כל מה שאני שונא בך

פרק 38

ליב

אני מתחמקת מקונור כבר שבוע שלם.
בכל בוקר הגעתי לדירה שלו כדי לנקות רק אחרי שהייתי בטוחה שכבר יצא לעבודה ונעלמתי ממנה במהירות לפני שטרח להגיע הביתה. הוא מצידו לא ניסה ליצור איתי כל קשר. מצד אחד הרגשתי הקלה. מצד שני... החלק שבי שהיה שייך לקונור התאכזב. הקולות שתמיד היו בראשי מהעבר חזרו להשתלט עליו שוב.

מה חשבת? שהוא באמת ירצה שחקנית פורנו עלובה?
הוא כמה רמות מעלייך ליב, אין לך סיכוי.

אבל השתדלתי להדחיק את הקולות האלו מראשי כמה שניתן. אני לא אתן לקונור לערער את הביטחון העצמי שלי שוב. מה גם שהבעיה היא לא קונור אלא אני שחושבתי על עצמי את הדברים המרושעים האלו. שכבתי על הספה שלי בדירה וצפיתי בסדרה "אחת שיודעת" כשנכנסה לנייד שלי שיחה משאיין, העוזרת האישית של קונור.
"היי ליב, מה שלומך? אני מפריעה?" שאלה.
"בכלל לא, אני שמחה לשמוע ממך." עניתי. שאיין הייתה נחמדה, ומבוגרת ממני בכמה שנים בודדות ולמרות שידעה הכל על עברי לא שפטה אותי כמו שאנשים אחרים עושים.
"התקשרתי כדי לעדכן אותך שהבוס נתן לך ארבעה ימי חופש הוא טס לחו"ל מחר בצהריים והוא לא יהיה בדירה בימים הקרובים כך שאין צורך בשירותיך. הוא ציין שהחופשה בתשלום." הופתעתי מדבריה, לא ידעתי שיש לקונור תוכניות שכוללות יציאה מהארץ ובטח לא שאקבל חופשה בתשלום.
"נשמע נחמד חופשה בתשלום, תודה על העדכון."
"מה את עושה הערב?" שאלה שאיין מהצד השני של הקו.
"מרתון "גוסיפ גירל" למה?"
"חשבתי אולי תרצי לצאת איתי לאיזה בר נחמד שנפתח. בן הזוג שלי בערב כדורגל עם חברים ואני משועממת."
"את רוצה לצאת לבלות איתי?" שאלתי כמו טיפשה.
"כן למה לא? אנחנו חברות לעבודה וכמעט באותו הגיל ונראה לי שקצת חסרה לך חברה ואת בודדה כמוני." הכריזה בהתלהבות.
"אוי שיט מצטערת אם זה נשמע מוזר, את לא חייבת להסכים." היססה.
"תאספי אותי?" שאלתי.
"שעה אני אצלך." היא השיבה.

***

יצאתי מהבניין לבושה בשמלה צמודה בצבע ירוק בקבוק ועקבים שחורים ומנצנצים.
"את נראית שווה" גיחכה שאיין כשנכנסתי לרכבה.
"גם את, אגב לא אמרתי לך את הכתובת שלי אז איך ידעת מאיפה לאסוף אותי?" שאלתי בסקרנות.
"אני יודעת את כל הכתובות של העובדים בחברה." צחקה. נכון, היא העוזרת האישית של הבוס. איזה מטומטמת אני.
"אז הבוס שיכן אותך קרוב אליו אה?" היא קרצה לעברי.
"הוא בסך הכל רצה שאהיה קרובה כדי לנקות את הבאלגן שלו." ניסיתי להישמע קלילה. תוך כמה דקות היא חתנה את רכבה בקרבת מקום ונכנסנו אל הבר. המקום היה חשוך והשיר
״ Paint The Town Red" של דוג'ה קאט התנגן ברקע. ישבנו על הבר.
"איך את מתכוונת לשתות אם באת עם הרכב שלך?" שאלתי.
"הבית שלי לא רחוק מכאן, אני אשאיר את הרכב בחנייה ואחזור במונית." הסבירה.
"מה להביא לכן בנות?" שאל הברמן.
"שני צ'ייסרים של טקילה." ביקשה שאיין והברמן העמיד מולנו במהירות את השתייה.
"בן הזוג שלך הפקיר אותך בשביל כדורגל?" שאלתי בצחוק.
"כן, דילן בלתי נסבל עם האובססיה שלו לליגה האירופית, אבל אני עדיין אוהבת אותו." היא אמרה במבט חולמני.
"מה איתך? אין מישהו מיוחד בחייך?" שאלה.
"ממש לא." עניתי.
"אולי תמצאי לך מישהו הלילה. או בכל לילה אחר השבוע. הבוס יעשה חיים ביפן ואנחנו נעשה חיים בניו יורק."
"יפן?" שאלתי והלב שלי הלם בחוזקה.
"כן, כנראה נסע כדי לבקר את ארוסתו." השמיעה קול של קיא.
"אפשר עוד צ'ייסרים?" שאלתי את הברמן ושאיין צחקה. אם רק הייתה יודעת שאני יותר בכיוון של לבכות. ברגע שהצ'ייסר נחת לידי בלעתי אותו במהירות ופניתי אל הברמן.
"עוד" אמרתי.
"תירגעי עם קצב השתייה הרצחני שלך, אני לא רוצה לגרור אותך לדירה שלך היום."
"אני בשליטה" חייכתי אליה והרגשתי את השפעתם של שני הצ'ייסרים שכבר שתיתי. הצ'ייסר השלישי נחת לידי ובלי להסס הורדתי גם אותו.
"את בטוחה שאת בסדר?" שאלה.
"כן" אמרתי
"לא" סטרתי את עצמי שנייה אחר כך.
ואז עשיתי משהו ממש מטופש – סיפרתי לעוזרת האישית של הבוס שלי על כל ההיסטוריה שלי ושל הבוס.