כל מה שאני שונא בך

פרק 9

קונור

הנסיעה עברה בדממה. ליב ניגבה את הדמעות ופשוט בהתה מחלון הרכב שלי. אני נסעתי לכתובת שהיא נתנה לי בעיירה הסמוכה בעזרת אפליקציית הניווט שלי.
"את בסדר?" הנחתי את ידי על ידה שהונחה על ירכה. ליב קפצה במקומה והסתכלה על הידיים שלנו.
"כן אני בסדר, תודה שהסכמת לקחת אותי, הצלת אותי."
"אני יודע שאמרתי שלא אשאל, אבל בא לך בכל זאת לספר לי לאן אנחנו נוסעים?"
"הבטחת לי קונור." אמרה ברצינות.
"בסדר, אני יורד מזה." הנסיעה המשיכה בדממה עד שהגענו ליעד.
"כאן זה בסדר?" הסתכלתי סביבי. זו הייתה שדרת חנויות קצרה.
"כאן זה מעולה, תודה."
"כמה זמן את תשארי כאן?, אני יכול לחכות לך ולהחזיר אותך הביתה." הצעתי.
"תודה על ההצעה אבל אהיה כאן כמה שעות, אני אחזור הביתה באוטובוס."
"אני יכול לבוא לאסוף אותך כשתסיימי." הצעתי בלי לחשוב. אני לא יודע למה אבל המחשבה שתחכה כאן בתחנת אוטובוס כשמחשיך לבדה הלחיצה אותי.
"הכל בסדר קונור, אל תטרח, להתראות." היא חייכה לעברי חיוך קטן והלכה לעבר שדרת החנויות. חיכיתי ברכב, רציתי לדעת לאן היא הולכת. למה היא מיהרה כל כך למרכז מסחרי בעיירה הסמוכה. ליב נעצרה מול גלידרייה קטנה שנקראה "מו ג'לטו" עם שלט של פרה גדולה שמחזיקה גביע גלידה ונכנסה. לגלידריה היו חלונות ראווה שקופים אז התקרבתי עם הרכב ועמדתי בזווית בה לא היה ניתן לראות אותי. איש מבוגר וחייכן קיבל את פנייה של ליב והושיט לה סינר. היא לבשה אותו ואספה את שערה לקוקו בעזרת גומייה. לאחר מכן נכנסה מאחורי דלפק הגלידות. דברים התחילו להתחבר. היא עובדת כאן, בגלל זה מיהרה כל כך, היא פחדה לאחר למשמרת. הושטתי את ידי למוט ההילוכים וכמעט נסעתי משם אבל משהו אמר לי להישאר.

***

אני יושב ברכב שלי מחוץ לגלידריית "מו ג'לטו" כבר ארבע שעות ושלושים ושמונה דקות. אני צופה בליב עובדת והיא פשוט מקסימה. אין מילה אחרת לתאר אותה. היא מחייכת לאנשים, צוחקת עם ילדים קטנים ומגישה להם לטעום טעמי גלידה שונים ונראית כל כך קורנת. נראה שעברה עליה משמרת טובה אבל עמוסה. יש שיחשבו שההתנהגות שלי אובססיבת, אבל אני באמת מודאג, גיליתי הרבה על ליב ווסלי בימים האחרונים, אולי מיהרתי לשפוט אותה והיא לא הייתה כל כך דפוקה ומרושעת כמו שחשבתי. בזמן שאני שוקע במחשבות שלי נכנסו ארבעה נערים בערך בני גילנו לגלידריה. הבוס של ליב יצא מהגלידריה כחצי שעה אחרי שהתחילה לעבוד כך שהיא הייתה שם לבד. התבוננתי בסקרנות. לא חשבתי שיש לי סיבה לדאוג אבל מסתבר שהייתה לי. משהו בהבעת פנייה שידר לי שהיא חשה אי נוחות. לא חשבתי פעמיים ויצאתי מהרכב. נכנסתי לגלידריה.
"ליב" אמרתי בדאגה. היא הסתכלה עליי המומה בעוד הנערים הסתובבו להסתכל עליי. כשיצאה מההלם חייכה אליי חיוך רחב.
"היי בייבי, לא חשבתי שתבוא לבקר היום." בייבי? אני ממצמץ בהלם. ליב יוצאת מאחורי הדלפק ומתקרבת אליי.
"איזה כיף שאתה כאן" חיבקה אותי ונישקה אותי על הלחי.
"אז באמת יש לך חבר אה?" שאל אחד הנערים. ופתאום הבנתי מה היא מנסה לעשות.
"כן יש לה." אמרתי וכרכתי את זרועותיי סביב מותנה."
"טוב אנחנו זזים." אמר הנער שדיבר קודם ויצא מהגלידריה כששלושת חבריו אחריו. ליב מיד שחררה את זרועותיה והתרחקה ממני.
"אתה סטוקר שלי או משהו כזה?" שאלה
"אל תחמיאי לעצמך מעודדת, לא חיכיתי לך כל הזמן הזה, דאגתי שתחזרי הביתה לבד אז באתי לאסוף אותך." שיקרתי.
"אם אי פעם אתה תספר למישהו שאני עובדת כאן אני.." קטעתי אותה.
"אז את עובדת בגלידריה, אפשר לחשוב, כמעט כל הילדים בשכבה שלנו עובדים."
"אם ידעו שאני עובדת זה יפגע במעמד החברתי שלי, אסור שידעו." היא לא רצתה שידעו שהיא ענייה, זה ישפיע על המעמד החברתי שלה. זה נכון. הנערים בתיכון ווסטדייל לא היו סלחנים. אם היו מגלים על כך שהסתירה את האמת היא הייתה יותר מנודה ממני. זה היה שטחי ולי אישית לא היה אכפת מדברים כאלו. אבל לה זה היה חשוב.
"אל תדאגי, אני לא אספר." הרגעתי אותה.
"תודה" נאנחה.
"מה היה הסיפור עם הנערים האלו, למה העמדת פנים שאני בן הזוג שלך?"
"אחד מהם דלוק עליי, הם מופיעים כאן כמעט כל משמרת שלי והוא מנסה לשכנע אותי לצאת איתו, אמרתי לו שיש לי חבר אבל הוא לא האמין." טכנית זה נכון, באמת יש לה חבר. רק שהחבר שלה לא היה אני.
"אז השתמשת בי כדי להיפטר ממנו."
"משהו כזה, סליחה." חייכה באי נעימות.
"טוב מאוד, אני לא רוצה שיטרידו אותך בזמן שאת עובדת." היא הסמיקה.
"אני אסיים לעבוד רק בעוד חצי שעה, אני צריכה לערוך סגירה למקום."
"דברי אליי, מה צריך לעשות?" בחצי שעה האחרונה ליב סגרה קופה, שטפה את הרצפה, ניקתה והתעקשה לעשות הכל בעצמה. כמובן שהאגו הגברי שלי לא אפשר לי לשבת בחיבוק ידיים אז הרמתי את כל הכיסאות בזמן ששטפה ולאחר מכן הורדתי אותם. לבסוף יצאנו מהגלידריה אחרי שליב דאגה לכבות את כל האורות ולנעול את המקום.
"תודה שהיית כאן, להתראות." אמרה והסתובבה. תפסתי את פרק ידה, עצרתי אותה והצמדתי את הגב שלה לחזי.
"לאן את חושבת שאת הולכת מעודדת?" רכנתי לאוזנה. הזין שלי מיד עמד כמו טיל מהקרבה אליה.
"לתפוס אוטובוס חנון."
"נראה לך שאת חוזרת באוטובוס כשאני כאן?"
"כן, אני לא מעוניינת לנסוע אי.." דבריה נקטעו כשהרמתי אותה על כתפי והתחלתי להתקדם לעבר הרכב שלי.
"קונור? מה אתה עושה? תוריד אותי עכשיו חתיכת חנון."
"תפסיקי להיות היסטרית, אני לוקח אותה הביתה, זה לא נתון לויכוח." הורדתי אותה מכתפי כשהגעתי לרכב שלי.
"אני לא רוצה שתיקח אותי הביתה קונור." אמרה בקול עצוב כל כך. התקרבתי אליה והנחתי את כפות ידיי משני צדי לחייה.
"אני לא שופט אותך ליב, לא אכפת לי איפה את גרה, תכניסי את זה טוב טוב לראש שלך."
"למה אתה כל כך נחמד אליי כשאני כלבה אלייך כל הזמן?"
"אמרנו הפסקת אש לא?" היא הנהנה.
"כנסי לרכב." אמרתי והסטתי את מבטי מפניה היפות לפני שהייתי עושה משהו שבטוח הייתי מתחרט עליו.

היי אהובים
סורי שלא פרסמתי לכם פרקים ביומים האחרונים
לא כתבתי ולא רציתי לפרסם היום השואה.
מקווה שנהנתם מהפרק אל תשכחו לסמן כוכב ולהגיב ❤️