כל מה שאני שונא בך

פרק 11

ליב

אני חייבת בענק לחנון.
ממש בענק. הוא לגמרי הציל אותי בבוקר. פתאום נופלת עליי ההבנה שאני מעדיפה לבלות איתו מאשר עם ג'ייסון. זה לא בסדר כי הוא החבר שלי. אבל לא אכפת לי מג'ייסון. ברגע שנסיים ללמוד ואעבור לקולג' אני אפרד ממנו בלי להביט לאחור. הקשר בנינו לא באמת רציני ואין לי טיפת רגש אליו. אני יוצאת מבית הספר אל מגרש החניה ומחפשת את קונור והרכב שלו.
"כאן מעודדת" הוא קורא ומנופף לעברי. אני מתקדמת לעברו וחושבת שלהיכנס לרכב שלו כשמגרש החנייה מפוצץ תלמידים זה התאבדות חברתית. לצערי אין לי ממש ברירה אז אני נכנסת למושב הנוסע כשקונור פותח עבורי את הדלת. אני חוגרת את חגורת הבטיחות כשהוא נכנס לרכב וסוגר אחריו את הדלת.
"היית זקוקה לי היום."
"כן. תודה הצלת אותי." אני מפרשת את ההסכמה שלו לעזור לי כסימן שהוא לא כועס על אירועי אמש מתחת לבית שלי.
"אני עדיין לא מבין למה את חברה של האידיוט הזה אם את מתחמקת ממנו כל הזמן."
"יש לי את הסיבות שלי."
"שיהיה, אני כבר הפסקתי לנסות להבין אותך." הוא גלגל עיניים.
"תודה על זה, אני באמת חייבת לך. נראה שאתה לא מפסיק להציל אותי בימים האחרונים."
"שטויות."
"אני מצטערת שהתפרצתי עלייך אתמול." פלטתי. לא תכננתי להתנצל בפני קונור אבל הוא לא האויב שלי, אני מרגישה את זה. קונור הושיט את כף ידו ונגע במצחי.
"לא אין לך חום, את בסדר גמור." גיחך.
"אל תהיה מניאק." רטנתי כשהוא נכנס לרחוב מלא בתים מפוארים.
"לאן אנחנו נוסעים באמת?" פרט שולי ששכחתי לשאול.
"לבית שלי, נעשה את העבודה בחדר שלי." הסמקתי בטירוף. לא יצא לי להיות בהרבה בתים של בנים. למען האמת, חוץ משהיות קצרות בבית של ג'ייסון כמה פעמים לא הייתי בבית של אף בן.
"בסדר" אמרתי כשעצרנו ליד חנייה מקורה. קונור לחץ על שלט והתריס התרומם וחשף חנייה מעוצבת וגדולה שיכולה להכיל ארבעה מכוניות לפחות. הוא חנה ויצאתי מהרכב. קונור הוביל אותי למעלית.
"חנייה גדולה בשביל רכב אחד."
"גם ההורים שלי חונים את הרכבים שלהם כאן אבל הם לא בבית כרגע." המעלית הגיעה ונכנסו לתוכה. תוך מספר שניות היא עלתה והדלתות נפתחו באמצע מבואה מרהיבה. אם לא קלטתי שהמשפחה של קונור עשירה בטירוף שעליתי במעלית הפרטית לתוך הבית שלו אז הבנתי את זה עכשיו.
"קוני? אתה בבית?" קראה אישה.
"כן אני פה." ענה ובמהירות שיא הופיעה אישה מבוגרת לבושה במדים.
"הכנתי את המנה שאתה אוה.." היא עצרה כשקלטה אותי.
"קונור. לא לא הודעת לי שהזמנת אורחת?" נזפה בו.
"אני יכולה לחזור בזמן אחר אם זה לא זמן מתאים." אמרתי במבוכה.
"מה פתאום חומד, אני פשוט מופתעת זה הכל, בואו למטבח יש ארוחת צהריים חמה." היא אמרה ונעלמה לכיוון המטבח אני משערת.
"בואי" קונור ציווה והתקדם לעבר המטבח כשאני אחריו.
"אני מקווה שאת רעבה, האוכל של רוזלי הכי טעים בעולם." נראה שהוא מחבב את עוזרת הבית הזקנה. כמעט פערתי את פי כשנכנסנו למטבח. הוא היה ענקי ומפואר, מאופזר בכל מכשיר חשמלי אפשרי. כבר שתי צלחות מלאות בספגטי כדורי בשר נחו על אי המטבח המרשים.
"שבו מהר, לפני שהאוכל יתקרר." אמרה רוזלי וקונור הזיז בשבילי את כיסא הבר הגבוה. התיישבתי והוא ישב לצדי.
ליפפתי ספגטי על המזלג וטעמתי.
"וואו, זה מדהים." החמאתי לרוזלי שהתעסקה בנקיון המטבח.
"אמרתי לך שהאוכל של רוז הכי טעים בעולם." חייך קונור ואכל. ברגעים אלו ממש קנאתי בו שהוא חזר מבית הספר לארוחות מדהימות כאלו כל יום.
"תודה חומד. ותפסיק להתחנף אליי ילד." גיכחה בשובבות אל קונור.
"אז מה שמך חמודה?" שאלה רוזלי.
"ליב, ליב ווסלי, אני לומדת עם קונור בשכבה." הצגתי את עצמי.
"ה-ליב ווסלי?" הפנתה את מבטה בחשדנות אל קונור.
"רוז" אמר באזהרה.
"טוב לפגוש אותך מהממת, אני אשאיר אתכם לאכול." חייכה חיוך ערמומי ויצאה מהמטבח.
"למה נראה שעוזרת הבית שלך זיהתה אותי?" הפנתי את מבטי לקונור.
"יכול להיות שסיפרתי לה על הפרויקט שלנו." גיחך.
"אתה רכלן חנון."
"כמעט כמוך מעודדת." חייך.