כל מה שאני שונא בך

פרק 29

קונור

מה נסגר איתי? ידעתי שאמרתי דברים מרושעים לליב אבל לא יכולתי להפסיק. אני לא יודע מה גרם לה לעבוד בתעשיית הפורנו אבל אין לי ספק שהייתה לה סיבה ממש טובה. כי ליב שהכרתי בחיים לא הייתה עושה דבר כזה. הייתי צריך להניח לה לנקות את הדירה שלי פעם ביום ולהיעלם מימנה לפני שהיא מגיעה כל בוקר ולחזור רק אחרי שהיא מסיימת אבל לא יכולתי. האובססיה מימי התיכון חזרה. ליב ווסלי תמיד משכה אותי ולא משנה מה תמיד עקבתי אחריה למרות ששנאתי אותה רוב שנות התיכון וכרגע ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כשראיתי אותה בשמלה הקטנה ובגדי הסדרנית הראש שלי הסתחרר. הבחורה שחלמתי עליה כל לילה בשש השנים האחרונות התפרצה לחיי באורח פלא ונראתה כמו פאקינג חלום. ליב הייתה נערה מהממת אבל עכשיו היא כבר לא נערה. התמימות המעטה שהייתה לה נעלמה ואת מקומה תפסה תעוזה וחושניות. היא הייתה אישה שווה והיא ידעה את זה. אין לי ספק שהיא מתכננת להשתמש בזה נגדי. לצערה אין לי כוונה לאפשר לה את זה. אני לעולם לא אכניס את הזין שלי שוב למלכודת הזאת. אחרי מה שהיא עשתה לפני שש שנים לא סמכתי עליה ולעולם לא אעשה את הטעות הזאת ואסמוך עליה שוב. וגם אם הייתי סומך עליה הזמן עשה את שלו. החיים המשיכו, אנחנו אותם אנשים אבל אנחנו גם לא אותם אנשים. החיים שינו אותנו. ליב ואני לא נועדנו להיות ביחד. המעלית נפתחה ומיד נכנסתי אל המשרד של שאיין.
"למה קיבלת שחקנית פורנו לעבודה?"
"בוקר טוב בוס, מה שלומך?" שאיין חייכה במתיקות כאילו לא שמעה את מה שאמרתי. זו הסיבה שהייתה העוזרת האישית המושלמת. צעירה ונלהבת להוכיח את עצמה, מלאה באנרגיה ובעיקר סובלת את הבולשיט ומצבי הרוח שלי בלי לברוח בצרחות.
"בוקר טוב שאיין, שמעת מה אמרתי." ניסיתי לא להיות מניאק גמור אבל מצב הרוח שלי היה מחורבן הבוקר אחרי שראיתי את ליב.
"כן בוס שמעתי אותך, אני מניחה שאתה מדבר על אוליביה נכון?"
"כן אני מדבר על פאקינג ליב." התרגזתי. האדישות של שאיין לפעמים רק עצבנה אותי יותר.
"בחנתי את הפרטים האישיים שלה והיא נראתה לי מתאימה, היא אמרה שכבר לא עוסקת בתחום הפורנו כך שלא ראיתי בעיה לקבל אותה למשרה."
"לא ראית בעיה? בואי אני אגיד לך מה הבעיה, יש לי בת זוג, ארוסה יותר נכון וממש לא מוצא חן בעיניה ששחקנית פורנו לשעבר מנקה לארוס שלה את הבית כל יום."
"אה." שאיין הסמיקה.
"את מצאת דרך להיפטר מימנה כמו שביקשתי?"
"אני לא יכולה בוס.. אני לא מצאתי דרך.."
"גם אני לא יכול שתעבוד אצלי שחקנית פורנו." התפרצתי עליה.
"סליחה אני מצטער." מיהרתי להתנצל.
"זה בסדר בוס אבל אני חייבת להגיד לך שההתנהגות הזאת לא מתאימה לך. מה עם לתת הזדמנות לכל אדם לא משנה מה? זו הגישה שלך מהיום שהקמת את החברה. הבחורה המסכנה כל כך זקוקה להזדמנות." מיד הזדקפתי ואגרפתי את ידיי.
"על מה את מדברת?" שאלתי.
"אני לא יודעת יותר מידי אבל הבנתי בראיון העבודה שלנו שהיא פוטרה מתעשיית הפורנו ויש לה אמא חולה מאוד. הבנתי שזו הסיבה שעבדה בכלל בפורנו מההתחלה. כדי לממן טיפולים. היא זקוקה לעבודה הזאת. אם אתה לא תעסיק אותה אין לדעת לאן בחורה נואשת כל כך תדרדר. לסמים או לזנות. אין יותר מידי אפשרויות." התאפקתי לא לפעור את פי בהלם לתמונת המצב ששאיין ציירה בפניי על החיים של ליב. אמא שלה חולה? ממתי? בפעם האחרונה שראיתי אותה לפני שש שנים הכל היה בסדר איתה. הלב שלי התכווץ כשחשבתי על האישה הטובה והענייה חולה ובבת שלה שמקריבה את גופה וכבודה כדי לטפל בה. הרגשתי ששוב מתחשק לי להקיא. ידעתי שליב אהבה את אמא שלה מאוד והייתה מוכנה לעשות הכל בשבילה. אבל אף אחד לא היה שם בשבילה, בשביל ליב. שהקריבה כל כך הרבה.
"אני מבין." אמרתי לשאיין וחשבתי על מדיניות ההזדמנויות בחברה. מדיניות שנוצרה בגלל ליב. כשהכרתי את ליב היא הייתה דלת אמצעים אך האמנתי בכישרון שלה ובשכל שלה. ידעתי שהיא מבריקה ולכן דאגתי להעניק הזדמנויות לכל סוגי האוכלוסייה וסוגי האנשים בחברה שלי. כי פעם הכרתי נערה מדהימה שאף אחד לא האמין בה. רציתי להיות האדם הזה עבור אותם אנשים בחברה שלי. אולי כדי לפצות על זה שלא יכולתי להיות האדם הזה בשבילה. ניסיתי להיות. רשמתי אותה לקולג' יקר בטירוף לעיצוב אופנה. אבל אז היא הייתה חייבת להרוס את הכל ואני עשיתי מעשה שאין עליו סליחה שבאותו הרגע בפזיזות של נער בן שמונה עשרה היה נראה לי הגיוני אבל עם הזמן הבנתי כמה דפוק זה היה. רגשות אשם מילאו את חזי כשהבנתי שהמעשה שעשיתי בשילוב יד הגורל הוביל למפלה של ליב. רציתי לפצות על זה, הבטחתי לעצמי שאהיה נחמד יותר אליה בפעם הבאה שאראה אותה. בלי עצבים יותר קונור, אתה לא מתחמק ממנה כי אין טעם, אתה תראה אותה ותתנהג בכבוד כאילו היא אחת מהעובדים שלך ולא בחורה שהייתה כל העולם שלך פעם. פאק. נדפקתי כל כך חזק.

***
קבעתי עם טיילר ארוחת ערב היום במסעדה האהובה עלינו. מדי שבוע שמרנו בה שולחן והתעדכנו בחיים האישיים של השני. בגלל שאנחנו עובדים יחד כל יום ובעיקר מדברים על עבודה הפגישה השבועית במסעדה הייתה הכרחית כדי לשמור על החברות שלנו. רק אני והוא כמו בימים הטובים. בלי הנשים שלנו, בלי העובדים שלנו ובלי אף אחד שיפריע לנו. אבל לפני זה הייתי חייב לעבור בבית שלי כדי להתרענן במקלחת טובה ולהחליף בגדים. עוד במעלית שמעתי קול מתייפח במלמולים לא ברורים וכשהמעלית נפתחה התקדמתי בעקבות הקול עד שהגעתי אל חדר השינה שלי ומצאתי את ליב מכניסה כרית לציפית כשגבה אליי וראשה נשען על הטלפון שלה.
"אני ממש רוצה לשכור את הדירה אבל תבואי לקראתי בבקשה." התחננה ליב.
"אני מבינה שאת לא יכולה לעשות הנחה אבל אלפיים חמש מאות דולר לחודש על דירת שני חדרים זה משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי. אני לא מרוויחה מספיק." היא השתתקה ומלמולים נשמעו מהצד השני של הקו.
"לא בבקשה אל תנתקי בבקשה, אני ממש חייבת שתעזרי לי, מחר יהיה הלילה האחרון שלי בדירה הנוכחית, עומדים לזרוק אותי משם. אני חייבת למצוא פתרון מגורים בדחיפות." היא נאנחה בתסכול. ליבי התכווץ בכאב מוזר.
"אוקיי אני מבינה גברתי, אלפיים חמש מאות דולר מחיר סופי ואחרון, תודה לך. להתראות." היא אמרה ולמרות שהייתה עם הגב אליי שמעתי שהיא בוכה. פאק. אם הייתה לי חולשה אחת בכל החיים שלי זה לראות את ליב בוכה.
"חרא על החיים שלי." היא צעקה בתסכול והטיחה את הטלפון בכעס על המיטה שלי.
"אם עניין המגורים זה מה שגורם לחיים שלך להיות חרא אז את יכולה להירגע." אמרתי בקול אדיש והיא קפצה בבהלה והסתובבה אליי.
"אל תתערב בעניינים שלא קשורים אלייך, אם לא אתה לא הייתי במצב הזה." היא התפרצה ומיד הסמיקה. ההערה שלה הכאיבה לי יותר ממה שהייתה אמורה אבל בחרתי להתעלם ממנה.
"הבניין הזה בבעלותי, בקומה הרביעית יש לי דירת שלושה חדרים ריקה ומרוהטת. את תגורי בה כל עוד תעבדי אצלי."
"לך תזדיין, אני לא צריכה את הנדבות שלך קונור." התקרבתי אליה והרגשתי איך כל הגוף שלי מתחמם.
"מי אמר שאני לא דורש תמורה?" גיכחתי. לחייה התלהטו.
"תשכח מזה חתיכת חרא, אני מעדיפה לגור ברחוב מאשר לגעת בך שוב."
"אל תחמיאי לעצמך מותק, אני בעצמי מעדיף לגור ברחוב מאשר להכניס את הזין שלי למלכודת שלך שוב." התנהגתי כמו מניאק אליה, שוב, כי מגנט ומתכת נמשכים ואני חייב להתגרות בליב ווסלי. כאילו זה חוק בטבע.
"מעולה, כי לפי מה שהתרשמתי הזין שלך לא היה במקומות טובים במהלך שש השנים שעברו." היא התכוונה לסקארלט, לא היה לי ספק.
"אני חושב שאפשר להגיד את אותו הדבר על הכוס שלך בייב, הוא עבר הרבה בפורנו." היא קפאה. שיט. רציתי לרדת על ברכיי ולבקש סליחה אבל האגו שלי בחיים לא יאפשר לי אז פשוט רציתי להשכיח ממנה שאמרתי את המשפט הזה.
"תקשיבי, העוזרת הקודמת גרה בבניין הזה, לא באופן קבוע אבל הייתה לה דירה בה יכלה להתרענן. זה מגיע לך מתוקף התפקיד. תגורי בדירה הזאת. זה לא שיש לך ברירה אחרת. מחר בבוקר אתן לך את המפתח ויום חופשי כדי להעביר את הדברים שלך."
"אני שונאת את זה שאני צריכה אותך." היא רטנה בכעס.
"גם אני שונא את זה, בכל פעם שדמיינתי אותך בשש השנים האחרונות דמיינתי אותך מצליחה וכובשת את העולם, לא צריכה כלום מאף אחד, חזקה בזכות עצמך."
"נתראה מחר בוס." היא אמרה בקרירות ויצאה מהחדר שלי בתלבושת הסקסית שלה.

חברים מקווה שאהבתם
אל תשכחו לסמן בכוכב ולהגיב לי את דעתכם זה חשוב לי ♥️