כל מה שאני שונא בך

פרק 25

ליב

"ליב הגיע לך מכתב מניו יורק" אמרה אמא שלי כשנכנסה הביתה עם שקיות מהסופרמרקט. קפצתי ממקומי במטבח וזרקתי את הטוסט שאכלתי בצלחת.
"מכתב מניו יורק?" בקושי בלעתי את האוכל שהיה בפי.
"כן" היא התלבה וניגשה אליי.
"זה מאוניברסיטת קולומביה." היא צעקה בהתרגשות ואני הצטרפתי אליה.
"נו למה את מחכה?, תפתחי את המעטפה." היא הגישה לי אותה. בידיים רועדות שלפתי את המכתב.
"התקבלתי, מלגה מלאה." צרחתי וקפצתי על אמי בחיבוק.
"זה מדהים מותק, אני כל כך שמחה, איזה ילדה חכמה יש לי, תמיד ידעתי שיצא ממך משהו גדול ואת תכבשי את העולם." היא חייכה ודמעות התרגשות זלגו מעיניי. בהתחלה המטרה באוניברסיטת קולומביה הייתה לרכוש השכלה ולהתרחק מהעיירה הזאת אבל עכשיו המטרה העיקרית הייתה להיות בניו יורק עם קונור. להיות קרובה אליו. נו טוב, וגם לרכוש השכלה.
"תסמסי לחבר שלך, אני בטוחה שהוא ישמח." אמא קרצה לי. לא דיברתי עם אמא שלי על קונור אף פעם וגם לא אמרתי לה שהוא החבר שלי. הסתכלתי עליה בחשדנות.
"מה את מסתכלת עליי ככה? אני לא צריכה שתספרי לי, את חושבת שאני לא אזהה התאהבות אצל הבת שלי?" הסמקתי ואמא שלי נכנסה אל החדר שלה והשאירה אותי לבד. הוצאתי את הטלפון וצילמתי את המכתב. שלחתי אותו לקונור עם הכיתוב "ניו יורק אנחנו בדרך." תוך דקה הוא החזיר לי תגובה.
"מזל טוב, נחגוג מחר בערב." חייכתי לטלפון כמו טיפשה. עוד שלושה ימים.. זה מה שנשאר לשנת הלימודים. לפני כמה ימים קונור עשה צעד ושאל אותי אם ארצה לגור איתו בניו יורק במקום במעונות הסטודנטים של קולומביה. הוא אמר שאני לא צריכה לדאוג לשכר דירה ונגור בדירה שבבעלות המשפחה שלו באיזור מרכזי בניו יורק. בהתחלה חששתי אבל לבסוף הסכמתי. לא יכולתי לספור את הימים והשעות עד הרגע שנטוס לניו יורק. סיכמנו שביום לאחר טקס התעודות ניקח טיסה לניו יורק ונתמקם בדירה החדשה ובזמן חופשת הקיץ נבלה בעיר עד שיתחילו הלימודים. הרגשתי כל כך מאושרת. כאילו אני בחלום. אהבתי את קונור כל כך והוא אהב אותי אבל דבר אחד הכביד עליי. רגשות האשמה כלפי ג'ייסון. למרות שהוא אידיוט מוחלט עדיין לא מגיע לו שאשקר לו כך ואעמיד פנים שאני החברה שלו. לפחות עוד שלושה ימים זה יגמר.

****

שיעור ספרות התחיל וקונור נכנס לכיתה. חייכתי אליו את החיוך הסודי שלנו והוא החזיר לי בקריצה כשהתיישב ליד טיילר. סקארלט נכנסה לכיתה והתיישבה לידי.
"אני חייבת לדבר איתך על משהו." אמרה בדרמטיות.
"אוקיי, מה קרה?" שאלתי. חיבבתי את סקארלט גרגורי. לא היינו החברות הכי טובות אבל יכולנו להיות אם לא הייתי מרחיקה ממני אנשים בכוונה. לעומת שאר הבנות בנבחרת המעודדות היא הייתה בחורה טובה וצנועה. היא הזכירה לי את עצמי באופי שלה ובמראה החיצוני שלה עם השיער הבלונדיני הארוך. רק שלעומתי עיניה היו חומות ולא ירוקות. מיס ספנסר נכנסה לכיתה וקטעה את השיחה בנינו.
"בוקר טוב, אני יודעת שלקח לי זמן אבל סוף סוף יש לי את הציונים למטלות שלכם. כל אחד יקבל דף עם משוב אישי וציון משותף על הפרויקט.״ היא חילקה את ערימת הדפים שלה בכיתה ומסתבר שקונור ואני קיבלנו על העבודה תשעים. מצאתי את מבטו וקרצתי לו. הוא חייך בתגובה. ירדו לנו עשר נקודות על האיחור שלי בהגשת המצגת אבל עדיף כך. קונור מעולם לא האשים אותי על עשר הנקודות האלו ואהבתי אותו בגלל זה. אבל לעולם הוא לא ידע שהמצגת המקורית כללה עלבונות כלפיו. עכשיו שאנחנו בטוב הוא לא צריך לדעת מזה.
"תקשיבי ליב אני ממש מצטערת." התחילה סקארלט לדבר שוב בזמן שמיס ספנסר המשיכה לחלק דפים בכיתה.
"ג'ייסון בוגד בך עם שילה, תפסתי אותם מתמזמזים במלתחות של המעודדות. אני כל כך מצטערת. את לא חייבת להאמין לי אבל זו האמת. אין לי סיבה לשקר לך." אני מודה שלא הייתי כל כך מופתעת. שילה תמיד רצתה את ג'ייסון לעצמה כמו שרצתה את התפקיד שלי בנבחרת המעודדות. אף פעם לא היינו חברות אמתיות הכל היה צביעות בנינו.
"אני מאמינה לך, תודה שאמרת לי." חייכתי אליה. הוצאתי את הטלפון שלי וסימסתי לג'ייסון שישאר בסוף השיעור בכיתה ויחכה שכולם יצאו. הגיע הזמן שאעשה את מה שהייתי צריכה לעשות מזמן ואפרד ממנו. בסוף השיעור ישבתי במקומי וארזתי את חפציי לתיק באדישות ממתינה שכולם יצאו מהכיתה. סימסתי לקונור שאני צריכה לעשות משהו ושאפגוש אותו מאוחר יותר. הוא שלח לי אימוג'י של לב ויצא מהכיתה יחד עם טיילר. כשהכיתה התרוקנה נשארנו אני וג'ייסון. קמתי ממקומי והלכתי אל הלוח של המורה שם ג'ייסון עמד.
"מה קורה בייב? את כבר מוכנה לנשף הסיום?" שאל. לא הייתה לי כוונה להופיע בנשף הסיום שמתרחש יום למחרת טקסט חלוקת התעודות. התכוונתי להיות על טיסה עם קונור. החלטנו לדלג על הנשף המיותר הזה.
"תקשיב ג'ייסון אין לי דרך נעימה יותר לעשות את זה אבל אנחנו צריכים להיפרד."
"על מה את מדברת ליב, מה פתאום להיפרד?"
"אנחנו לא יכולים להמשיך להיות ביחד יותר זה לא עובד בינינו."
"זה עובד בינינו מעולה מותק, אנחנו הולכים להיות מלך ומלכת הנשף ביחד אנחנו הזוג המושלם אנחנו.."
"אני יודעת על הקטע שלך עם שילה ואני אוהבת גבר אחר זה לא יכול להימשך בינינו." קטעתי אותו. מבטו השתנה מרגוע לכועס מאפס למאה. הוא התקרב אליי ודחק אותי אל הלוח כך שנשענתי עליו.
"תתרחק מימני." אמרתי לו אבל הוא לא הקשיב ורק נצמד אליי יותר.
"אולי אם לא היית מתעלמת ממני במשך שבועות לא הייתי מזיין את שילה, אולי אם רק היית פחות סנובית ופותחת את הרגליים שלך עבורי.." הוא דחף את ברכו בין רגליי.
"ג'ייסון" לחשתי.
"אנחנו עובדים מעולה ביחד בייב, אני יודע שאת אוהבת אותי ואין אף אחד אחר, אני אוהב אותך. אנחנו מושלמים ביחד." הוא תפס את פניי והטיח את פיו בפי. קפאתי לרגע בהלם לא האמנתי שג'ייסון מתנהג כך. לאחר כמה שניות דחפתי אותו מעליי.
"שלא תעז לגעת בי שוב, אתה שומע אותי? אני לא רוצה אותך יותר. יש לי מישהו אחר." צעקתי עליו כשדמעות זולגות מעיניי.
"את סתם זבל לבן ליב, זונה כמו אמא שלך שפותחת רגליים לכל העיר בבר של העיירה." קילל ג'ייסון כשהפנתי אליו את גבי.
"שלא תעז לדבר על אמא שלי אידיוט." קיללתי אותו בלי להסתכל עליו ויצאתי מהכיתה.