כל מה שאני שונא בך

פרק 28

ליב

אם מישהו היה מספר לי לפני שש שנים שזה המקום שאגיע אליו בחיים הייתי צוחקת לו בפנים. הייתי נערה שאפתנית, היו לי חלומות. טוב אם להיות כנה לא הייתי עד כדי כך שאפתנית כי אחרי החלום האמיתי שלי מעולם לא רדפתי. חשבתי שאני לא מספיק טובה בשבילו כמו שחשבתי שאני לא מספיק טובה בשביל בחור כמו קונור צ'ייס. אבל את התחביב הזה מעולם לא נטשתי. בזמן שישבתי במטרו בדרכי לבית החולים בו מאושפזת אמי הוצאתי את מחברת הסקיצות שלי וציירתי חליפת מכנס מחויטת שעלתה בדמיוני. בכל הכאוס של חיי התשוקה לאופנה אף פעם לא נעלמה להפך היא רק התגברה. כשרציתי שקט פתחתי את המחברת שלי ושירטטתי. עקבתי ברשתות החברתיות אחרי כל הטרנדים ואחרי כל בתי האופנה הגדולים בעולם חוץ מפראדה. איזה בחור אחד מפעם גרם לי לשנוא את בית האופנה האהוב עליי. יצאתי מתחנת המטרו ולאחר הליכה של עשר דקות הגעתי לבית החולים. כבר ידעתי את הקומה, המחלקה ומספר החדר כך שישר ניגשתי אל החדר של אמי. היא שכבה במיטה מחוברת לכל מיני צינורות שאלוהים יודע מה הם בדיוק עושים.
"ליב" היא חייכה כשראתה אותי.
"מה קורה אמא?" חייכתי אליה. השתדלתי לבקר אותה כמה שיותר במהלך השבוע ככל שהעבודה אפשרה לי.
"בסדר מתוקה שלי, איך היה היום שלך?" היא הזדקפה בקושי במקומה.
"רגיל, עבודה לא משהו מעניין." שיקרתי. לא התכוונתי לספר לה על כל המצב. היא לא צריכה לדאוג לי. אם היא תשמע שפגשתי שוב את קונור היא תתחרפן. אחרי מה שהוא עשה לי היא לא יכלה לשמוע את שמו בלי לרצות להטיח משהו בקיר.
"אני נראית נורא נכון מותק?" היא שאלה והלב שלי התכווץ. מילה ווסלי הייתה אישה יפהפייה אבל היא הייתה חולה ונראתה כמו שמדמיינים אדם חולה. הקרקפת שלה שפעם הייתה מכוסה בשיער שחור ארוך ועבה כיום קירחת משערות, פנייה נראות רזות יותר ומקומטות והזוהר הטבעי שהיה לה נעלם. הדבר היחיד שנשאר כפי שהיה היו עיניה הירוקות שהורישה לי.
"את נראית בסדר גמור אמא."
"אל תשקרי לי ילדה, אני נראית זוועה." היא רטנה. לאמא תמיד היה חשוב המראה החיצוני והטיפוח.
"אז איזה מזל שהבאתי לקים בכל הצבעים." ניסיתי להקליל את האווירה והוצאתי את אוסף הלקים שלי מתיק הגב שלי. בגלל שאמא אהבה כל כך טיפוח דאגתי מידי שבוע לבוא ולטפח את הציפורניים שלה. זה לא הרבה אבל זה נתן לה הרגשה טובה ובכך גם לי.
"נראה לי שהיום אלך על צבע תכלת." היא חייכה ושלפתי את הלק המתאים מהקופסא.

***

לאחר שיצאתי מבית החולים נסעתי במטרו כדי לבחון כמה דירות חדשות. נשארו לי יומיים לעזוב את הדירה ואני חייבת למצוא דירה אחרת. לצערי המחירים בעיר הזאת בשמיים ואני לא מצליחה למצוא משהו נורמלי. בעלי הדירות מבקשים יותר ממה שיש לי להציע. נכנסתי אל הדירה שלי ושכבתי על המיטה שלי בתסכול. דמעות התחילו לזלוג מעיניי. בחיים לא הרגשתי כל כך בודדה כמו עכשיו. בעבר תמיד הייתה לי אמא שלי ככתף תומכת, בשלב מסוים הגיע קונור שנשאתי אליו את התקוות שלי לעתיד אבל אז הכל התפוצץ בפניי ונשארתי בודדה. אין לי למי לפרוק, אין לי למי לבכות ואין לי ממי לבקש עזרה. קמתי מהמיטה אל המקרר שלי בחיפוש אחר אוכל אבל חוץ מגבינה צהובה ומלפפון אחד לא נשאר כלום. חתכתי את המלפפון והכנסתי את פרוסות הגבינה הצהובה בתוך חצי באגט שנשאר לי על השיש במטבח והיה קצת יבש. הכנסתי את הכריך לטוסטר והמתנתי. המקרר שלי ריק ואין לי אוכל, האם קונור צ'ייס דאג אי פעם לארוחה הבאה שלו? ברור שלא. הוא היה ילד שמנת, גדל עם כפית זהב בפה. הוא בא ממשפחה עשירה ותומכת שאפשרה לו להגשים את החלומות שלו ולהקים את החברה הסופר עשירה שלו שכמובן כבר קראתי עליה בגוגל מיד אחרי שיצאתי מביתו בפעם הראשונה וגיליתי שהוא המעסיק החדש שלי. מסתבר שהוא עדיין בקשר עם טיילר החבר שלו מהתיכון והם הקימו את חברת פיתוח המשחקים שלהם ביחד בעשר אצבעות. בהמשך לאחר שעשו כמה אקזיטים החברה הרחיבה את תחומיה מעבר לפיתוח משחקים והתעסקה בכל מה שקשור לפיתוח תוכנה ועולם ההיי – טק. בקיצור הם היו סופר עשירים. בטח שלא אכלו טוסט יבש לארוחת ערב. הם היו עשירים כל כך שלקונור לא היה אכפת להשחית את הבית שלו רק כדי לעצבן אותי הוא אפילו שפך אוכל על הרצפה. זעם מילא אותי כשנזכרתי איך עשה זאת. יש אנשים שאין להם מה לאכול לארוחת ערב והוא מרשה לעצמו לבזבז אוכל רק כדי להרגיז אנשים. הוצאתי את הטוסט שלי אל צלחת והפעלתי שיר ברמקול קטן שקיים בדירה. השיר "flowers״ של מיילי סיירוס התנגן וצעקתי בקולי קולות את המילים שגרמו לי להרגיש אישה חזקה ומועצמת. שילך להזדיין קונור צ'ייס. קיללתי בקול וצחקתי. בגלל נסיבות חיי המורכבות הדחקתי את שברון הלב שלי בגללו הצידה במהלך השנים. היו לי צרות גדולות יותר מאשר לבכות בגלל בן מטופש. זה לא שלא כאב לי. בכל לילה לפני שנרדמתי ועצמתי את עיניי התאבלתי על קונור ועל כל מה שחלמתי שיהיה לנו. אבל למחרת בבוקר זה היה נשכח מראשי והייתי מתמודדת עם הצרות שאותו יום הביא איתו. לא היה לי זמן למחשבות על כעס או נקמה. אבל עכשיו כשהוא שוב נכנס לחיי בסערה אני מרגישה אבודה. האם כדאי לי להתפטר ולמצוא עבודה אחרת? זו לא אפשרות טובה בהתחשב במצב הכלכלי שלי אבל זו אפשרות. האם כדאי לי להישאר, לעבוד, לקבל את השכר שלי, להתעלם מקיומו של קונור ולהרכין את הראש או ש... להרוס אותו כמו שהוא הרס אותי. מחשבות ערמומיות השתלטו על מוחי בקצב מסחרר. כשהייתי בתיכון הייתי מודעת למראה החיצוני שלי. ידעתי שאני נראית טוב אבל הייתי תמימה. לא ידעתי לזהות מה גבר חושב כשהוא מסתכל עליי. אם יש משהו שלמדתי מתעשיית הפורנו זה בדיוק את זה. ידעתי לזהות תשוקה על פניו של גבר, למדתי להריח אותה ולחוש אותה לפי שפת הגוף שלו. לכן ידעתי מהפעמים הבודדות שראיתי את קונור ששום דבר לא השתנה מהתיכון. הוא עדיין נמשך אליי, אני עדיין מדליקה אותו, הוא עדיין חושק בי, בטירוף. ואם יש עוד משהו שלמדתי מהפורנו זה שאישה צריכה לדעת להשתמש בכלים שנולדה איתם לטובתה. ידעתי שקונור רוצה אותי השאלה היא איך אשתמש בזה לטובתי? לקחתי ביס מהטוסט שלי כשרעיון עלה במוחי. אני אהרוס אותו כמו שהוא הרס אותי. אני אפתה אותו. אני אגרום לו לחשוק בי שוב עד כדי כך שלא יראה בעיניים שום דבר מלבדי, אני אפרק את האירוסים שלו לסקארלט. הוא יהיה כל כך מאוהב בי ואני אסחט את הכסף שלו לאט לאט בלי שירגיש ואז שיהיה לי מספיק כדי לעמוד על הרגליים אני אזרוק אותו לכלבים בדיוק כמו שהוא עשה לי לפני שש שנים. אהבתי את הרעיון הזה. הוא העניק לי אופטימיות לעתיד העגום שיש לי. אני אשיג הרבה מאוד כסף שיעזור לי לעמוד על הרגליים ולשלם את הטיפולים של אמי ואשיג נקמה בבן אדם שגרם בעקיפין לכך שהמצב שלי יהיה עגום כל כך. חייכתי לעצמי ונזכרתי בבקשה של קונור שאתחיל ללבוש בגדים ראויים לעבודה עד שהוא ידאג לי למדים רשמיים. יש לי את הבגדים המתאימים בארון.

***

קמתי מוקדם יותר ממה שהייתי צריכה ובכוונה. אחרי שגרת הבוקר ושתיית כוס תה זול התארגנתי בזריזות. לבשתי שמלת מיני בגזרת גופייה מבד לייקרה בצבע כחול ככה, כמעט שחור. היא הייתה קצרצרה וישבה עליי מדהים. פיזרתי את שערי וסלסלתי אותו בגלים טבעיים בעזרת המחליק שלי. התאפרתי איפור טבעי ועדין אך הוספתי אייליינר דק למראה מפתה וגלוס ורדרד בצבע טבעי שהעניק לשפתיים שלי מראה חושני. בהתחלה כמעט נעלתי עקבים אבל לא רציתי להגזים אז נעלתי את האולסטאר הלבנות הבלויות שלי. לקחתי את האקססוריז הנדרש בתיק כי אין סיכוי שאסתובב איתו ברחובות ניו יורק ויצאתי מהדירה לתחנת המטרו הקרובה. הגעתי לבניין של קונור בדיוק בזמן וחייכתי אל השומר הנחמד. במעלית מיהרתי להסתדר. הודות לעבודתי כשחקנית פורנו היו לי הרבה אקססוריז ותחפושות בבית ולגמרי ניצלתי את זה לטובתי הפעם. הוצאתי את הסינר הלבן הקטן וקשרתי אותו סביב מותניי על השמלה. על שערי קשרתי את המצנפת הלבנה הקטנה והשלחתי בירית תחרה לבנה עם פפיון על ירכי השמאלית והינה אני נראית כמו חדרנית זנותית. בעיקרון האקסוסריז שייך לסט הלבשה תחתונה סקסי מסרט בו התחפשתי לחדרנית אבל השמלה הכחולה הצמודה הייתה אלתור שלי. הסתכלתי על עצמי במראת המעלית ונראיתי טוב. המעלית עצרה והדלתות נפתחו הגיע הזמן להתחיל במשחק. יצאתי מהמעלית והתקדמתי לעבר המטבח שם מצאתי את קונור שותה מתוך ספל ומחטט בטלפון שלו.
"בוקר טוב בוס, מה שלומך הבוקר?." חייכתי והוא הרים את מבטו אליי בזמן שלקח שלוק מהשתייה שלו. ברגע שעיניו נחו עליי הוא כמעט פלט אותה מפיו והשתעל.
"מה לעזאזל את לובשת?" הוא זעם.
"המדים הזמניים שלי עד שיגיעו אלו שהזמנת עבורי, יפים נכון?" הסתובבתי במקומי והנחתי למבטו לשוטט על גופי.
"מה לא היה ברור בלהגיע בלבוש הולם לעבודה?" הוא התרגז והעביר את ידו בשיערו הבלונדיני. ניגשתי אליו התיישבתי על קצה השולחן ושילבתי את רגליי כך שהירך עם הבירית הייתה מול פניו.
"יש בעיה עם התלבושת שלי? הגדלתי ראש וארגנתי לי מדי חדרנית חשבתי שזה ימצא חן בעינייך." גיחכתי.
"את מנסה לשגע אותי עם תלבושת זנותית ולפתות אותי? כי אני מודיע לך שזה לא יעבוד לך." זה בידיוק מה שאני מנסה לעשות יקירי. אולי לקראת הסוף אהבתי אותך וזה גרם לך לשכוח מי אני אבל הרבה לפני שהייתי אהובתך הייתי הביריונית שלך ומיררתי לך את החיים.
"באמת? כי לפי המצב במכנסיים שלך נראה שעובד לי לא רע בכלל." חייכתי והעברתי את מבטי אל הזקפה שבלטה ממכנסיו. מבטו גלש אל אותו האזור.
"דרך אגב, זכרתי אותו גדול יותר. נראה שסקארלט סירסה אותך." אמרתי בזלזול.
"תקשיבי לי בייבי, אולי התחפושות הזנותיות שלך עובדות על נערים בני שתיים עשרה שמפשפים את הזין שלהם מול פורן סאטר אבל לא עליי." קפאתי לדבריו. הוא יודע. כנראה שהוא בכל זאת טרח לקרוא את קורות החיים שלי.
"אז תעשי לי טובה, את התלבושות הזנותיות תשמרי לסרטי הפורנו שאת משתתפת בהם. קנדל." הוא ירק את שם הבמה שלי ומבט של גועל עלה על פניו. כנראה המבט על פני הבהיר לו מה המילים שלו עשו לי.
"נפגעת? תתפטרי." גיחך והתקרב אליי.
"בחלומות שלך." קירבתי את פניי אל פניו והוא רק גיחך ויצא מהחדר לכיוון המעלית.