כל מה שאני שונא בך

פרק 40

קונור

"אני צריכה להגיע לבית החולים עכשיו." אמרה בהיסטריה.
"בואי איתי." הנחתי את ידי על גבה והובלתי אותה אל הרכב של טיילר.
"הכל בסדר?" הוא שאל.
"אני צריך שתיקח אותנו לבית החולים "פרטסון" עכשיו." אמרתי לו.
"כנסו" הוא אמר בלי להסס ופתחתי את דלת המושב האחורי עבור ליב והתיישבתי לידה. מבטה היה רדוף וכולה רעדה.
"מה קרה מותק?" שאלתי.
"התקשרו אליי מבית החולים וביקשו שאגיע בדחיפות." הסבירה. זה נשמע קצת מוזר אבל לא רציתי להלחיץ אותה לפני שנבין מה קורה.
"הכל יהיה בסדר, אל תדאגי." ניסיתי להרגיע.
"אל תדאגי? אני נשבעת לך שאני אהרוג את הארוסה הכלבה שלך. היא גילתה ששכבנו נכון? אם משהו קרה לאמא שלי בגללה אני.." דמעות התחילו לזלוג מעיניה.
"סקארלט? מה היא קשורה לאמא שלך?" שאלתי בבלבול.
"היא איימה עליי לפני שטסה לטוקיו שאם אתקרב אליך מעבר לדרוש היא תפעיל את הקשרים שלה עם מנהל בית החולים ותדאג שיפנו את אמא שלי." טיילר החליף איתי מבט חמור.
"אני מבטיח לך שאם סקארלט קשורה לזה אני אטוס ליפן ואהרוג אותה בעצמי." אמרתי כשטיילר עצר את הרכב בכניסה לבית החולים.
"אל תבזבזו זמן תרדו, אני אחפש חנייה ואצטרף." אמר טיילר ואני וליב קפצנו מרכבו בלי להסס. נכנסנו לבית חולים ומיהרנו במעלית למחלקה האונקולוגית. כשהמעלית נפתחה ליב רצה ישירות לפקידת הקבלה.
"קראו לי לכאן, איפה אמא שלי?" שאלה בהיסטריה.
"תירגעי גבירתי תסבירי לי." פקידת הקבלה שאלה בנימוס. ליב הייתה כל כך נסערת שהחלטתי להתערב.
"תקראי לד"ר קרטר מיד." ציוותי. אין לי סבלנות לבזבז את הזמן עם פקידות קבלה. הפקידה הרימה את הטלפון ומיד חייגה אל הדוקטור.
"קונור, משהו לא בסדר." ליב התייפחה.
"הכל יהיה בסדר מותק, אני כאן." באתי לחבק אותה כשד"ר קרטר הופיע.
"ערב טוב דוקטור, מה קורה?" שאלתי.
"ערב טוב אדון צ'ייס" השיב בקרירות.
"אמא שלי? למה התקשרו אליי להגיע לכאן בשעה כזאת? מה קורה?" ליב דיברה כל כך מהר שבקושי הצלחתי להבין את מה שהיא אומרת.
"ליב יקירה הייתה לנו תקרית מוקדם יותר היום, המערכות של אמא שלך קרסו באופן פתאומי, לא היה מה להציל, אני כל כך מצטער."
"לא" ליב גמגמה.
"אני מצטער יקירה, אם תרצי להיפרד היא עדיין במיטה שלה, בקרוב יגיעו לפנות אותה." ליב רצה מיד לחדר של אמה ואני עקבתי אחריה.
"לא, זה לא קורה לי, אמא!" ליב הניחה את ידה על פיה והתייפחה כשראתה את אמה חסרת החיים שוכבת על מיטתה בעיניים עצומות.
"ליב." ניגשתי אליה והנחתי את ידי על כתפה. אף פעם לא ניחמתי אבלים. לפחות לא כאלו שקרובים אליי ובטח שלא יצא לי לחוות מוות של אדם קרוב והרגשתי כל כך אבוד.
"אלוהים בבקשה לא, אמא בבקשה תתעוררי." היא התקרבה למיטה והחזיקה את ידה של אמה. בחיים לא ראיתי את ליב ככה. כבר ראיתי אותה בוכה פעמים רבות בעבר אבל בחיים לא בצורה כזאת. אפילו לא ביום שהפצתי את סרטון הסקס שלה ומצאתי אותה בוכה בכיתה. ניגשתי אליה וליטפתי את שערה כדי להראות לה שאני כאן איתה והיא לא לבד.
"מה קורה?" טיילר הופיע בדלת החדר. כנראה שסוף סוף מצא חנייה. הוא קלט את ליב בוכה והישרתי אליו מבט שמספר הכל.
"פאק." הוא קילל והסתכל עליי אבוד. לא ידענו מה לעשות. בדיוק בזמן הזה ד"ר קרטר נכנס אל החדר וניגש אל ליב.
"ליב אנחנו צריכים לפנות את אמא מכאן, אני משתתף כל כך בצערך, מילה הייתה לוחמת עד הסוף." ליב אפילו לא הרימה את מבטה אליו והמשיכה לבהות ביד של אמה מתייפחת בקול קורע לב.
"תיתן לה עוד כמה דקות ד"ר" ביקשתי
"אני לא חושב שזה רעיון טוב מר צ'ייס. תאמין לי אני יודע מה אני אומר." הוא צודק אני יודע שהוא צודק. לא יועיל לליב לשבת כאן ולבכות על הגופה של אמה.
"הצוות יכנס בעוד מספר דקות." אמר הד"ר.
"אפשר להחליף איתך מילה לבד ד"ר?" אמרתי בנימוס.
"בטח." הוא סימן לי לצאת מהחדר. שלחתי לטיילר מבט והוא הנהן. מבטיח לי שלא יעזוב את ליב לבדה.
כשיצאנו מהחדר שאלתי אותו שאלה שלא האמנתי שאשאל.
"אני רוצה לדעת עם ארוסתי לשעבר יצרה קשר עם בית החולים בקשר למטופלת הזאת."
"ממה שידוע לי מר צ'ייס אף אחד לא יצר קשר בנוגע למילה. מה שקרה לה היה בלתי צפוי לחלוטין. המערכת החיסונית שלה הייתה חלשה וזה היה רק עניין של זמן עד שהמערכות שלה יקרסו. הסברתי לליב את המצב עוד מלפני כמה חודשים." אז סקארלט לא מעורבת במצב. בכל מקרה אני אברר את העניין מולה. לא התכוונתי להאמין לד"ר.
"אני מבין."
"תהיה חזק בשבילה, היא תצטרך אותך." אמר הד"ר.
"אני יודע ואני לא מתכוון לעזוב."