתי מאושר איתה. לא ידעתי מהו אושר מהרגע שהפצתי את סרטון הסקס של ליב והרסתי את הדבר היחיד בחיים הדפוקים שלי שעשה אותי מאושר. כשפגשתי את ליב אחרי שש שנים הרגשתי חיי שוב.
"זה לא נכון, היה לנו רגוע ושגרתי אבל לא היינו מאושרים ביחד."
"אני לא מאמינה עלייך, אתה מעדיף שחקנית פורנו משכונת עוני עליי קונור? עליי? אתה לא מתבייש?" התרגזתי.
"אל תדברי עליה ככה סקארלט, אני לא אסבול את זה. אם אשמע אותך עוד פעם מדברת עליה ככה כל הכבוד שיש לי כלפייך יעלם."
"עכשיו אתה מגן על כבודה? אתה פאקינג צוחק עליי."
"אני מבין שאת פגועה ויש לך כל זכות שבעולם להרגיש ככה ולכעוס עליי. את מוזמנת לקלל אותי אבל את לא תדברי עליה."
"לך תזדיין קונור, אני לא מאמינה שאתה עושה לי את זה."
"אני מצטער."
"מה עם הדירה שלנו?" הדירה שלי היא מתכוונת. כל הבניין היה שייך לי וסקארלט גרה בדירה ביחד איתי.
"את יכולה להגיע מתי שאת רוצה כדי לפנות את החפצים שלך." ניסיתי לומר ברגישות.
"מניאק, אני לא מאמינה עלייך." היא הטיחה אגרטל על הרצפה. זה היה הסימן שלי לעזוב.
"אני באמת מצטער סקארלט, אני חושב שכדאי שאלך עכשיו." אמרתי והיא בכתה. ניגשתי אליה כדי לחבק אותה.
"תעוף מפה, אתה עכשיו מתלהב מהריגוש שבמרדף אחריה אבל ברגע שהיא תפתח את הרגליים שלה בשבילך אתה תבין שהיא זולה וימאס לך. ואז אתה תחזור על ארבע." היא אמרה והתאפקתי לא להתפרץ עליה. הבנתי שהיא נסערת מהפרידה.
"להתראות סקארלט." אמרתי ויצאתי מהדירה שלה.

****

פגישות העסקים ביפן הלכו כמו שצריך ועכשיו סוף סוף נחתתי בנמל התעופה קנדי בניו יורק. טיילר חיכה לי מחוץ לשדה עם הרכב שלו.
"תודה על הטרמפ אחי." אמרתי והכנסתי את המזוודה לתא המטען.
"בכיף, כנס כבר לרכב." הוא נאנח ונכנסתי למושב הנוסע לידו.
"איך עברו ארבעת הימים האחרונים?" שאלתי.
"כרגיל, לא ממש היית חסר." צחק.
"בן זונה." קיללתי והוא התגלגל מצחוק. צלצול הטלפון של טיילר נשמע במערכת הרכב והוא ענה.
"היי אהובה, אני עם קונור ברכב."
"או היי קונור, נו זרקת כבר את הסתומה?" סקארלט וסופיה אשתו של טיילר אף פעם לא ממש הסתדרו. עוד מימי בית הספר. סקארלט הייתה שייכת לקליקת המעודדות של ליב בעוד סופיה הייתה חנונית רצינית.
"אתה מספר לאשתך יותר מידי" תקעתי מרפק בטיילר וסופיה צחקה מהצד השני של הקו.
"אני לא מסתיר כלום מאשתי, במיוחד לא כשהיא עם הורמונים שמתפרצים עליי כמו הר געש."
"אתה קראת לי הר געש עכשיו?" שמעתי את סופיה מתרגזת והתערבתי כדי להסיח את דעתה ולהציל את התחת של החבר שלי.
"נפרדתי מסקארלט באופן רשמי." אמרתי.
"תודה לאל, היא חתיכת כלבה. לא שליב ווסלי טובה יותר. היא הייתה מלכת הכלבות בבית הספר." נאנחה סופיה.
"אבל אני יודעת כמה אהבת אותה והיה בינכם קשר מיוחד. חוץ מזה טיילר אמר שהיא השתנתה אז אני סומכת עליו בעניין הזה. לך תשיג את הבחורה שלך בחזרה קונור. אל תהיה אידיוט." הוסיפה.
"תודה סופיה ותתנהגי יפה לאח שלי, ההיריון זו לא סיבה מוצדקת להתעלל בו."
"ואתה אומר את זה בתור מי שסחב תינוק במשקל של אבטיח בגוף שלו?" טיילר ואני צחקנו.
"טוב מותק אני מוריד את קונור בבניין שלו ומגיע, נדבר." אמר טיילר והשיחה התנתקה.
"תפסה אותך חזק אה?" צחקתי.
"כמו שליב תפסה אותך?" הוא החזיר בזמן שעמד במקום אסור על שפת הבניין שלי כדי שאצא מהרכב שלו.
"זאת לא ליב?" שאל טיילר עוד לפני שיצאתי מהרכב והצצתי מהחלון. ליב עמדה מחוץ לבניין עם טרנינג בצבע תכלת חיוור שבקלות יכול לשמש כפיג'מה. שערה מפוזר וטיפה פרוע כאילו קמה מהמיטה והיא נראתה היסטרית. לא היססתי, יצאתי מהרכב וניגשתי אליה.
"ליב? מה קורה בייבי?" היא הסתובבה אליי ועיניה היו פעורות באימה. מישהו פגע בה? את מי אני צריך להרוג?
"אני צריכה להגיע לבית החולים עכשיו." אמרה בהיסטריה.

היי חברים, מקווה שאהבתם את הפרק, אל תשכחו להגיב לי את דעתכם ולסמן בכוכב ♥️