קונור
אני לא יודע למה עשיתי את זה. כשליב אמרה לי שהיא קבעה עם ג'ייסון לא האמנתי לה. היא הייתה נראית לחוצה. לכן יצאתי ממרגש החנייה ועמדתי עם הרכב במקום בו לא תוכל לראות אותי וצפיתי בה. כמו שחשבתי, ברגע שהייתה בטוחה שלא הייתי בסביבה היא החלה ללכת ברגל. נסעתי אחריה. אני לא יודע למה. זה לא שלא היו לי דברים יותר טובים לעשות בזמן הפנוי שלי. בהחלט היו לי. חיכה לי משחק מחשב מטורף בבית שהייתי מת להמשיך לשחק בו. אבל במקום מצאתי את עצמי עוקב בחשאי אחרי המעודדת הביריונית. לא הבנתי למה היא מתקדמת לעבר האזור הזה בעיר. מדובר בשכונות עוני שלרוב מסוכן להסתובב בהן ומתגוררים בהן הרבה סוחרי סמים ופושעים. אולי ליב היא סוחרת סמים? משום מה זה לא יפתיע אותי. המשכתי לנסוע אחריה עד שהיא עצרה ליד בניין מוזנח בלב השכונה. הצצתי מהחלונות המושחרים של הרכב שלי וראיתי אותה נכנסת לבניין. זה הבית שלה? המחשבה עלתה במוחי אבל לא נראתה לי הגיונית. הבחורה המתנשאת והמפונפנת שאני מכיר לא יכולה לגור בדירת חדר בשכונת עוני. עזבתי את הבניין והתחלתי לנסוע לכיוון הבית שלי כשדברים התחילו להסתדר במוחי. זו הסיבה שהיא לא הסכימה לטרמפ שלי ושיקרה בנוגע לג'ייסון. היא לא רצתה שאדע איפה היא גרה. היא פחדה שאקניט אותה או גרוע מכך - אספר לאנשים בבית הספר את הסוד הקטן שלה. חניתי את הרכב בחנייה הפרטית שלי ונכנסתי הביתה. רוזלי מיד קיבלה את פניי כמו כל יום.
"מה שלום הילד שלי?" חייכה.
"בסדר, קצת רעב."
"שב לאכול אני אמזוג לך, נשארת בבית הספר עד מאוחר היום?" שאלה כאילו קיוותה שיצאתי לבלות עם חברים במקום.
"כן, הייתי צריך לעבוד על איזה פרויקט."
"וממתי אתה נשאר לבצע מטלות בבית הספר ולא בא לעשות אותן בבית?" רוזלי מכירה אותי טוב מידי.
"זו עבודה בזוגות אז אני ובת הזוג שלי נשארנו בספרייה כדי להתחיל אותה יחד." אמרתי ועינייה של רוזלי נדלקו.
"בת זוג? מי הנערה בת המזל?" שאלה כשהניחה לפני צלחת מלאה תבשיל בשר ואורז.
"זה לא בקטע כזה רוז, אנחנו בסך הכל עושים עבודה ביחד שהמורה הכריחה אותנו." הסברתי.
"נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה, או אולי יותר מידידות, מי יודע?" אמרה בחולמנות.
"את חייבת להפסיק עם כל הרומנים המלוכלכים האלו שאת קוראת, הם ממלאים לך את הראש בשטויות."
"בחיים לא ילד." אמרה והסתלקה מהמטבח כדי לאפשר לי לאכול בשקט. כשסיימתי לאכול השעה הייתה כבר שמונה בערב. במקום להתקלח עברתי לבגד ים ויצאתי אל בריכת השחייה שבגינה שלי. לרוב הייתי דיי עצלן, גיימר טיפוסי שיושב כל היום בחדר עם קונסולות משחקים והמחשב שלו אבל אהבתי שחייה מגיל קטן, בחטיבת הביניים אפילו הייתי בנבחרת השחייה של בית הספר ולמרות שפרשתי כשהתחלתי ללמוד בתיכון אני המשכתי להקפיד על כמה בריכות בשבוע. השחייה גרמה לי להרגיש בריא יותר ושמרה על גופי חטוב. חוץ מזה. אין כמו לצלול בבריכה אחרי יום ארוך ומפרך ולשמוע רק את השקט שמתחת למים. קפצתי ראש לבריכה והתחלתי לחתור כמה בריכות. חשבתי על ליב. עם מי היא גרה בדירה הזאת?, יש מי שדואג לה?, למה לעזאזל היא לא רצתה שאדע איפה היא גרה?. המוח שלי כאב מרוב שאלות שלא הייתה לי תשובה עליהן והייתי מת לדעת. אבל לא הייתי שואל את ליב, לא רציתי להביך אותה.
"אתה ממש שקוע בבריכות." שמעתי את קולו של טיילר והרמתי את ראשי. מצאתי את הדפוק יושב על שפת הבריכה שרגליו טובלות במים.
"מי הזמין אותך בכלל?" השפרצתי עליו מים מהבריכה.
"אני לא צריך הזמנה, אני תמיד רצוי כאן. או שהחלפת אותי בליב פאקינג ווסלי." טיילר הוא החבר הכי טוב שלי מכיתה א' בערך. גם הוא היה גיימר כמוני. ניגשתי על שפת הבריכה ויצאתי ממנה. טיילר זרק אליי את המגבת שהכנתי בחוץ.
"לא החלפתי אותך באף אחד חמור."
***
טיילר לא הפסיק לחפור על ליב מאתמול בערב שהופיע בבריכה שלי. הבחור היה אובססיבי. למרות שליב התעללה גם בו לא מעט במהלך השנים הוא לא הפסיק להחמיא לה ולהגיד שהוא פנטז עליה במהלך כל חטיבת הביניים והתיכון. הוא כמובן ציין כמה אני בר מזל שנפלה בחלקי הזכות לעבוד עם הוד מעלתה המלכותית. בשלב מסוים לא התאפקתי וצחקתי לו בפנים. הוא מגוחך. ובעיקר בתול חרמן שחייב לפרוק את העול שלו איפשהו. לא שאני הייתי שונה ממנו מבחינת ניסיון מיני אבל לפחות אני לא הסתובבתי כמו איזה כלבלב חרמן.
"אתה כזה חרמן מגעיל." אמרתי לו בזמן שיצאנו מהרכב שלי בחניית בית הספר.
"אני לא מבין איך אתה לא. אין לך חשקים? במיוחד כשאתה נמצא בחברתה של ליב פאקינג ווסלי."
"תפסיק להכניס את המילה פאקינג בין השם הפרטי שלה לשם המשפחה שלה." גלגלתי עיניים. היה לו הרגל מגונה לעשות את זה.
"אני לא מבין אותך אחי." נענע את ראשו. זה לא שלא היו לי חשקים. בטח שהיו לי. צפיתי בפורנו ואוננתי אבל אף פעם לא היה לי ניסיון עם בחורה אמתית. מבחינתי נשים הן כאב ראש מוחלט והסחת דעת. מה שחשוב זה לפתח משחקים ולעשות כסף. לא היה לי זמן מיותר לבזבז. חוץ מזה הכישורים החברתיים שלי שואפים לאפס ותקשורת עם בנות המין השני לא באה בחשבון.
"אתה לא חייב להבין." גיכחתי בזמן שנכנסנו לבית הספר והתקדמנו לעבר הלוקרים.
"פריק בוי" קראה ליב וחסמה את דרכנו.
"מועדדת." אמרתי כשנעצרה מולנו.
"אנחנו צריכים להמשיך לעבוד"
"נכון"
"היום יש לי סידורים אחרי הלימודים אבל מסתבר שמיס ג'ורג' חולה אז השיעור הכפול שלנו איתה היום התבטל. ניפגש בספרייה במקום?" שאלה.
"בסדר."
"אתה יכול לתת תשובות שהן יותר ממילה אחת?" שאלה ברוגז.
"לא" אמרתי תוך כדי שהעברתי את מבטי על גופה מלמטה למעלה באיטיות. היא לבשה חצאית ג'ינס בהירה וגופיית טופ אפורה. שערה היה מפוזר כך שכתף אחת שלה חשופה בעוד שיער מכסה את הכף השנייה. מיד דמיינתי איך אני נושך את העור החלק שעל כתפה החשופה ומסמן אותה. כאילו ידעה מה עובר לי בראש היא הסמיקה.
"ילד, הפה שלך פתוח, תסגור אותו." אמרה ליב והקישה באצבעותיה מול פניו של טיילר. הבחור בהה בלי בושה כשפיו פתוח. הוא עושה לי בושות.
"את.." גמגם.
"אתה לא יודע מי אני?" שאלה בפליאה. הלוואי והוא לא היה יודע מי את.
"את ליב פאקינג ווסלי." פלט במהירות וליב החלה לצחוק.
"תגיד לי מי החברים שלך ואני אגיד לך מי אתה חנון." חייכה לעברי ברשעות והלכה.
היי חברים
מקווה שאהבתם, אשמח לכוכב ותגובה ממכם אם אהבתם
שאלה קטנה:
מה דעתכם על קונור?
YOU ARE READING
כל מה שאני שונא בך
Romanceמה יקרה שהחנון של השכבה וקפטנית נבחרת המעודדות יצטרכו לשתף פעולה? קונור צ׳ייס הוא חנון מושלם התלמיד המצטיין של השכבה ביום ומפתח משחקי מחשב בשווי מאות אלפי דולרים בלילה. דברים שיטחיים כמו המעמד החברתי שלו בתיכון לא מעניינים אותו והוא בסך הכל רוצה לס...
