כל מה שאני שונא בך

פרק 33

קונור

"היי בייב, איך אתה?" שאלה סקארלט כשנכנסה אל הרכב שלי שעמד מחוץ לדירה שלה.
"רגיל, לא משהו מיוחד." שיקרתי לארוסה שלי במצח נחושה. אני פאקינג בגדתי בה אתמול עם המנקה שהיא במקרה האקסית שלי מהתיכון.
"אתה פשוט נראה קצת מהורהר, זה בגלל שתתגעגע אליי?" שאלה בזמן שטרקתי את דלת תא המטען אליו הכנסתי את המזוודה שלה.
"ברור שאתגעגע אלייך." שיקרתי. הארוסה שלי בעוד כמה שעות תעלה על מטוס לטוקיו כדי לסקר את האולימפיאדה למשך חודש שלם וזה אפילו לא הזיז לי. הייתה רק בחורה אחת שחשבתי עליה. בחורה שלא משנה כמה זמן יעבור תהיה תקועה בחיים שלי כמו עצם בגרון.
"מה עם ליב? הבטחת לי שתנסה להיפטר ממנה ובסוף אני מגלה שאפשרת לה לגור בדירה בבניין בחינם." כאילו היא ידעה על מי חשבתי היא הכניסה אותה לשיחה.
"לא הצלחתי למצוא פרצה בחוזה ההעסקה שלה ואפשרתי לה לגור בדירה הפנויה כדי שתהיה קרובה בעת הצורך." אני שקרן נוראי, אני בטוח שסקארלט לא מאמינה לי כי אני לא מאמין לעצמי.
"אני מבינה, בכל מקרה רציתי שתדע שאני לא דואגת. אני סומכת עלייך. אם אתה אומר שאין לך רגשות כלפי ליב אני מאמינה לך."
"באמת?" הופתעתי.
"כן ברור, אני לא מאמינה שתעדיף אותה עליי ותזרוק את מערכת היחסים שלנו בשביל שחקנית פורנו עלובה."

****
לאחר שהורדתי את סקארלט בשדה התעופה ונפרדנו נסעתי הישר לבית החולים "פרטסון" שם ידעתי שאמא של ליב מאושפזת. בירור מקדים גילה לי את מספר המחלקה והחדר שבו היא מאושפזת. נכנסתי אל החדר הפרטי שהוקצה למילה ווסלי.
"גברת ווסלי" אמרתי כשהסתכלתי על האישה שזכרתי חיונית ובריאה אך כרגע שכבה על מיטת בית החולים כשהיא חיוורת, קירחת ומחוברת למגוון מכשירים שונים. הלב שלי התכווץ ותיארתי לעצמי כמה קשה לליב לראות את אמא שלה במצב הזה.
"אתה" אמרה בנימה מאשימה.
"את זוכרת אותי?" שאלתי בפליאה. לא ציפיתי שמילה ווסלי תזכור אותי אחרי כל כך הרבה שנים. הרי הפגישות שלנו בעבר היו מעטות וקצרות.
"אין אמא שלא זוכרת את הפרצוף של הגבר ששבר לבת שלה את הלב." אמרה בעוקצנות.
"תראה אותך עם חליפת המנהלים, ליב צדקה, באמת נועדת לגדולות."
"זה מה שליב אמרה עליי?" שאלתי.
"ליב העריצה אותך לפני ששברת לה את הלב. היא תמיד דיברה בטובתך." שתקתי והפנמתי את דבריה.
"אז.. מה מביא אותך לבקר אישה מבוגרת וחולה?" שאלה.
"אני מניח שאת לא יודעת שאני והבת שלך חזרנו לקשר."
"לא ידעתי." אמרה באדישות.
"אבל זה לא מפתיע אותי, תיארתי לעצמי שזה יקרה במוקדם או במאוחר." הפעם אני זה שמופתע מדבריה.
"לא חזרנו לקשר מהסוג שאת חושבת. היא עובדת אצלי."
"אני מבינה, בכל מקרה עדיין לא הבנתי למה אתה כאן ילד."
"שמעתי שאת חולה, באתי לראות אם זה נכון." היא צדקה, לא באמת הייתה לי סיבה להגיע הנה. אבל כששמעתי שאמא של ליב חולה הייתי חייב לראות את זה במו עיניי.
"יופי, אז כמו שראית זה נכון, אני חצי כאן וחצי בעולם הבא." גיחכה.
"היי אמא." נשמע קולה של ליב והסתובבתי לעברו. ליב עמדה בפתח החדר.
"אתה, מה אתה עושה פה?" שאלה המומה והצביעה עליי.
"באתי לבקר חברה ותיקה." השבתי בקלילות.
"אמא שלי היא לא חברה ותיקה שלך."
"הבת שלי צודקת, אנחנו ממש לא חברים ילד." אמא של ליב גיחכה.
"אני בסך הכל דואג לעובדת שלי, שמעתי שאמא שלך חולה אז הגעתי לביקור חולים."
"תודה רבה בוס, אבל לא היית צריך." אמרה ליב בעוקצנות.
"מה הקטע באמת ליב? מה פתאום את עובדת אצלו? מה עם מעצב האופנה שאת עוזרת לו?" שאלה מילה והרמתי גבה במבט שואל אל עבר ליב. על איזה מעצב אופנה אמא שלה מקשקשת?
"התפטרתי מהעבודה אצלו, קונור משקיע בתחום האופנה, נפגשנו באירוע חברתי והוא התעניין בעיצובים שלי כששמע שאני מתעסקת בתחום. הוא החליט להשקיע בהם ואני עובדת על מותג עצמאי בחסותו." ליב פלטה את רצף השטויות הכי גדול ששמעתי בחיי. מעולם לא השקעתי בעסקי האופנה ובטח שלא בעיצובים של ליב. הבחורה מנקה לי את הבית למען השם.
"באמת?" אמא של ליב העבירה מבט ספקני ביני לבינה.
"הבת שלך היא מעצבת האופנה הכי מוכשרת שפגשתי גברת ווסלי, היא ההשקעה הכי טובה שלי." החלטתי לזרום עם השקר של ליב ואנחת רווחה נפלטה מפיה.
"אני יודעת, תהיה בטוח שהיא הדבר הכי טוב שהיה ויהיה לך בחיים." השיבה בנימה עוקצנית שלא פספסתי. ליב מיד כחכה בגרונה.
"אני חושבת שכדאי שנלך אמא, את צריכה לנוח, אני אלווה את קונור. נתראה מחר." היא התקרבה אל אמה ונשקה על הלחי שלה.
"היה נחמד לראות אותך קונור." אמא של ליב נאנחה.
"גם אותך גברתי, שיהיה לך לילה טוב." חייכתי לעבר האישה החולה וליב קטעה את הרגע כששילבה את זרועי בזרועה וגררה אותי מחוץ לחדר. ברגע שהדלת נסגרה התקדמנו לעבר המעלית והיא מיד התחילה לתקוף.
"מה נסגר קונור? מה פתאום את מבקר את אמא שלי?"
"מה פתאום את משקרת לאמא שלך שאני משקיע בעיצובים שלך?" תקפתי בחזרה כשנכנסנו למעלית והדלת נסגרה. לחצתי על כתפור קומת הכניסה של בית החולים והמעלית החלה לרדת.
"אתה לא ענית לשאלה שלי." התרגזה.
"גם את לא ענית לשאלה שלי." השבתי לה באותו מטבע.
"אתה פאקינג בלתי נסבל קונור צ'ייס, מה הבעיות שלך?" היא הטיחה את תיק היד הקטן שלה בחזי בכוח כשהאור כבה והמעלית נעצרה במקומה.
"אתם פאקינג צוחקים עליי" צעקתי בכעס כשהמעלית נתקעה.
"היא נתקעה, זה בטח בגלל הגשם בחוץ." נאנחה ליב. היא צודקת. מזג האוויר היום בניו יורק היה גשום. ברקים ורעמים נשמעו במהלך כל היום ומטחים של גשם וברד לא הפסיקו לרדת. כנראה שזו הפסקת חשמל כתוצאה משיבושי מזג האוויר. חום החל להתפשט בגופי וזיעה טפטפה ממצחי. שנאתי מקומות סגורים, הרגשתי חנוק. ובמעלית הקטנה הזו בחשכה הרגשתי את החרדה משתלטת עליי. ליב התחילה לצחוק.
"אני לא מאמינה שזה קורה לי, אני מרגישה בסיוט."
"לפחות אני כאן איתך, תחשבי היית לבד או עם אדם זר." אמרתי לה בניסיון להסיח את דעתי ולהרגיע אותה למרות שלא נראתה לחוצה או מפוחדת.
"בלי להעליב אבל הייתי מעדיפה להיות תקועה כאן עם אריה ולא איתך." בכל הזדמנות אחרת הייתי מקניט אותה בחזרה אבל כרגע הייתי לחוץ כל כך שהרגשתי כאילו גוש תקוע בגרוני.
"אלוהים ממש חם כאן." נאנחתי.
"לא נכון." אמרה ליב. פתאום פרץ של אור קטן הופיע והבנתי שהיא מכוונה אליי את הפלאש מהטלפון שלה.
"אלוהים אדירים אתה נוטף מים." היא הסתכלה עליי המומה והמחנק בגרוני התחזק. לעזאזל עם המעלית הדפוקה, שתחזור כבר לעבוד.
"אתה מפחד." היא קבעה עובדה.
"לא נכון." הכחשתי מיד.
"כן נכון, אתה מפחד ממקומות סגורים קונור?" שאלה בקול רך. הגוש בגרוני התהדק והתחלתי לשחרר מעט את קשירת העניבה שלי.
"בוא נסיח את דעתך." אמרה בחיוך שבקושי הצלחתי לראות עם הפלאש הקטן שיצא מהטלפון שלה.
"אמא שלי לא יודעת שעבדתי בפורנו, היא הייתה חולה ולא יכולתי לספר לה שאני מוכרת את הגוף שלי כדי לשלם את הטיפולים הרפואיים שלה. היא בחיים לא הייתה מסכימה. אז שיקרתי לה שאני עוזרת אישית של מעצב אופנה מצליח. אחרי שפיטרו אותי מ"פורן סטאר" וכשהתחלתי לעבוד אצלך המשכתי עם השקר של מעצב האופנה. זה היה נוח. היא לא הייתה אמורה לדעת שאני עובדת אצלך. אבל כבר חשפת אותי אז נאלצתי לאלתר שם קודם."
"והתביישת לספר לה שאת עובדת במשק הבית שלי, לא רצית לאכזב אותה." אמרתי.
"כן, היא גוססת קונור, אני יודעת שלא נשאר לה עוד הרבה זמן. אני לא רוצה שהיא תעזוב את העולם הזה בידיעה שהבת היחידה שלה היא לוזרית, כישלון מוחלט. אני מעדיפה שתאמין בשקר שאני הולכת להיות מעצבת אופנה ומגשימה את החלומות שלי." דמעה זלגה מהלחי שלה. בקושי היה ניתן לראות אותה בחושך הזה.
"את לא לוזרית ליב, את לא כישלון. החיים שלך לא היו קלים ועשית מה שהיה צריך כדי לשרוד." מצאתי את עצמי מעודד אותה ומתקרב כדי למחות את דמעתה. אבל רגע לפני שהיד שלי נגעה בפניה היא נסוגה אחורה.
"אני לא יכולה להתמודד איתך עכשיו." היא ניגבה את דמעתה והתיישבה על רצפת המעלית בפינה. חיקיתי אותה וקרסתי על הרצפה בפינה השנייה שרחוקה ממנה. האור מהטלפון שלה כבה.
"שיט, הסוללה." היא נאנחה בתסכול. שלפתי את הטלפון שלי וניסיתי להדליק אותו אך הוא היה מכובה. החשכה השתלטה עליי וישבתי בשקט. מקשיב לקול הנשימות של ליב. ככל שהדקות עברו הרגשתי את המחנק בגרוני מתהדק והנחתי את ראשי על ברכיי המקופפות. קצב הנשימות שלי התגבר והרגשתי שאני נחנק.
"קונור?" קולה של ליב נשמע כמו ליטוף רך. הרגשתי אותה זזה ממקומה ומתקרבת אליי.
"קונור אתה בסדר? הנשימות שלך ממש חזקות." ידה ליטפה את שערי.
"תסתכל עליי." ציוותה והרמתי את ראשי אליה. גם בחושך מוחלט הזה הצלחתי לראות תווי פניה היפים. העיניים הירוקות העמוקות שרדפו אותי במשך שנים ברקו בחשכה.
"תכף יבואו לחלץ אותנו, תירגע ותנשום, אתה צריך אוויר." הצלחתי לראות את תנועת שפתיה כשדיברה. הזדקפתי במקומי.
"כן, אני צריך אוויר." אמרתי ובלי לחשוב תפסתי את עורפה והטחתי את שפתיי בשפתיה. לא אפשרתי לה לחשוב או לזוז. לשוני גלשה לפיה ולשונה נענתה לה. הטעם שלה היה מתוק בדיוק כמו שזכרתי אותו, והמגע של לשונה בלשוני פירק אותי לגורמים. היא לא ניסתה להימלט מהנשיקה, להפך. היא נישקה אותי כאילו היה חסר לה משהו, אוויר. אני לא יודע כמה זמן הנשיקה הזאת נמשכה אבל התנשקנו במשך דקות ארוכות ואף אחד מאיתנו לא העז להתנתק מהשני ולהפר את הקסם. לבסוף היא התרחקה ממני ואפשרתי לה.
"למה עשית את זה?" היא שאלה בהיסוס וידה עלתה אל שפתיה.
"הייתי צריך אוויר וסוף סוף הצלחתי לנשום כמו שצריך אחרי שש שנים בלי אוויר." אמרתי כשהאור במעלית נדלק והיא חזרה לנוע.

היי חברים
יודעת שיבשתי אתכם מלא זמן בלי פרק.
לצערי הייתי במשבר כתיבה נורא קשוח והייתי צריכה למצוא השראה כדי להמשיך את הסיפור. העדפתי טיפה לחכות ושיצא תוצר כמו שצריך מאשר לאלתר משהו בכוח.
תודה לאל מצאתי את ההשראה שחיפשתי לסיפור של קונור וליב ואני חוזרת בכל הכוח.
מבטיחה לכם שההמתנה תשתלם. ♥️
אם אהבתם את הפרק אז אל תשכחו לכתוב לי בתגובות את דעתכם וכמובן לסמן בכוכב. אוהבת ♥️