כל מה שאני שונא בך

פרק 8

קונור

כשהגעתי לפגוש את ליב בספרייה הבטן שלה קרקרה. היא הייתה רעבה. בלי לחשוב הודעתי לה שאנחנו הולכים לאכול ולקחתי אותה לדיינר. היא חששה בגלל הכסף, היא חשבה שלא שמתי לב אבל שמתי. אני עכשיו יודע איפה היא גרה. מי שגר בשכונה כמו שלה אין לו כסף למותרות כמו ארוחת צהריים בדיינר. אבל המחשבה שתישאר רעבה הציקה לי במקומות אפלים בלב שלי. אז הזמנתי אותה לאכול וכמובן שאני לא מתכוון לתת לה לשלם. שלא תחשוב אפילו לנסות. יחסית למישהי שמתביישת שיראו אותה בנוכחותי היא הייתה דיי נינוחה. לבחורה הזאת יש כל כך הרבה מסכות אבל כשהיא יושבת בדיינר ומקשקשת על סינדרלה היא נראית קלילה וחסרת מאמץ, אמיתית. לא איזה קפטנית של נבחרת מעודדות בלתי מושגת. המלצרית הגישה לנו את המנות שלנו ומיד נגסתי בלחמנייה. ליב לקחה צ'יפס והכניסה אל פיה.
"למה את לא אוכלת את הקריספי צ'יקן?" שאלתי
"אני לא רע.." קטעתי אותה.
"שלא תעזי להגיד שאת לא רעבה." היא נאנחה.
"אני לא יכולה לאכול כריך כזה, יש לך מושג כמה קלוריות יש בדבר הזה?" הסתכלתי עליה המום. היא באמת אמרה את זה עכשיו? לבחורה הזאת יש את הגוף הכי מושלם שיכול להיות. מה פתאום היא סופרת קלוריות.
"את לא צריכה לדאוג לקלוריות."
"ברור שאני צריכה, אני לא יכולה להרשות לעצמי להשמין.. יש לך מושג איזה נזק תדמיתי זה יגרום לי?" היא רצינית עם השטויות שהיא מדברת? רכנתי אליה מעל האוכל ונעצתי בה את עיניי.
"אני אגיד את זה פעם אחת אז כדאי שתקשיבי לי טוב. יש לך את הגוף הכי סקסי שראיתי בחיי." היא בלעה את רוקה.
"עכשיו תאכלי." אמרתי והיא מיד צייתה ותפסה את הלחמנייה בידה. אני לא מאמין שאמרתי לה שהגוף שלה סקסי. היא תקניט אותי על זה במשך שנים. זה גם לא הסגנון שלי לדבר ככה לבחורה. אף פעם לא אמרתי משהו שאפילו עלול בטעות להישמע מיני. אלוהים אדירים. היא לקחה ביס ואנחה נמלטה מפיה.
"אלוהים זה פאקינג טעים." גלגלה את ענייה וכמעט גמרתי במקום. הדבר שהכי הפתיע אותי הוא שאמרתי לה לאכול והיא צייתה. לא מתאים לליב ווסלי להתנהג כמו צייתנית קטנה וממושמעת. הראש שלי מיד התמלא במחשבות מלוכלכות ולקחתי ביס מהכריך כדי לנסות להסיח את דעתי מהזין הקשה שלי. תדבר איתה על משהו, כל דבר, רק על תחשוב על זה.
"טעים לך?"
"זה נפלא, לא אכלתי ארוחה כזאת שנים." התלהבה וחיוך ענקי עלה על פנייה. אהבתי את זה שהיא מחייכת בזכותי.
"ג'ייסון לא לוקח אותך לאכול?"
"אנחנו לא מתראים כל כך מעבר לשעות הלימודים."
"למה לא? הוא בן הזוג שלך."
"זה לא ככה בנינו, אנחנו בעיקר ביחד כדי לשרת מטרה מסוימת. אני קפטנית נבחרת המעודדות והוא קפטן נבחרת הפוטבול." מצמצתי בהלם לדבריה. אתם רוצים להגיד לי שהיא יוצאת עם הבחור רק בגלל הסטטוס החברתי שלהם.
״בתור מישהי שמחכה לנסיך ומאמינה באהבה מה שאמרת זה הדבר הכי לא רומנטי ששמעתי." הזכרתי לה את השיחה שלנו קודם על סינדרלה. ליב נדרכה לדבריי והניחה את הכריך החצי אכול שלה על השולחן.
"החיים הם לא סיפור סינדרלה קונור. הנסיך הוא לא מושלם, לנסיך יש פגמים." היא נאנחה. "תראה, ג'ייסון לא מושלם אבל הוא מה שאני צריכה כרגע."
"מגיע לך יותר." מלמלתי בשקט יותר לעצמי מאשר לה. אם היא שמעה את זה אז היא  לא רצתה להגיב.

***
ליב ואני סיימנו לאכול והעברנו שעה נוספת מול המחשב הנייד שלי, חוקרים על אגדות ילדים למען העבודה שלנו.
"מה השעה?" שאלה.
"רבע לארבע, למה?" ליב קפצה ממקומה בליווי רצף קללות.
"אני ממש חייבת לזוז אני מאחרת." היא החלה לארוז את הציוד של בהיסטריה. מיד סימנתי למלצרית שתגיש לי את החשבון.
"לאן את מאחרת?"
"זה לא עניינך." והנה ליב חוזרת לאופי הכלבה שלה. המלצרית שמה מולי את החשבון ואני מניח שטרות בלי להסתכל.
"אני יכולה לשלם על עצמי." נזפה בי ושלפה את הארנק מהתיק שלה.
"כן, זה לא יקרה מעודדת, תחזירי אותו לתיק עכשיו."
"תודה" אמרה והסמיקה.
"לאן את צריכה להגיע?, אני אקפיץ אותך."
"אין צורך, יש תחנת אוטובוס מחוץ לדיינר, אני אסתדר, תודה על הארוחה." אמרה ומיהרה לצאת מהדיינר.
"את בטוחה?" שאלתי.
"כן, ביי" נופפה לי ורצה לתחנה. מה נסגר עם הבחורה הזאת? נכנסתי לרכב שלי בחניית הדיינר וכמעט נסעתי משם אבל משהו הרגיש לי לא כשורה עם ליב. נסעתי לכיוון תחנת האוטובוס בה חיכתה. כשעצרתי מולה ופתחתי את חלון הרכב אני קלטתי את ליב יושבת על ספסל התחנה שכל הפנים שלה רטובות מדמעות.
"תלך מפה חנון" התעצבנה. לא עניין אותי שהרכב עומד בשולי הכביש במקום אסור. פתחתי את הדלת ויצאתי אליה. ירדתי על הברכיים מולה.
"את בוכה" מחיתי דמעה באגודלי. היא תפסה את ידי והזיזה אותה מפניה.
"למה את בוכה ליב? לאן את צריכה להגיע? אני אקח אותך בלי לשפוט אני מבטיח." אני לא יודע למה הצעתי את זה. אבל לא יכולתי לסבול את הדמעות שלה.
"אתה תוכל לקחת אותי לכתובת שאתן לך בעיירה הסמוכה איסטדייל בלי לשאול אותי שאלות? פשוט לקחת אותי לשם?" שאלה בקול חנוק מדמעות וידעתי שגם אם הייתה מבקשת ממני כרגע לקחת אותה אל השמש הייתי לוקח אותה.
"בסדר, אם את צריכה להגיע לשם אני אקח אותך, לא אציק לך עם שאלות."
"אתה מבטיח?"
"אני מבטיח, עכשיו בואי, הרכב עומד במקום אסור ואת כבר מאחרת."

היי אהובים
מקווה שאהבתם את הפרק אשמח שתסמנו כוכב ותגיבו לי.
אתם חושבים שליב וקונור מתאימים???